ביישום שדווח, dcORBIT שמרה על דיוק של זוג בסיסים יחיד ואפשרה לצפות באינטראקציות חלבון–DNA במשך יותר מעשר דקות, בקצב של 20 הרץ. לפי תיאור של מכון סאלק, החוקרים השתמשו בשיטה גם למדידת הסיבוב של RNA פולימראז במהלך השעתוק, במטרה להפוך תנועות מולקולריות שקודם לכן לא ניתן היה למדוד אותן לנגישות למחקר.
גם כאן ההקשר הניסויי חשוב: dcORBIT היא מערכת חד-מולקולרית מורכבת מחדש, ולא הדמיה של Pol II חי בתוך גרעין. היתרון שלה הוא מדידה ממושכת וברזולוציה גבוהה של תנועה בתנאים מבוקרים.
הביטוי "לצפות בשעתוק" עשוי לתאר כמה סוגים שונים של מדידות. סמנים פלואורסצנטיים ומיקרוסקופיה של מולקולות בודדות כבר אפשרו לצפות בדינמיקה של שעתוק בגנים מסוימים בתוך תאים חיים, כולל קשירה לפרומוטר, התחלה, התארכות וייצור RNA שזה עתה נוצר. מחקרים אחרים בתאים חיים מדדו את מצב הזרחון המשתנה ואת הארגון של Pol II אנדוגני בגנים בעלי עותק יחיד.
ChIP–cryo-EM ו-dcORBIT מוסיפות יכולות משלימות:
נכון לעכשיו, אף שיטה יחידה אינה מספקת את שלוש התשובות בו-זמנית. הצגת תמונת מבנה כ"סרט", או הצגת מסלול ממערכת מורכבת מחדש כמדידה ישירה של שעתוק בגרעין, תהיה הגזמה של מה שהניסויים מוכיחים.
המסקנה המשותפת היא ששעתוק אינו פעולה של מכונה מולקולרית אחת וקבועה. Pol II יכול להתחיל שעתוק, להיעצר, להיכנס להתארכות יעילה, להחליף גורמי ויסות — ואולי גם לנוע לאחור או לשנות את מצב התנועה שלו. מדידות בתאים חיים הראו אוכלוסיות שונות מבחינה קינטית של Pol II ותחלופה מהירה בפרומוטורים, בעוד Pol II שנמצא בשלב ההתארכות יכול להישאר קשור לכרומטין זמן רב יותר.
בניסויי אוכלוסייה, שבהם מאות או אלפי מולקולות נמדדות יחד, ההבדלים האלה עלולים להיטשטש. שיטות של מולקולה בודדת חושפות את ההטרוגניות: פולימראז אחד יכול להיות מושהה בזמן שאחר נמצא בהתארכות, וגורם רגולטורי עשוי להיקשר לזמן קצר בלבד. מחקרים קודמים הראו ששיטות כאלה יכולות לחשוף מאפייני שעתוק שאינם ניתנים לפתרון במערכות ביוכימיות ממוצעות ומטוהרות.
המשמעות לוויסות גנים ישירה: התזמון והתנועה של האינטראקציות המולקולריות עשויים להיות חשובים לא פחות מזהות המולקולות המעורבות. השפעתו של גורם מסוים עשויה להיות תלויה במשך הזמן שבו הוא נשאר קשור, בשאלה אם הגיע לפני ההשהיה או אחריה, או ביכולתו לשנות את הסיכוי ש-Pol II יעבור להתארכות יעילה.
הצעד החשוב הבא אינו לבחור בין מבנה טבעי לבין מעקב ממושך, אלא לחבר ביניהם.
אפשר להשתמש ב-ChIP–cryo-EM כדי להשוות מכלולים של Pol II בין גנים, סוגי תאים, שלבי התפתחות או תנאים ניסויים שונים. מכיוון שהשיטה משמרת בזמן הבידוד את הקשרים עם DNA גנומי ועם כרומטין, היא עשויה לסייע בזיהוי הקו-פקטורים ותצורות חומצות הגרעין המלווים מצבי שעתוק מסוימים.
מדידות ORBIT ממושכות יכולות לכמת עצירות, נסיגה, צעדים קדימה ושינויים במסלול של מולקולה יחידה בעקבות גורמים רגולטוריים. נתונים מבניים יוכלו לסייע בבדיקה אם דפוסי תנועה שונים מתאימים למבנים תלת-ממדיים או למכלולים רגולטוריים שונים. המחקר על dcORBIT מצביע גם על יישומים רחבים יותר לחקר אינטראקציות חלבון–DNA ותהליכים נוספים הקשורים לעיבוד הגנום.
אותו עיקרון של החלפת סמנים עשוי להיות מותאם בעתיד למכונות אחרות שפועלות על DNA, ובהן הליקאזות, קומפלקסי שכפול ומארגני כרומטין. אלה עדיין אפשרויות עתידיות ולא תוצאות שהודגמו בראיות שסופקו, אך היתרון הבסיסי ברור: החלפת סמנים שדוהים יכולה להאריך את הצפייה בהתנהגות מולקולרית איטית, מקוטעת או רב-מצבית.
שתי פריצות הדרך מסירות מכשולים שונים. ChIP–cryo-EM מצמצמת את המלאכותיות של הכנות מבניות מטוהרות, בכך שהיא משמרת קומפלקסים של Pol II הקשורים לכרומטין תאי. dye-cycling ORBIT מצמצמת את בעיית דעיכת הסמנים, באמצעות חידוש חוזר של הסמנים הפלואורסצנטיים ומעקב ברזולוציה גבוהה במשך יותר מעשר דקות.
יחד עם שיטות הדמיה מבוססות בתאים חיים, הטכנולוגיות מקרבות את המחקר למטרה מציאותית יותר: לקשר בין הארכיטקטורה הטבעית של קומפלקסי Pol II לבין התנועות המשתנות וההטרוגניות שקובעות אם גן יישאר במצב מושהה או ימשיך לייצור יעיל של RNA.