מה השתנה באסטרטגיה של טראמפ מול איראן אחרי שפג המועד בן 60 הימים?

מי מדבר עם מי?

הבעיה המרכזית היא שלא ברור אם מתקיים בכלל ערוץ משא ומתן ישיר. טראמפ אמר בעבר שהשיחות עם טהרן החלו, אך גורמים איראניים הכחישו זאת. במקביל, דיווחים ייחסו לג׳ארד קושנר, שליחו של הנשיא, אמירה שלפיה מתקיימות שיחות “חיוביות” ופעילות או לכל הפחות חילופי מסרים דרך מתווכים.

לאחר מכן טראמפ שינה את הטון וקבע כי אין שיחות או שיחות מתוכננות עם איראן. משרד החוץ האיראני טען מצדו שאין משא ומתן ישיר, וכי התקשורת מוגבלת להעברת מסרים באמצעות מתווכים. לדבריו, המגעים המרכזיים מתנהלים עם עומאן סביב הסדרת התנועה הימית במצר.

הסתירות האלה אינן רק עניין של ניסוח. הן מקשות להבחין בין דיפלומטיה ממשית לבין מסרים שנועדו להפעיל לחץ, להשפיע על דעת הקהל או לשפר את עמדת הפתיחה של כל צד.

מצר הורמוז: פתוח או חסום?

גם כאן מוצגות שתי תמונות מנוגדות. טראמפ טוען שארצות הברית מחזיקה בשליטה מלאה במצר ושהוא פתוח ופועל, בעוד איראן אומרת שהמעבר יישאר סגור כל עוד וושינגטון לא תסיר את המצור על נמלי איראן, את הסנקציות ואת האיומים הצבאיים.

דיווחי ספנות תיארו את המצר ככמעט סגור או סגור למעשה, והיקף תנועת הנפט בו ירד באופן חד. טהרן אף איימה לעבור ממדיניות הגנתית לעמדה “התקפית לחלוטין” אם לא ייושם הסדר ביניים. מנגד, ארצות הברית דוחה כל הסדר שיעניק לאיראן שליטה על הכניסה למפרץ.

מדוע הצעד של האמירויות משמעותי?

ב-19 באוגוסט הודיעה איחוד האמירויות הערביות על השעיית כל קשרי המסחר, הפעילות המסחרית והעסקאות הפיננסיות עם איראן “עד להודעה חדשה”. אבו דאבי אמרה כי ההחלטה התקבלה לאחר שזוהו שני טילים בליסטיים ששוגרו, לטענתה, מאיראן; טהרן הכחישה אחריות.

הצעד עלול לפגוע באחד מנתיבי המסחר והכספים החשובים שנותרו לאיראן תחת הסנקציות. צמצום הקשרים עם האמירויות עלול להקשות על יבוא, העברות כספים, השגת מטבע זר וסחר re-export — כלומר, הכנסת סחורות לאיראן דרך מרכז מסחרי אזורי. על רקע האינפלציה ועליית מחירי המזון שכבר מכבידות על הציבור האיראני, לחץ נוסף מבחוץ עלול להפוך למצוקה פנימית חריפה יותר.

קיפאון — אבל לא יציבות

זהו “קיפאון” רק במובן המצומצם: אף צד אינו מוכן לקבל את תנאי הצד השני. וושינגטון יכולה להמשיך להדק את הלחץ הכלכלי, לשמר את המצור ולהותיר על השולחן אפשרות לתקיפות נוספות. איראן יכולה להמשיך לשבש את התנועה הימית, לאיים בטילים ולהסלים באופן מדוד.

לכן מדובר במצב המתאים יותר למלחמת התשה מאשר להפסקת אש יציבה. המלחמה כבר נמשכת כ-24 שבועות — הרבה מעבר להערכתו המקורית של טראמפ, שדיבר על ארבעה עד חמישה שבועות. ככל שהזמן עובר, הסיכון אינו רק שהסכם לא ייחתם, אלא שאירוע ימי, טיל או תקיפה נוספת יציתו מחדש עימות רחב.

השווקים מתמחרים משבר ממושך

ההשפעה חורגת מגבולות המזרח התיכון. שוק הנפט מתחיל להתייחס לשיבוש במצר הורמוז לא כהלם זמני, אלא כמצב שעלול להימשך שבועות או חודשים. מחיר חבית ברנט הגיע לכ-91 דולר ונשאר סביב רמת 90 הדולר, כאשר המשקיעים חוששים מהמשך הפגיעה באספקה.

החשש מאנרגיה יקרה ומאינפלציה, לצד דאגות פיסקליות והיקף הנפקות החוב, דחף את תשואת אג״ח ממשלת ארצות הברית ל-30 שנה ל-5.327% — הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. חוסר הוודאות פגע גם במניות ובחברות שבבים, ובהן מניות רגישות במזרח אסיה, משום שאנרגיה, הובלה וייצור יקרים יותר עלולים לפגוע בביקוש העולמי ובתנאים הפיננסיים.

במילים אחרות, לאחר שפג המועד הדיפלומטי, ממשל טראמפ לא עבר להסדר חדש — אלא לאסטרטגיה של המתנה תחת לחץ. זו עשויה להעניק לארצות הברית מנוף מיקוח, אך כל עוד אין ערוץ אמין להסכם, היא גם משאירה את האזור ואת הכלכלה העולמית חשופים להסלמה הבאה.