גוש האירו הוכיח עד כה עמידות. התוצר שלו צמח ב-1.5% בשנת 2025, כשהביקוש המקומי סיפק את התמיכה העיקרית, ובכלכלה נרשמה התרחבות של 0.4% מרבעון לרבעון ברבעון השני של 2026.
העמידות הזו מעניקה לאירופה זמן לפעול. עם זאת, המסר של לגארד הוא שהביקוש המקומי צריך להפוך למנוע צמיחה קבוע, ולא רק לתחליף זמני לירידה בתחרותיות החיצונית. ביקוש חזק יותר מצד משקי בית ועסקים לא יוכל לפצות במלואו על עלויות מבניות גבוהות, צמיחת פריון חלשה או אובדן מעמד בשווקים הבינלאומיים.
השוק הפנימי של אירופה גדול, אך חברות עדיין נתקלות בחסמים כשהן מנסות למכור שירותים, לגייס הון או להתרחב מעבר לגבולות המדינה. הפיצול בשוקי הסחורות, השירותים והפיננסים מקשה במיוחד על חברות קטנות ובינוניות להגיע לגודל שיאפשר להן לממן מחקר, השקעות ותוכניות טכנולוגיה משמעותיות.
שוק הון משולב יותר עשוי לסייע בהכוונת החיסכון הפרטי באירופה לחדשנות ולהשקעות יצרניות. לגארד קראה גם להסרת חסמים חוצי-גבולות ולחיזוק השוק האחיד, כדי שחברות מצליחות יוכלו לצמוח ברחבי היבשת במקום להישאר מוגבלות לשוק הלאומי שלהן.
בעיית התחרותיות של אירופה היא גם טכנולוגית. אימוץ איטי של כלים דיגיטליים מתקדמים ושל בינה מלאכותית עלול לעכב את צמיחת הפריון ולהרחיב את הפער בין חברות אירופיות לבין חברות בארצות הברית ובסין. גם הנציבות האירופית מגדירה את צמצום פער החדשנות בטכנולוגיות מתקדמות כיעד מרכזי לצמיחה ארוכת טווח ולעלייה ברמת החיים.
השאלה אינה רק אם אירופה מייצרת יותר מחקר בתחום הבינה המלאכותית. עסקים צריכים להיות מסוגלים גם לממן, לאמץ ולהרחיב את השימוש בטכנולוגיות האלה בשווקים ובמערכות רגולטוריות שאינם אחידים.
האג׳נדה שלה משלבת רפורמות מבניות עם חיזוק ההשקעות והביקוש המקומיים:
המסר המרכזי של לגארד הוא אזהרה לגבי הכיוון שאליו צועדת אירופה — לא הכרזה על קריסה כלכלית מיידית. הצמיחה החיובית מראה שלגוש האירו יש עדיין עמידות. אך בלי עלויות אנרגיה נמוכות יותר, פחות פיצול בשווקים, חברות גדולות יותר ואימוץ מהיר של טכנולוגיות, צמיחה מתונה הנשענת על ביקוש מקומי עלולה שלא להספיק כדי לשמור על התחרותיות של אירופה לאורך זמן.