השיט במצר הורמוז מתקרב לקיפאון לאחר קריסת הפסקת האש בין ארה״ב לאיראן

ההסכם מ-17 ביוני נראה בתחילה כבסיס לפתיחתו מחדש של הנתיב. הוא נועד להפסיק את הפעילות הצבאית ולאפשר 60 ימי משא ומתן, לצד הסדרים למעבר בטוח של ספינות מסחריות. אך תקיפות נגד ספינות לאחר חתימת ההסכם, ובהמשך חידוש הלחץ הצבאי והכלכלי, ערערו את אמון חברות הספנות בהסדר.

ומה קרה בבאב אל-מנדב?

באב אל-מנדב נותר פעיל, אך לא היה מנותק מהעימות. לפי נתוני Reuters, ב-3 באוגוסט עברו במצר 20 ספינות — 12 מכליות ושמונה אוניות צובר — והתנועה בו כמעט שלא השתנתה לעומת היום הקודם. מדובר בתמונה שונה מהקיפאון הכמעט מוחלט שתועד בהורמוז.

עם זאת, הסיכון התפשט דרומה. Reuters דיווחה על תקיפות נפרדות נגד ספנות במפרץ ובכניסה לים האדום, במקביל לדעיכת המאמצים הדיפלומטיים. CNBC דיווחה כי תקיפה של החות׳ים, המזוהים עם איראן, נגד ספינת מטען בבאב אל-מנדב גרמה למותם של שישה בני אדם — ההרוגים הראשונים שדווחו מתקיפות על ספנות בים האדום מאז תחילת המלחמה.

כך נוצרה בעיה של שני צווארי בקבוק ימיים, אך בתנאי הפעלה שונים: הורמוז הפך לחסם המרכזי לתנועה מהמפרץ, בעוד באב אל-מנדב נותר נתיב חלופי פעיל אך מאוים. איראן אף אותתה ששער הכניסה לים האדום עלול להפוך לנקודת לחץ נוספת באמצעות בעלות בריתה החות׳יות, ובכך להרחיב את השיבושים מהמפרץ אל נתיב הים האדום.

מדוע וושינגטון וטהרן חלקו על השאלה אם הורמוז פתוח?

המחלוקת הייתה גם עובדתית וגם פוליטית: מה קורה בפועל במים, ומי מוסמך לקבוע מי עובר בהם.

הנשיא דונלד טראמפ אמר שהמצר פתוח לספנות ודחה את הטענה שמתנהל משא ומתן משמעותי עם איראן. גורמים אמריקאיים אף טענו לשליטה בנתיב; לפי Reuters, טראמפ אמר שלארצות הברית יש ״שליטה מוחלטת״ בו.

איראן הציגה תמונה הפוכה. גורמים איראניים אמרו שהמצר יישאר סגור כל עוד וושינגטון לא תעמוד בתנאים, ובהם סיום המצור על הנמלים, הסרת הסנקציות והפסקת האיומים הצבאיים. בכיר צבאי איראני תיאר את הורמוז כנתיב המצוי תחת ״שליטה וניהול״ איראניים.

שתי הגרסאות יכולות להתיישב עם נתוני השיט רק אם מבדילים בין המשמעויות השונות של ״פתוח״ ו״סגור״:

• פתוח במובן הפיזי המצומצם: כמה ספינות עדיין יכלו לעבור.
• סגור או בלתי שמיש במובן המסחרי: תקיפות ואי-ודאות הרתיעו את התנועה הרגילה.
• שנוי במחלוקת במובן המדיני והצבאי: כל צד טען לסמכות לקבוע אילו ספינות רשאיות לעבור ובאילו תנאים.

לכן, התוצאה המעשית לא הייתה פתיחה מחודשת בשגרה וגם לא חסימה מוחלטת. הורמוז נותר עביר מבחינה טכנית, אך מוגבל מבחינה מסחרית — מצב לא יציב שבו כל הפלגה חשופה להחלטות צבאיות ודיפלומטיות משתנות.

מה משמעות המעבר האיראני לעמדה ״התקפית לחלוטין״?

ב-17 באוגוסט אמר בכיר איראני ל-Reuters שאיראן תעבור לעמדה צבאית ״התקפית לחלוטין״, לאחר שהמאמצים להשיג סיום קבוע למלחמה נקלעו למבוי סתום. הדברים נאמרו לאחר שוושינגטון שללה הארכה של הפסקת האש הזמנית.

הניסוח מצביע על התרחקות מתגובה מוגבלת ומחושבת לתקיפות בודדות, ומעבר למערכה רחבה יותר שנועדה להפעיל לחץ. Reuters תיארה את האסטרטגיה של טהרן כניסיון להשתמש בנתיבי מסחר, בנתיבי שיט ובתשתיות אנרגיה כדי להעלות את מחיר העימות ולכפות על ארצות הברית ויתורים.

מערכה כזו עשויה לשלב כמה כלים במקביל:

• תקיפות או איומים נגד ספינות מסחריות;
• לחץ על תשתיות אנרגיה ועל צווארי בקבוק ימיים;
• פעולות סייבר, איסוף מודיעין וסיור;
• לוחמת מידע ולוחמה פסיכולוגית;
• פעילות חשאית או פעילות באמצעות שליחים; וכן
• איומים נקודתיים באמצעות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים.

