התנגשות גרעינים קלים יצרה סימנים של “מרק הקדמונים” ביקום

האם גם גרעינים קלים יחסית יכולים ליצור את אחד המצבים הקיצוניים ביותר של החומר? תוצאות חדשות מניסוי ALICE במאיץ החלקיקים הגדול (LHC) מספקות תשובה מעודדת: בהתנגשויות של חמצן-16 וניאון-20 נצפו דפוסי זרימה קולקטיביים, הדומים לאלה שמזוהים בהתנגשויות של גרעינים כבדים בהרבה. הממצאים מספקים עדות חזקה להופעת דינמיקה דמוית פלזמת קווארקים וגלואונים — מצב חומר שבו הקווארקים והגלואונים אינם כלואים עוד בתוך פרוטונים ונייטרונים.

מה התרחש בניסוי?

בין 29 ביוני ל-9 ביולי 2025 הפעילו פיזיקאים ב-LHC סדרת התנגשויות ייעודית של זוגות גרעיני חמצן וזוגות גרעיני ניאון, לצד התנגשויות של חמצן עם פרוטונים. בהתנגשויות חמצן–חמצן וניאון–ניאון נמדדה אנרגיית מרכז-מסה של 5.36 טרה-אלקטרון-וולט לכל זוג נוקליאונים.

ALICE מדד שני סוגים של זרימה אנאיזוטרופית — זרימה אליפטית וזרימה משולשת. במילים פשוטות, החלקיקים שנוצרים אינם מתפזרים באופן אקראי לכל הכיוונים; הם נעים בדפוסים מתואמים, שהעוצמה שלהם משתנה בהתאם למידת החפיפה בין הגרעינים בזמן ההתנגשות.

המודלים ההידרודינמיים, המתחשבים בגאומטריה של הגרעינים המתנגשים, הצליחו לתאר את הדפוסים שנמדדו. התאמה זו מחזקת את ההסבר שלפיו גם במערכות קטנות במיוחד נוצרת דינמיקה קולקטיבית הדומה לזו של פלזמת קווארקים וגלואונים.

ניאון בצורת “פין באולינג” הותיר חתימה ייחודית

חמצן-16 נחשב לגרעין עגול יחסית, ולכן הוא משמש נקודת בסיס להשוואה. ניאון-20, לעומת זאת, צפוי להיות מוארך — צורה פרולאטית המזכירה פין באולינג. כאשר שני גרעיני ניאון מתנגשים, המבנה הזה עשוי להשפיע באופן ברור יותר על כיווני התנועה של החלקיקים שנפלטים.

ואכן, בהתנגשויות מרכזיות של ניאון–ניאון נמדדה זרימה אליפטית חזקה יותר מזו שנצפתה בהתנגשויות חמצן–חמצן. התוצאה עולה בקנה אחד עם התחזית שלפיה הצורה ההתחלתית של הגרעין משפיעה על הזרימה הסופית של החומר שנוצר בהתנגשות.

כך הופכים חלקיקי התוצר למעין “צילום עקיף” של הגרעינים ברגע הפגיעה. השיטה אינה מצלמת את הגרעין ישירות, אלא מסיקה את הגאומטריה שלו מתוך האופן שבו החומר מתפשט לאחר ההתנגשות.

האם ארבעת ניסויי ה-LHC כבר הוכיחו שנוצרה פלזמה?

שיתופי הפעולה המרכזיים ב-LHC — ALICE, ATLAS, CMS ו-LHCb — דיווחו על סימנים של התנהגות קולקטיבית בנתוני ההתנגשויות של היונים הקלים. CERN תיאר את הממצאים כאינדיקציות חדשות לכך שהתנגשויות חמצן וניאון עשויות ליצור את מצב החומר הקיצוני שהיה קיים במיליוניות השנייה הראשונות לאחר המפץ הגדול.

ההתאמה בין הניסויים חשובה, אך יש להבחין בין “אינדיקציה” לבין “הוכחה”. זרימה קולקטיבית היא סימן מרכזי להתנהגות דמוית פלזמת קווארקים וגלואונים, אולם מערכות ההתנגשות הקטנות האלה רגישות גם להשפעות אחרות שעלולות לסבך את הפרשנות. לכן הממצאים תומכים בהופעת קולקטיביות דמוית פלזמה, אך אין להציגם כהוכחה מבודדת לכך שכל התנגשות יוצרת פלזמה מפותחת לחלוטין.

חיבור חדש בין פיזיקת חלקיקים למבנה הגרעין

עד כה התמקד חקר פלזמת הקווארקים והגלואונים בעיקר בהתנגשויות של גרעינים כבדים, במיוחד עופרת–עופרת. ההתנגשויות החדשות של חמצן וניאון פותחות תחום ביניים: מערכות קטנות יותר, שבהן אפשר לבדוק היכן עובר הגבול בין יצירת חלקיקים רגילה לבין חומר קולקטיבי שבו הקווארקים והגלואונים מתנהגים באופן משותף.

ההשוואה בין גרעין עגול יחסית לגרעין מוארך מאפשרת להפריד טוב יותר בין שתי שאלות: מה נובע מתכונות החומר החם והצפוף שנוצר, ומה נובע מהצורה הראשונית של הגרעינים. בכך מתקבל מבחן חד יותר למודלים הידרודינמיים ולחישובים של מבנה גרעיני.

לממצאים יש משמעות גם מעבר לחקר הפלזמה. ניסויים מסורתיים וחישובים תאורטיים באנרגיות נמוכות עוסקים בהתפלגות הפרוטונים והנייטרונים בתוך הגרעין. ה-LHC, לעומת זאת, בוחן חומר בטמפרטורות ובצפיפויות אנרגיה קיצוניות. ההתנגשויות של היונים הקלים מחברות בין שתי נקודות המבט, משום שהזרימה הסופית משמשת לבדיקת הגאומטריה ההתחלתית וגם את התנהגות החומר שנוצר.

מה יבדקו החוקרים בהמשך?

השלב הבא יהיה לבדוק אם דפוסי הזרימה הקולקטיבית נשמרים גם כאשר מערכת ההתנגשות נעשית קטנה יותר, ומהם התנאים המינימליים הדרושים ליצירת התנהגות דמוית פלזמת קווארקים וגלואונים. קביעת הסף הזה עשויה לשפר את המודלים של חומר שבו קווארקים וגלואונים משוחררים, ולחדד את הבנתנו לגבי החומר הקיצוני שהתקיים בראשית היקום.

המסקנה בשלב הזה זהירה אך משמעותית: אף שחמצן וניאון קלים בהרבה מהגרעינים המשמשים בדרך כלל בפיזיקת היונים הכבדים, ההתנגשויות שלהם יוצרות דפוסי זרימה הנושאים גם את חותמת הגאומטריה הגרעינית וגם עדות חזקה לדינמיקה קולקטיבית דמוית פלזמת קווארקים וגלואונים.