מדוע שרי הסביבה של BRICS יוצאים נגד מנגנון הפחמן של האיחוד האירופי?

המטרה המוצהרת היא להשוות, ככל האפשר, את עלות הפחמן של מוצרים מיובאים לזו שמשלמים יצרנים באיחוד האירופי במסגרת מערכת הסחר בפליטות שלו, EU ETS. אם במדינת המקור כבר שולם מחיר פחמן שניתן להוכיחו, ניתן להביא זאת בחשבון. מחיר תעודת CBAM נקבע לפי מחירי ההקצאות במערכת האירופית; הנציבות האירופית פרסמה מחיר של 75.36 אירו לרבעון הראשון של 2026 ושל 75.28 אירו לרבעון השני.

מדוע הפלדה והאלומיניום במרכז המחלוקת?

פלדה ואלומיניום נכללים ישירות בתחולת המנגנון, והייצור שלהם עתיר פליטות. לכן היצואנים עלולים להתמודד גם עם עלות פחמן נוספת וגם עם נטל ביורוקרטי: מדידת פליטות, אימות נתונים, תיעוד ולעיתים שימוש בערכי ברירת מחדל שקובעת האיחוד האירופי.

הסוגיה חשובה במיוחד עבור יצרנים בהודו, בדרום אפריקה ובסין, שמייצאים לאיחוד האירופי מוצרים עתירי פחמן. הערכה שצוטטה על ידי הבנק העולמי גורסת כי CBAM עשוי להשפיע על יצוא ממדינות מתפתחות בהיקף של כ־16 מיליארד דולר בשנה. עם זאת, מדובר באומדן מצרפי ולא בתחזית ספציפית לשלוש המדינות הללו.

כמה כסף צפוי האיחוד האירופי לגבות?

אין כיום נתון יחיד ואמין שאפשר להציג כהכנסות CBAM בשנת 2030. ההערכות שפורסמו שונות במידה ניכרת: אחת מהן צופה הכנסות שנתיות של כ־1.5 מיליארד אירו החל מ־2028, אחרת מדברת על כ־2.1 מיליארד אירו בשנה, והערכה נוספת מציבה את ההכנסות בשנת 2030 בטווח של 5–9 מיליארד אירו, בהתאם להיקף הנוכחי של המנגנון.

הנקודה הברורה יותר היא שהתקבולים מיועדים להצטבר בתקציב האיחוד האירופי. מכאן נובעת אחת ההתנגדויות הפוליטיות המרכזיות של BRICS: המדינות טוענות שכספים הנגבים מיצואנים במדינות מתפתחות צריכים לסייע במימון הפחתת פליטות, הסתגלות לשינויי אקלים ומעבר תעשייתי — ולא להפוך להכנסה כללית של האיחוד.

מדוע ההשפעה הכלכלית תגדל בהדרגה?

ההשפעה הכספית של CBAM תתרחב ככל שהאיחוד האירופי יצמצם את הקצאות הפליטות החינמיות ליצרנים מקומיים. גורם ה־CBAM עומד על 2.5% בשנת 2026, 5% ב־2027, 10% ב־2028, 22.5% ב־2029 ו־51.5% ב־2030.

משמעות הדבר היא שתחזית מדויקת להכנסות בשנת 2030 תלויה במחירי הפחמן, בכמויות היבוא, בנתוני הפליטות המאומתים ובשינויים אפשריים בתחולת המנגנון.

האם BRICS יפנו לארגון הסחר העולמי?

גינוי דיפלומטי אינו שווה לפתיחת הליך משפטי. כדי להגיש תלונה רשמית בארגון הסחר העולמי (WTO), מדינה חברה צריכה לבקש התייעצויות עם האיחוד האירופי; אם המחלוקת לא תיפתר, היא יכולה לבקש הקמת הרכב בירור.

הוויכוח המשפטי עשוי להתמקד בשאלה אם CBAM מפלה בפועל יבוא או שיטות ייצור זרות. מנגד, האיחוד האירופי צפוי לטעון כי המנגנון משקף עלות פחמן המוטלת גם על הייצור המקומי, מאפשר זיכוי על מחיר פחמן שכבר שולם במדינת המקור ונועד לקדם יעד סביבתי במסגרת החריגים של הסכם GATT.

החומרים הזמינים מצביעים על כך שדרום אפריקה הביעה עניין באפשרות של תלונה, וכי הודו, סין וברזיל העלו טענות משפטיות וטענות הנוגעות לשוויון. עם זאת, אין בהם הוכחה לכך שסין כבר פתחה הליך ייעודי נגד CBAM ב־WTO.

האם הסכמי סחר עם האיחוד האירופי ימנעו עימות?

משא ומתן והסכמי סחר בין מדינות BRICS לבין האיחוד האירופי עשויים לספק מסגרות להתייעצות, לשיתוף פעולה טכני ולהתאמות מוסכמות. הם אינם מונעים כשלעצמם פנייה ל־WTO.

לכן, ההערכה הזהירה היא שהסלמה משפטית אפשרית — במיוחד ככל שהחיובים על תעודות הפחמן יגדלו — אך הראיות הקיימות אינן מבססות קיומה של תביעה מתואמת מצד כלל מדינות BRICS.

מדוע המחלוקת חשובה מעבר למס הפחמן?

התרחבות BRICS מעניקה לעימות משקל פוליטי וכלכלי ניכר: הגוש מאגד יצואניות גדולות של חומרי גלם, מתכות ומוצרים תעשייתיים. עם זאת, אין במקורות שנבדקו בסיס מספיק לקביעה מדויקת לגבי חלקו של הגוש בסחר העולמי, ולכן אין לייחס לו כאן נתון אחוזי מסוים.