הנפט הסעודי והעיראקי שנרכש הוא נפט בינוני עד כבד, ולכן הוא יכול לשמש חלופה לבתי זיקוק שמתקשים להשיג נפט מהמפרץ או מאיראן. רכישות כאלה מספקות כיסוי פיזי לטווח הקצר, בלי להמתין לכך שההקצאות החודשיות והמסלולים הרגילים יתייצבו.

גם בתי הזיקוק העצמאיים בסין, המכונים לעיתים “טפוטס” (Teapots), פועלים באותה רוח. לפי Reuters, בחודש יולי הם רכשו 16–20.5 מיליון חביות מקטאר, מעיראק ומאיחוד האמירויות — הרכישות הגדולות ביותר שלהם מנפט מזרח־תיכוני שאינו כפוף לסנקציות מאז תחילת העימות, לפי סוחרים.

עם זאת, העסקאות אינן מעידות שתנאי האספקה חזרו לשגרה. חלק מבתי הזיקוק בסין צמצמו או דילגו על הזמנות נפט סעודי במסגרת חוזים ארוכי טווח לחודש אוגוסט, על רקע ביקוש מקומי חלש, תחרות מצד מפיקות אחרות והמשך השיבושים במצר הורמוז.

עיראק מספקת חביות — אבל לא נתיב עוקף בטוח

נפט עיראקי עדיין יוצא מהמפרץ דרך מצר הורמוז, ולכן הוא משמש מעין שסתום חלקי עבור קונים באסיה. אבל גם הנתיב הזה חשוף לאיומי ביטחון, למגבלות ביטוח ולמחסור במכליות. לייצוא העיראקי מדרום המדינה יש מעט חלופות מעשיות אם המצר יהפוך לבלתי שמיש.

הפגיעה כבר ניכרת בהיקפי ההפקה: תפוקת עיראק ירדה לכ-1.9 מיליון חביות ביום ביוני, לעומת 4.2 מיליון חביות ביום בפברואר, לפי דיווחים שצוטטו ב-CNBC.

לכן Basrah אטרקטיבית כמטען זמין באופן מיידי, אך קשה להתייחס אליה כתחליף אמין לחלוטין לאספקה האזורית שנפגעה. חבית יכולה להיות זמינה בשדה — ועדיין לא להיות זמינה מבחינה מסחרית אם אי אפשר להעמיס, לבטח או לשנע אותה בזמן.

יבוא הנפט של סין התאושש ביולי — אך עדיין רחוק מהעבר

הגעת הנפט הגולמי לסין התאוששה ביולי לאחר שהגיעה לשפל של כמעט עשור ביוני. לפי Reuters, היבוא ביולי הסתכם ב-8.41 מיליון חביות ביום, לעומת 7.12 מיליון חביות ביום ביוני — אך עדיין היה נמוך ב-24.3% לעומת יולי בשנה הקודמת.

גם יבוא הנפט והדלקים הכולל באסיה השתפר והגיע ביולי ל-22.82 מיליון חביות ביום — הרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת העימות. למרות זאת, מדובר בכ-15% פחות מהממוצע של 26.89 מיליון חביות ביום בשלושת החודשים שקדמו לעימות.

כלומר, חלק מהזרימות חודשו ובתי הזיקוק מצאו ספקים חלופיים — אך מערכת הסחר המקורית במפרץ לא שוקמה. יצוא הנפט והקונדנסט מהמפרץ נותר ביולי נמוך בכ-40% מהרמות שלפני המלחמה.

כשהאוניות נעלמות, הגמישות בנתיבים מתייקרת

נתוני הספנות ממחישים את גודל המגבלה. בתקופה שבין שני לשלישי ועד חמישי בשבוע שציינה Reuters עברו במצר הורמוז 33 כלי שיט בלבד, לעומת 50 בתקופה המקבילה שבוע קודם. רק שש מכליות נפט גולמי יצאו מהמצר באותו שבוע.