מחקרים על התנהלות איראן בעימות מתארים מודל של לוחמה היברידית, המשלב פעולה צבאית א-סימטרית, סייבר, לוחמת מידע ותקיפות של כוחות שליחים. בינה מלאכותית עשויה להאיץ ולהרחיב יכולות קיימות, אך הראיות הזמינות אינן מוכיחות שכל פעולה שדווחה הופעלה באמצעות בינה מלאכותית.

המטרה האסטרטגית אינה בהכרח להשיג ניצחון צבאי קונבנציונלי. היא עשויה להיות הטלת עלויות בכמה חזיתות במקביל, הפיכת העימות לכואב מבחינה כלכלית ושכנוע וושינגטון שהמשך הלחץ יקר יותר מפשרה. הערכה זו עולה בקנה אחד עם הדיווחים שלפיהם טהרן רואה בשיבוש הסחר והאנרגיה את אחד ממקורות המנוף החזקים ביותר שלה.

מדוע הלחץ האמריקאי עלול ליצור מלכודת של הרתעה הדדית?

צמצום הכוחות האמריקאיים החשופים במפרץ עשוי להפחית את מספר המטרות והבסיסים שאיראן יכולה לתקוף בקלות. אך הוא לא בהכרח יסיים את העימות. במקום זאת, וושינגטון עלולה להסתמך יותר על אמצעי לחץ מרחוק, כגון סנקציות, לחץ מצור, איסוף מודיעין, יכולות סייבר וכלים בלתי מאוישים מדויקים.

מנקודת המבט האמריקאית, צעדים כאלה מאפשרים לשמר את הלחץ תוך הפחתת הסיכון להצבת חיילים נוספים בטווח הפגיעה האיראני. מבחינת טהרן, אותם צעדים עלולים להיראות כהמשך של המלחמה באמצעים אחרים — במיוחד כאשר הם מאיימים על המסחר, הנמלים, הכנסות האנרגיה או ביטחון המשטר.

איראן עשויה להגיב באופן א-סימטרי נגד ספנות, תשתיות אזוריות, שותפות של ארצות הברית, רשתות דיגיטליות או מערכות מידע. אנליסטים תיארו את העימות כתחרות שבה איראן מנסה להפעיל לחץ מדוד או מתרחב כדי להשיג ויתורים, מבלי להפעיל בהכרח תגובה שלא תוכל לשרוד.

כך עלול להיווצר מעגל הסלמה מסוכן:

1. ארצות הברית מצמצמת כוחות חשופים ומגבירה לחץ כלכלי, מודיעיני או טכנולוגי מרחוק.
2. איראן מפרשת את הלחץ כמתקפה מתמשכת ומרחיבה את השיבושים מעבר לתגובה הקונבנציונלית.
3. וושינגטון רואה בפעולות האלה הוכחה לכך שנדרש לחץ נוסף.
4. כל צד מגדיר את הצעד הבא שלו כהרתעה, בעוד הצד האחר חווה אותו כהסלמה.

פעילות סייבר ופעילות חשאית מקשות עוד יותר על השליטה במעגל, משום שזהות התוקף עשויה להתברר באיחור או להישאר במחלוקת. פגיעה קטלנית בספינה, בנמל או במתקן אזורי עלולה גם לאלץ מנהיגים להגיב לפני שערוצים דיפלומטיים יספיקו לברר מה התרחש. מחקרים על העימות מתארים את ההתלכדות של לוחמה קינטית, סייבר, לוחמה אלקטרונית ופעילות פסיכולוגית כמאפיין מרכזי של ההתנגשות.

מהו הסיכון המרכזי לאזור ולסחר העולמי?

הסיכון המיידי הוא שיבוש ממושך, ולאו דווקא סגירה רשמית וחד-משמעית. אם חברות מסחר ימשיכו להימנע מהורמוז, משלוחי אנרגיה עלולים להתעכב או להיות מנותבים מחדש, ובמקביל לעלות עלויות האבטחה, הביטוח והסיכון. לפי Reuters, דרך המצר עשויים לעבור כ-20% ממשלוחי הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם — נתון שממחיש את היקף ההשלכות האפשריות של הפרעה מתמשכת.

הסכנה הרחבה יותר היא הסלמה במערכות המקושרות זו לזו: הספנות במפרץ, תשתיות האנרגיה, הכוחות האמריקאיים, השותפות האזוריות, רשתות הסייבר ונתיב הים האדום. תקרית ימית קטלנית, מתקפת סייבר שיוחסה בטעות לצד הלא נכון או תקיפה עם מספר רב של נפגעים עלולות לצמצם במהירות את המרחב הפוליטי לריסון.

התוצאה הזו אינה בלתי נמנעת. אך מזכר ההבנות מ-17 ביוני הותיר ללא פתרון את המחלוקות המרכזיות — הלחץ הצבאי, הסנקציות, הסמכות הימית ותנאי המעבר. כל עוד השאלות האלה לא יוסדרו, הורמוז צפוי להישאר עביר מבחינה טכנית אך שנוי במחלוקת מבחינה אסטרטגית, בעוד באב אל-מנדב ימשיך לשמש נקודת לחץ חלופית ופגיעה.