איך הגדלת רכישות האג״ח של ארה״ב השפיעה על הדולר, התשואות והין?

המהלך של משרד האוצר האמריקאי היה מוגבל בהיקפו, אך משמעותי מבחינת האיתות לשווקים: הממשלה אינה מעוניינת לאפשר לתשואות האג״ח ארוכות הטווח לעלות במהירות ללא התערבות.

החל מ־9 בספטמבר ועד 4 בנובמבר, האוצר יגדיל לפחות פי שניים את היקף הרכישות של אג״ח ממשלתיות לפדיון ארוך — מ־2 מיליארד דולר ל־4 מיליארד דולר לפחות בכל פעולה. מטרת הרכישות היא לשפר את הנזילות באג״ח ארוכות טווח שיש להן ביקוש משמעותי מצד משקיעים.

מה קרה לדולר, לתשואות ולין?

התגובה הראשונית הייתה ברורה:

• התשואות על האג״ח הארוכות ירדו לאחר שהאוצר הודיע על הגדלת הרכישות.
• מדד הדולר נחלש ב־0.75% לרמה של 98.90, משום שהתשואות הנמוכות הפחיתו את התשואה הפוטנציאלית למשקיעים זרים באג״ח אמריקאיות.
• הין התחזק במתינות מול הדולר, והתרחק מרמת 160 ין לדולר. הירידה בתשואות בארה״ב צמצמה את פער הריביות שתמך בדולר מול המטבע היפני.

במילים פשוטות, רכישות האוצר תמכו במחירי האג״ח — ולכן הורידו את התשואות — אך במקביל החלישו את אחד ממקורות התמיכה המרכזיים בדולר.

מדוע האוצר התערב דווקא עכשיו?

ההחלטה התקבלה יום לאחר שתשואת האג״ח האמריקאית ל־30 שנה חצתה 5.30%, על רקע גל מכירות באג״ח ממשלתיות ארוכות ברחבי העולם. מדובר ברמה הקרובה לשיא של כ־19 שנה.

האוצר הסביר כי הרכישות נועדו לתמוך בנזילות של אג״ח ארוכות טווח בעלות “חסות חזקה” מצד השוק — כלומר, ניירות ערך שיש להם ביקוש, אך שמחיריהם נפגעו מהתנודתיות ומהיקף המכירות.

הסכומים עצמם קטנים ביחס לשוק האג״ח האמריקאי ולחוב הממשלתי הכולל. לכן, השפעתם הישירה על היצע האג״ח מוגבלת. עם זאת, עצם ההחלטה שידר כי משרד האוצר מודאג מהמהירות ומהעוצמה של העלייה בתשואות, ולא רק מהרמה שאליה הגיעו.

כיצד דויטשה בנק פירש את הצעד?

בדויטשה בנק תיארו את המהלך כמעין “Operation Twist” — מדיניות שבה הממשלה פועלת לשינוי מבנה החוב וללחץ כלפי מטה על תשואות ארוכות — וכן כצורה “רכה” של דיכוי פיננסי.

לפי הפרשנות הזו, הממשלה מנסה להוזיל את עלויות המימון ארוכות הטווח במקום להשאיר את קביעתן לחלוטין לכוחות השוק. כדי לממן את הוצאת האג״ח ארוכות הטווח מהשוק, האוצר עשוי להסתמך יותר על הנפקת שטרי אוצר קצרי מועד.

השילוב הזה עשוי להיות שלילי מבנית לדולר: משקיעים זרים עלולים לראות באג״ח ארוכות הטווח נכס פחות אטרקטיבי, בעוד שהממשלה נשענת יותר על מימון קצר. עם זאת, זו פרשנות אנליטית של דויטשה בנק — לא תוצאה מדיניותית שהוכחה באופן עצמאי בכל אחד ממרכיביה.

האם הרכישות ימשיכו להוריד את התשואות?

ההשפעה תלויה בעיקר בנתוני האינפלציה, בצמיחה ובתגובה של הפדרל ריזרב. פרוטוקול ישיבת ועדת השוק הפתוח של הבנק המרכזי האמריקאי היה אירוע סיכון קרוב: כמה מחברי הוועדה היו מוכנים להעלות ריבית אם האינפלציה לא תרד. מסר ניצי בפרוטוקול יכול היה להעלות מחדש את התשואות ולתמוך בדולר.

במקביל, יו״ר הפדרל ריזרב, קווין וורש, התחייב לשמור על יציבות המחירים אך סיפק מעט הנחיות לגבי האופן שבו הבנק המרכזי יפעל. חוסר הבהירות הזה מקשה על השווקים להעריך את מסלול הריבית העתידי.

גם מחירי הנפט נותרו גבוהים, לאחר שהמתיחות במזרח התיכון הותירה אותם בשיא של שלושה שבועות. נפט יקר יותר עלול להוסיף לחץ אינפלציוני, להעלות תשואות ולהקשות על הפדרל ריזרב.

מה המשמעות האפשרית להמשך?

השווקים ניצבים בפני שני כוחות מנוגדים. מצד אחד, אינפלציה, נפט יקר וחשש מהתרחבות החוב הממשלתי עלולים להשאיר את התשואות הארוכות ברמות גבוהות. מצד שני, סימנים להאטה כלכלית — או החלטה של הפדרל ריזרב שלא להעלות את הריבית כפי שהשווקים מתמחרים — עשויים להוריד את התשואות ולהאריך את חולשת הדולר.

בתרחיש השני, תוכנית הרכישות של האוצר מחזקת את התמונה הדובית לגבי הדולר: היא מגבילה את העלייה בתשואות ארוכות הטווח ומצמצמת את התמיכה שמעניק פער הריביות למטבע האמריקאי.

הין עשוי להיות אחד הנהנים מהתהליך, נוסף על התמיכה שכבר קיבל מההתערבות המשותפת האחרונה של ארה״ב ויפן בשוק המט״ח שנועדה לחזק אותו.

עם זאת, רכישות האג״ח אינן פתרון מלא לבעיית התשואות. הן יכולות להרגיע את השוק בטווח הקצר, אך אם המשקיעים ימשיכו לדרוש פרמיית תשואה גבוהה יותר בגלל אינפלציה, חוב או אי־ודאות במדיניות — ההשפעה שלהן תהיה מוגבלת.