בים האדום נוצרה שכבת סיכון נוספת. לאחר מתקפה על מתקני נפט סעודיים, מספר כלי השיט המסחריים שעברו במצר באב אל-מנדב ירד ל-11 ביום ראשון אחד — הרמה הנמוכה ביותר זה חודשים, לפי נתוני Kpler שדווחו ב-Reuters.

מבחינת בתי הזיקוק, הדבר משנה את כלכלת העסקה. השאלה אינה עוד רק אם הנפט זול או מתאים למפעל. הקונים צריכים לבדוק אם ניתן לצאת מאזור ההעמסה, באיזה נתיב תפליג המכלית, אם חברות הביטוח ובעלי האוניות יסכימו למסלול, וכמה סיכון לעיכוב מגולם במחיר.

סעודיה מפעילה את הצינור ואת אפשרויות ים סוף

לסעודיה יש יותר חלופות מעיראק. צינור East-West שלה יכול להזרים נפט מהמפרץ אל ינבוע שבים סוף. בתקופת השיבוש הראשונית התקרבו כמויות הייצוא דרך ינבוע ל-2 מיליון חביות ביום — אך גם היקף זה לא הספיק כדי להחליף את כל הכמויות שבדרך כלל נשלחות דרך הורמוז.

מנמלי ים סוף יכולים משלוחים סעודיים להמשיך לאסיה דרך הים האדום ותעלת סואץ. זהו מסלול מורכב מבחינה תפעולית: מכליות-ענק עמוסות במלואן אינן יכולות לעבור בתעלה, ולכן חלק מהמטענים משתמשים בצינור Sumed, בין עין סוחנה לסידי כריר, ולאחר מכן מועמסים מחדש בים התיכון.

גם הנתיב הזה אינו נטול סיכון. מכליות שהובילו נפט סעודי שינו כיוון לאחר מתקפות ואיומים באזור ים סוף, עדות לכך שיכולת עוקפת אינה מבטיחה כשלעצמה אספקה בטוחה.

Saudi Aramco אף בחנה העברות נפט מאונייה לאונייה מול פוג'יירה שבאיחוד האמירויות, כדי להציע לקונים מטעני Arab Medium ו-Arab Heavy מחוץ לחלק החשוף ביותר של הורמוז. המהלך ממחיש כיצד מפיקות וקונים מרכיבים כיום פתרונות גמישים, מטען אחר מטען, במקום להסתמך על נתיב יצוא שגרתי אחד.

מכרזי ADNOC הופכים את הלוגיסטיקה למחיר שוק

חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, ADNOC, הציעה שוב ושוב במכרזים נקודתיים את סוגי הנפט Upper Zakum, Umm Lulu ו-Das. הסוגים האלה מופקים במפרץ, ולכן המכרזים מאפשרים לבתי זיקוק באסיה לקבל גישה לנפט פיזי — ובמקביל בודקים כמה הקונים מוכנים לשלם כדי להתמודד עם סיכוני ההעמסה וההובלה.

לפי דיווחי Reuters, ADNOC מכרה ביוני לפחות 30 מיליון חביות נפט גולמי במכירות נקודתיות לבתי זיקוק ולחברות מסחר באסיה, ובמכרז בסוף יולי מכרה לפחות 12 מיליון חביות נוספות.

מנגנון המכרז מעניק לקונים גמישות בעיתוי ובסידורי המסירה, ומאפשר ל-ADNOC להזיז חביות גם כשהוודאות סביב נתיב השיט נמוכה. במכרזים מאוחרים יותר הוצעו גם אפשרויות כמו העמסה בתנאי FOB ממיקומים באיחוד האמירויות או העברה מאונייה לאונייה, לפי דיווחים בענף.

הדיווחים על המחירים אינם אחידים: בחלק מהמטענים נרשמו פרמיות, בעוד שבמכרזים אחרים הופיעו הנחות עמוקות, כאשר המפיקות התחרו על פינוי האספקה. המשמעות היא שאין “פרמיית הורמוז” אחת. הערך נקבע לפי סוג הנפט, נקודת ההעמסה, תנאי המסירה, הנתיב, העיתוי ורמת הביטחון הנתפסת של המטען.

