הירידה במשלוחים דרך הורמוז צפויה לגרום למשיכות נוספות ממלאי הנפט העולמי בחודשים הקרובים. בארצות הברית, מלאי הנפט הגולמי המסחרי צפוי להישאר מתחת לרף הנמוך ביותר של טווח חמש השנים 2021–2025 עד סוף 2026. ביקוש גבוה מצד בתי הזיקוק, יצוא גולמי אמריקאי חזק יותר ויבוא נמוך יותר תורמים ללחץ על המלאים.
הערכת אוגוסט של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) ממחישה עד כמה הצטמצמה כרית הביטחון הגלובלית. המלאים הניתנים למדידה — כולל מאגרים אסטרטגיים ונפט שעל מכליות בים — ירדו ב-69 מיליון חביות ביולי, ונמצאו כ-410 מיליון חביות מתחת לרמתם בתחילת העימות.
ירידה כזו אינה אומרת בהכרח שהעולם עומד להישאר ללא נפט. מאגרים אסטרטגיים, ספקים חלופיים, ירידה בצריכה והסטת מטענים יכולים למתן את הפגיעה. אולם מלאים נמוכים משאירים פחות מרווח לטעות במקרה של שיבוש נוסף בשיט, תקלה בהפקה או הסלמה סביב נתיב יצוא מרכזי.
ה-EIA צופה שרוב הפקת הנפט הגולמי באזור תחזור קרוב לממוצעים שלפני המשבר בתחילת 2027. עם זאת, הסוכנות מעריכה שכ-600 אלף חביות ביום של תפוקה במזרח התיכון יישארו משובשות עד סוף 2027.
ההבחנה הזו חשובה: פתיחה מחודשת של נתיבי השיט המרכזיים עשויה להחזיר לשוק חלק גדול מהכמות שאבדה, אך לא כל באר, מתקן הפקה או מערכת יצוא יכולים לחזור לפעילות מיד. סיכוני ביטחון, תשתיות שנפגעו, שיבושים לוגיסטיים והצורך לתאם מחדש את שרשרת ההפקה והיצוא עלולים להשאיר פער היצע גם לאחר שדפוסי הסחר ישתפרו.
התחזית מניחה שהזרימות דרך הורמוז יתאוששו בהדרגה, ולא יחזרו מיד לשגרה. זו אחת הסיבות לכך שהמחירים עשויים לרדת ב-2027, אף שהשוק עדיין יישא פגיעה אזורית מדידה.
דוח שוק הנפט של ה-IEA לאוגוסט מציג תמונה מחמירה יותר של מאזן האספקה ב-2026. הסוכנות צופה שהיצע הנפט העולמי יקטן ב-4.3 מיליון חביות ביום, ל-102 מיליון חביות ביום. גידול של 1.4 מיליון חביות ביום ביבשת אמריקה יקזז רק חלק מההפסדים במזרח התיכון וברוסיה.
במקביל, ה-IEA צופה שצריכת הנפט העולמית תרד בכ-1.56 מיליון חביות ביום, ל-103.29 מיליון חביות ביום, כאשר מחירים גבוהים וזמינות מוגבלת פוגעים בביקוש.
גם לאחר הירידה בביקוש, הסוכנות צופה מחסור משמעותי של כ-1.8 מיליון חביות ביום ברבעון הנוכחי. ה-IEA דיווחה גם כי ההפסדים המצטברים באספקה מהמזרח התיכון עברו את רף 1.3 מיליארד החביות, וכי זרימות הנפט דרך הורמוז בחודשים מרץ–מאי עמדו בממוצע על 2.7 מיליון חביות ביום, לעומת כ-20 מיליון חביות ביום לפני העימות.
הנתונים של ה-EIA וה-IEA אינם בהכרח סותרים זה את זה. ה-EIA מתמקדת במסלול הצפוי של המחירים, בהתאוששות ההפקה ובבניית המלאים בהתאם להנחותיה. ה-IEA מדגישה יותר את עומק הגירעון הנוכחי ואת הירידה השנתית בהיצע. ההבדלים נובעים, בין היתר, ממודלים שונים, ממועדי פרסום שונים ומהנחות שונות לגבי מהירות התאוששות השיט וההפקה.
ה-IEA דיווחה בנוסף כי היצוא האזורי — כולל מטענים שנשלחו בנתיבים העוקפים את הורמוז — ירד ביולי ב-2.1 מיליון חביות ביום, לממוצע של 15 מיליון חביות ביום.
המידע הזמין אינו מספק בסיס מספיק להוספת תחזית מדויקת של תפוקת בתי הזיקוק מטעם ה-IEA או נתון ספציפי על מלאי הסולר בארצות הברית. לכן אין להתייחס למספרים כאלה כמסקנות מבוססות מההערכות שסופקו לאוגוסט.
המשבר אינו מסתכם בכמות הנפט שאפשר להעביר באופן חוקי ובטוח באזור. חברת Windward זיהתה את המעגן קוה-א מובארק כמרכז פעיל לעקיפת סנקציות ולהעברות מטען בין ספינות. לפי החברה, כ-20 כלי שיט הוערכו כמעורבים בפעילות, ובמקום אושרו נוכחותם של שמונה כלי שיט שעליהם חלות סנקציות של OFAC, המשרד האמריקאי לבקרה על נכסים זרים.
הממצא מצביע על סביבת שיט אטומה ומסוכנת יותר סביב צוואר הבקבוק הימי. ייתכן שמטענים מסוימים ממשיכים לנוע בערוצים לא רשמיים או בעלי סיכון גבוה, אך פעילות כזו מגדילה את הסיכונים מבחינת אכיפה, ביטוח, בטיחות, זיהוי והסלמה. לכן עלייה במספר כלי השיט באזור אינה מעידה בהכרח על חזרה מלאה לשגרת סחר הנפט.
תחזית אוגוסט של ה-EIA היא תחזית למחסור בטווח הקרוב והתאוששות חלקית בלבד. מחיר הברנט צפוי לעמוד בממוצע על כ-86.81 דולר לחבית ב-2026 ולרדת לכ-69.39 דולר ב-2027, כאשר ההפקה והמלאים ישתפרו. עם זאת, הסוכנות עדיין צופה שכ-600 אלף חביות ביום של תפוקה במזרח התיכון יישארו משובשות עד סוף 2027.
נתוני ה-IEA מדגישים את הסיכון המיידי: אובדן ההיצע גדול מספיק כדי ליצור גירעון משמעותי גם לאחר היחלשות הביקוש, בעוד שהמלאים כבר ירדו בחדות. המשתנה החשוב בשלב הבא אינו רק השאלה אם ההפקה תחודש, אלא אם אפשר יהיה להחזיר לאזור שיט אמין, מבוטח ושקוף.