1. תיאוריה גנטית או של שדה התפתחותי
מיקרודונטיה, חותכות צדדיות יתדיות ואגנזיס עשויות להיות ביטויים שונים של הפרעה התפתחותית משותפת. במסגרת זו, גם נטייה לסטייה או לכליאה של הכלב יכולה להופיע באותו מקבץ התפתחותי .
2. תיאוריית ההכוונה
שורש של חותכת צדדית שהתפתחה באופן תקין עשוי לסייע בהכוונת הכלב במהלך הבקיעה. כאשר החותכת חסרה, קטנה או בעלת מורפולוגיה חריגה, ההכוונה המקומית עלולה להיות פחות יעילה — ובייחוד להגדיל את הסיכון לסטייה פלטינלית של הכלב. זהו מנגנון סביר מבחינה ביולוגית, אך לא הוכחה לכך שזהו הגורם היחיד .
חשוב להפריד בין מיקרודונטיה — שן קיימת אך קטנה, לעיתים בצורת יתד — לבין אגנזיס, כלומר היעדר התפתחות של השן.
הקשר לכליאת כלבים מבוסס במיוחד עבור אגנזיס של החותכת הצדדית וחותכות יתדיות. לעומת זאת, הראיות לגבי ירידה בלבד ברוחב המזיו-דיסטלי של החותכת פחות עקביות. מחקר שעסק באגנזיס של החותכות הצדדיות הציע שמיקרודונטיה עשויה להיות ביטוי קל יותר של אותה הפרעה התפתחותית, אך במדגם המסוים שלו לא נמצאה שכיחות שונה ומובהקת של כליאת כלבים .
ייתכן שהקשר שנצפה בחלק מהמחקרים אינו סיבתי, אלא משקף גורמים נלווים. בין האפשרויות:
כליאת כלבים היא תופעה רב-גורמית. סקירות מתארות גורמים מקומיים כגון שיני כלב נשירות שנשארו, היצרות הקשת, שיניים עודפות ואודונטומות, לצד נטייה גנטית ואנומליות של החותכת הצדדית .
במטופל עם Class III ובמקביל חותכת צדדית עליונה קטנה, יתדית או חסרה, נכון להתייחס לסיכון לבקיעה אקטופית של הכלב כגבוה יותר — אבל לייחס את הסיכון בעיקר לאנומליה של החותכת ולסביבת הבקיעה המקומית, ולא ל-Class III לבדו.
מבחינה מעשית:
בשורה התחתונה: החיבור בין Class III לבין כליאת כלבים עליונים אינו כלל אבחוני מבוסס. החיבור החשוב והיציב יותר הוא בין כלב עליון כלוא לבין חותכת צדדית עליונה חסרה או יתדית.