מה העסקאות מספרות על שוק הנפט

שלוש מסקנות מרכזיות עולות מההתפתחויות:

1. לאספקה מיידית יש ערך אסטרטגי. בתי זיקוק סיניים מוכנים לרכוש כמויות גדולות במהירות כאשר המטענים מתאימים לצורכי המפעל וניתן להביא אותם בפועל — גם כשהביקוש והיבוא הכוללים חלשים.
2. עיראק חשופה יותר ממפיקות שיש להן תשתית עוקפת. המשך היצוא העיראקי מראה שהורמוז מוגבל ולא נטול תנועה לחלוטין, אך התלות של עיראק במסופי היצוא בדרום המפרץ מותירה אותה פגיעה לכל הידרדרות נוספת.
3. השוק מתמחר יכולת הובלה, לא רק איכות נפט. הסטות דרך צינורות סעודיים, העברות מאונייה לאונייה ומכרזי ADNOC מראים שהגמישות בנתיבים הפכה לחלק מהערך המסחרי של החבית.

השורה התחתונה

בתי הזיקוק בסין שומרים על אספקה באמצעות שילוב של רכישות מיידיות מסעודיה ומעיראק, חלופות מזרח־תיכוניות שאינן תחת סנקציות ומכרזים נקודתיים. ההתאוששות ביבוא הסיני ביולי מאשרת שחלק מהאספקה חזרה, אך סין ושוק אסיה כולו עדיין נמצאים הרחק מהרמות שלפני העימות.

נפט מהמפרץ עדיין מגיע לאסיה — אך דרך מערכת מפוצלת ולא יעילה יותר: מעברים סלקטיביים בהורמוז, הסטה סעודית בצינור ובים סוף, העברות מאונייה לאונייה ומכרזים חוזרים באיחוד האמירויות. כל עוד תנועת האוניות, זמינות הביטוח ונתיבי היצוא לא יחזרו לשגרה, הלוגיסטיקה האמינה — ולא איכות הנפט לבדה — תקבע אילו חביות בתי הזיקוק הסיניים יהיו מוכנים לקנות.

הנפט הסעודי והעיראקי שנרכש הוא נפט בינוני עד כבד, ולכן הוא יכול לשמש חלופה לבתי זיקוק שמתקשים להשיג נפט מהמפרץ או מאיראן. רכישות כאלה מספקות כיסוי פיזי לטווח הקצר, בלי להמתין לכך שההקצאות החודשיות והמסלולים הרגילים יתייצבו.

גם בתי הזיקוק העצמאיים בסין, המכונים לעיתים “טפוטס” (Teapots), פועלים באותה רוח. לפי Reuters, בחודש יולי הם רכשו 16–20.5 מיליון חביות מקטאר, מעיראק ומאיחוד האמירויות — הרכישות הגדולות ביותר שלהם מנפט מזרח־תיכוני שאינו כפוף לסנקציות מאז תחילת העימות, לפי סוחרים.

עם זאת, העסקאות אינן מעידות שתנאי האספקה חזרו לשגרה. חלק מבתי הזיקוק בסין צמצמו או דילגו על הזמנות נפט סעודי במסגרת חוזים ארוכי טווח לחודש אוגוסט, על רקע ביקוש מקומי חלש, תחרות מצד מפיקות אחרות והמשך השיבושים במצר הורמוז.

עיראק מספקת חביות — אבל לא נתיב עוקף בטוח

נפט עיראקי עדיין יוצא מהמפרץ דרך מצר הורמוז, ולכן הוא משמש מעין שסתום חלקי עבור קונים באסיה. אבל גם הנתיב הזה חשוף לאיומי ביטחון, למגבלות ביטוח ולמחסור במכליות. לייצוא העיראקי מדרום המדינה יש מעט חלופות מעשיות אם המצר יהפוך לבלתי שמיש.

הפגיעה כבר ניכרת בהיקפי ההפקה: תפוקת עיראק ירדה לכ-1.9 מיליון חביות ביום ביוני, לעומת 4.2 מיליון חביות ביום בפברואר, לפי דיווחים שצוטטו ב-CNBC.

