ההשקעה האפשרית של ריו, אם תבוצע כהנפקה ראשונית של מניות חדשות, עשויה לספק חלק משמעותי מרכיב ההון. החברה מנהלת במקביל שיחות עם משקיעים פוטנציאליים נוספים ובחנה גם הנפקה ראשונה לציבור (IPO), שעשויה להתקיים בהמשך 2026 ולסייע בגיוס ההון תוך הפחתת התלות במאזן של McEwen Mining.

גם בצד החוב חלה התקדמות: McEwen Copper חתמה על הסכם עם מוסד פיננסי בינלאומי לניהול או לארגון חבילת הלוואות בהיקף של 2.4 מיליארד דולר. החברה מנהלת בנוסף מגעים עם כמה סוכנויות אשראי לייצוא, ובהן בנק היצוא־יבוא של ארצות הברית. תמיכה כזו עשויה לסייע בהפחתת סיכונים פוליטיים ומימוניים בפרויקט ארגנטינאי גדול, אך בשלב זה לא מדובר בחוב שהתחייבו להעמידו סופית.

כיצד עשויה להשתנות הבעלות?

ריו טינטו כבר מחזיקה ב־17.2% מ־McEwen Copper באמצעות Nuton, מיזם של ריו המתמקד בטכנולוגיות להפקת נחושת. McEwen Mining מחזיקה בכ־46.3%–46.4%, ו־Stellantis מחזיקה בכ־14.2%; יתרת המניות נמצאת בידי משקיעים אחרים.

ההשפעה של השקעה בהיקף 600 מיליון דולר תלויה בשווי החברה שעליו יסכימו הצדדים. לפי שווי משתמע של כ־987.5 מיליון דולר שנגזר מההשקעה האחרונה בחברה, השקעה חדשה של 600 מיליון דולר הייתה מייצגת כ־38% מהחברה לאחר ההשקעה. במקרה כזה, ההחזקה הקיימת של ריו הייתה מדוללת מכ־17.2% לכ־10.7%, אך ריו ו־Nuton היו מחזיקות יחד בכ־48.5% לאחר ההנפקה.

זהו חישוב המחשה בלבד — לא תנאי עסקה שדווחו. אם בעלי מניות קיימים לא ישתתפו בהנפקה, הנפקה גדולה תדלל את כולם, כולל McEwen Mining ו־Stellantis.

מדוע Los Azules מושך את ריו?

Los Azules נחשב לאחד מעשרת פרויקטי הנחושת הגדולים בעולם שטרם פותחו. לפרויקט כבר אושרו היבטים סביבתיים הנדרשים לבנייה ולהפעלה, והוא התקבל למסגרת התמריצים הארגנטינאית RIGI — משטר שנועד להעניק למשקיעים גדולים יציבות פיסקלית, משפטית ומכסית ארוכת טווח.

דוח היתכנות מ־2025 מציג תרחיש בסיס של חיי מכרה באורך של כ־22 שנים. בחמש שנות הייצור הראשונות צפויה תפוקה ממוצעת של כ־205 אלף טונות נחושת קתודית בשנה, ובממוצע לאורך חיי הפרויקט כ־148 אלף טונות בשנה. הדוח מצביע גם על אפשרות להאריך את חיי המכרה בעשרות שנים באמצעות טכנולוגיית השטיפה של Nuton, אך תרחיש ההארכה הוא ראשוני ואינו נתמך בעתודות מינרליות באותה רמת ודאות.

העתודות המוכחות והסבירות של הפרויקט מסתכמות בכ־10.2 מיליארד פאונד נחושת. לפי הנחות דוח ההיתכנות, מחיר נחושת של 4.35 דולר לפאונד ושיעור היוון של 8% מובילים לערך נוכחי נקי לאחר מס של כ־2.9 מיליארד דולר. עלות המזומן מסוג C1 הוערכה בכ־1.71 דולר לפאונד, נתון שמצביע על פוטנציאל להפקת נחושת קתודית מוגמרת בעלות נמוכה יחסית, ולא רק תרכיז נחושת.

ההנדסה המפורטת והבנייה מתוכננות להתחיל בתחילת 2027, בכפוף להשגת מימון. היעד לייצור ראשון הוא סביב סוף העשור, ולא מדובר בתוספת אספקה מיידית לשוק.