לכן Basrah אטרקטיבית כמטען זמין באופן מיידי, אך קשה להתייחס אליה כתחליף אמין לחלוטין לאספקה האזורית שנפגעה. חבית יכולה להיות זמינה בשדה — ועדיין לא להיות זמינה מבחינה מסחרית אם אי אפשר להעמיס, לבטח או לשנע אותה בזמן.

יבוא הנפט של סין התאושש ביולי — אך עדיין רחוק מהעבר

הגעת הנפט הגולמי לסין התאוששה ביולי לאחר שהגיעה לשפל של כמעט עשור ביוני. לפי Reuters, היבוא ביולי הסתכם ב-8.41 מיליון חביות ביום, לעומת 7.12 מיליון חביות ביום ביוני — אך עדיין היה נמוך ב-24.3% לעומת יולי בשנה הקודמת.

גם יבוא הנפט והדלקים הכולל באסיה השתפר והגיע ביולי ל-22.82 מיליון חביות ביום — הרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת העימות. למרות זאת, מדובר בכ-15% פחות מהממוצע של 26.89 מיליון חביות ביום בשלושת החודשים שקדמו לעימות.

כלומר, חלק מהזרימות חודשו ובתי הזיקוק מצאו ספקים חלופיים — אך מערכת הסחר המקורית במפרץ לא שוקמה. יצוא הנפט והקונדנסט מהמפרץ נותר ביולי נמוך בכ-40% מהרמות שלפני המלחמה.

כשהאוניות נעלמות, הגמישות בנתיבים מתייקרת

נתוני הספנות ממחישים את גודל המגבלה. בתקופה שבין שני לשלישי ועד חמישי בשבוע שציינה Reuters עברו במצר הורמוז 33 כלי שיט בלבד, לעומת 50 בתקופה המקבילה שבוע קודם. רק שש מכליות נפט גולמי יצאו מהמצר באותו שבוע.

בים האדום נוצרה שכבת סיכון נוספת. לאחר מתקפה על מתקני נפט סעודיים, מספר כלי השיט המסחריים שעברו במצר באב אל-מנדב ירד ל-11 ביום ראשון אחד — הרמה הנמוכה ביותר זה חודשים, לפי נתוני Kpler שדווחו ב-Reuters.

מבחינת בתי הזיקוק, הדבר משנה את כלכלת העסקה. השאלה אינה עוד רק אם הנפט זול או מתאים למפעל. הקונים צריכים לבדוק אם ניתן לצאת מאזור ההעמסה, באיזה נתיב תפליג המכלית, אם חברות הביטוח ובעלי האוניות יסכימו למסלול, וכמה סיכון לעיכוב מגולם במחיר.

סעודיה מפעילה את הצינור ואת אפשרויות ים סוף

לסעודיה יש יותר חלופות מעיראק. צינור East-West שלה יכול להזרים נפט מהמפרץ אל ינבוע שבים סוף. בתקופת השיבוש הראשונית התקרבו כמויות הייצוא דרך ינבוע ל-2 מיליון חביות ביום — אך גם היקף זה לא הספיק כדי להחליף את כל הכמויות שבדרך כלל נשלחות דרך הורמוז.

מנמלי ים סוף יכולים משלוחים סעודיים להמשיך לאסיה דרך הים האדום ותעלת סואץ. זהו מסלול מורכב מבחינה תפעולית: מכליות-ענק עמוסות במלואן אינן יכולות לעבור בתעלה, ולכן חלק מהמטענים משתמשים בצינור Sumed, בין עין סוחנה לסידי כריר, ולאחר מכן מועמסים מחדש בים התיכון.

גם הנתיב הזה אינו נטול סיכון. מכליות שהובילו נפט סעודי שינו כיוון לאחר מתקפות ואיומים באזור ים סוף, עדות לכך שיכולת עוקפת אינה מבטיחה כשלעצמה אספקה בטוחה.

Saudi Aramco אף בחנה העברות נפט מאונייה לאונייה מול פוג'יירה שבאיחוד האמירויות, כדי להציע לקונים מטעני Arab Medium ו-Arab Heavy מחוץ לחלק החשוף ביותר של הורמוז. המהלך ממחיש כיצד מפיקות וקונים מרכיבים כיום פתרונות גמישים, מטען אחר מטען, במקום להסתמך על נתיב יצוא שגרתי אחד.

מכרזי ADNOC הופכים את הלוגיסטיקה למחיר שוק

חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, ADNOC, הציעה שוב ושוב במכרזים נקודתיים את סוגי הנפט Upper Zakum, Umm Lulu ו-Das. הסוגים האלה מופקים במפרץ, ולכן המכרזים מאפשרים לבתי זיקוק באסיה לקבל גישה לנפט פיזי — ובמקביל בודקים כמה הקונים מוכנים לשלם כדי להתמודד עם סיכוני ההעמסה וההובלה.

לפי דיווחי Reuters, ADNOC מכרה ביוני לפחות 30 מיליון חביות נפט גולמי במכירות נקודתיות לבתי זיקוק ולחברות מסחר באסיה, ובמכרז בסוף יולי מכרה לפחות 12 מיליון חביות נוספות.

מנגנון המכרז מעניק לקונים גמישות בעיתוי ובסידורי המסירה, ומאפשר ל-ADNOC להזיז חביות גם כשהוודאות סביב נתיב השיט נמוכה. במכרזים מאוחרים יותר הוצעו גם אפשרויות כמו העמסה בתנאי FOB ממיקומים באיחוד האמירויות או העברה מאונייה לאונייה, לפי דיווחים בענף.

הדיווחים על המחירים אינם אחידים: בחלק מהמטענים נרשמו פרמיות, בעוד שבמכרזים אחרים הופיעו הנחות עמוקות, כאשר המפיקות התחרו על פינוי האספקה. המשמעות היא שאין “פרמיית הורמוז” אחת. הערך נקבע לפי סוג הנפט, נקודת ההעמסה, תנאי המסירה, הנתיב, העיתוי ורמת הביטחון הנתפסת של המטען.

מה העסקאות מספרות על שוק הנפט

שלוש מסקנות מרכזיות עולות מההתפתחויות:

1. לאספקה מיידית יש ערך אסטרטגי. בתי זיקוק סיניים מוכנים לרכוש כמויות גדולות במהירות כאשר המטענים מתאימים לצורכי המפעל וניתן להביא אותם בפועל — גם כשהביקוש והיבוא הכוללים חלשים.
2. עיראק חשופה יותר ממפיקות שיש להן תשתית עוקפת. המשך היצוא העיראקי מראה שהורמוז מוגבל ולא נטול תנועה לחלוטין, אך התלות של עיראק במסופי היצוא בדרום המפרץ מותירה אותה פגיעה לכל הידרדרות נוספת.
3. השוק מתמחר יכולת הובלה, לא רק איכות נפט. הסטות דרך צינורות סעודיים, העברות מאונייה לאונייה ומכרזי ADNOC מראים שהגמישות בנתיבים הפכה לחלק מהערך המסחרי של החבית.

השורה התחתונה

בתי הזיקוק בסין שומרים על אספקה באמצעות שילוב של רכישות מיידיות מסעודיה ומעיראק, חלופות מזרח־תיכוניות שאינן תחת סנקציות ומכרזים נקודתיים. ההתאוששות ביבוא הסיני ביולי מאשרת שחלק מהאספקה חזרה, אך סין ושוק אסיה כולו עדיין נמצאים הרחק מהרמות שלפני העימות.

נפט מהמפרץ עדיין מגיע לאסיה — אך דרך מערכת מפוצלת ולא יעילה יותר: מעברים סלקטיביים בהורמוז, הסטה סעודית בצינור ובים סוף, העברות מאונייה לאונייה ומכרזים חוזרים באיחוד האמירויות. כל עוד תנועת האוניות, זמינות הביטוח ונתיבי היצוא לא יחזרו לשגרה, הלוגיסטיקה האמינה — ולא איכות הנפט לבדה — תקבע אילו חביות בתי הזיקוק הסיניים יהיו מוכנים לקנות.