המשמעות האסטרטגית של השקעה אפשרית

השקעה גדולה מצד ריו טינטו עשויה לשמש חותמת אמון לכלכליות וליכולת המימון של Los Azules. היא עשויה גם לספק עוגן למלווים ולמשקיעים נוספים, ובמקביל לאפשר לריו לקבל חשיפה משמעותית לצמיחת תחום הנחושת בלי לרכוש מיד את החברה המפתחת כולה.

המהלך משתלב גם באסטרטגיית Nuton של ריו, שמבקשת להשתמש בטכנולוגיות שטיפה כדי להפיק יותר נחושת תוך פוטנציאל להפחתת צריכת האנרגיה, המים ועוצמת הפליטות.

הדיווחים על המגעים התקבלו בחיוב בשוק במישור האסטרטגי, וחיזקו את תשומת הלב לשווי ההחזקה של McEwen Mining ב־McEwen Copper. עם זאת, תגובת שוק חיובית אינה מעידה שהעסקה הושלמה: המשא ומתן עשוי להיכשל, להשתנות או להיסגר במחיר אחר.

למה הנחושת עומדת במרכז?

ההיגיון הרחב יותר קשור לביטחון אספקת הנחושת. מכרות חדשים דורשים השקעות עתק, שנים של רישוי ובנייה, ולעיתים קרובות מתמודדים עם סיכונים פוליטיים ותפעוליים. במקביל, הביקוש לנחושת גדל בעקבות הרחבת רשתות החשמל, אנרגיות מתחדשות, כלי רכב חשמליים, מרכזי נתונים ותשתיות דיגיטליות.

לכן פרויקטים גדולים ובשלים יחסית, שכבר עברו שלבי רישוי ומציגים מסלול ברור למימון ולייצור, מקבלים ערך אסטרטגי גבוה יותר. מבחינת ריו טינטו, Los Azules עשוי להיות גם השקעה בפרויקט ספציפי וגם אופציה ארוכת טווח להגדלת פעילות הנחושת בתקופה שבה חברות הכרייה מתחרות על מספר מצומצם של נכסים איכותיים.

ההשקעה האפשרית של ריו, אם תבוצע כהנפקה ראשונית של מניות חדשות, עשויה לספק חלק משמעותי מרכיב ההון. החברה מנהלת במקביל שיחות עם משקיעים פוטנציאליים נוספים ובחנה גם הנפקה ראשונה לציבור (IPO), שעשויה להתקיים בהמשך 2026 ולסייע בגיוס ההון תוך הפחתת התלות במאזן של McEwen Mining.

גם בצד החוב חלה התקדמות: McEwen Copper חתמה על הסכם עם מוסד פיננסי בינלאומי לניהול או לארגון חבילת הלוואות בהיקף של 2.4 מיליארד דולר. החברה מנהלת בנוסף מגעים עם כמה סוכנויות אשראי לייצוא, ובהן בנק היצוא־יבוא של ארצות הברית. תמיכה כזו עשויה לסייע בהפחתת סיכונים פוליטיים ומימוניים בפרויקט ארגנטינאי גדול, אך בשלב זה לא מדובר בחוב שהתחייבו להעמידו סופית.

כיצד עשויה להשתנות הבעלות?

ריו טינטו כבר מחזיקה ב־17.2% מ־McEwen Copper באמצעות Nuton, מיזם של ריו המתמקד בטכנולוגיות להפקת נחושת. McEwen Mining מחזיקה בכ־46.3%–46.4%, ו־Stellantis מחזיקה בכ־14.2%; יתרת המניות נמצאת בידי משקיעים אחרים.

ההשפעה של השקעה בהיקף 600 מיליון דולר תלויה בשווי החברה שעליו יסכימו הצדדים. לפי שווי משתמע של כ־987.5 מיליון דולר שנגזר מההשקעה האחרונה בחברה, השקעה חדשה של 600 מיליון דולר הייתה מייצגת כ־38% מהחברה לאחר ההשקעה. במקרה כזה, ההחזקה הקיימת של ריו הייתה מדוללת מכ־17.2% לכ־10.7%, אך ריו ו־Nuton היו מחזיקות יחד בכ־48.5% לאחר ההנפקה.

זהו חישוב המחשה בלבד — לא תנאי עסקה שדווחו. אם בעלי מניות קיימים לא ישתתפו בהנפקה, הנפקה גדולה תדלל את כולם, כולל McEwen Mining ו־Stellantis.

מדוע Los Azules מושך את ריו?

Los Azules נחשב לאחד מעשרת פרויקטי הנחושת הגדולים בעולם שטרם פותחו. לפרויקט כבר אושרו היבטים סביבתיים הנדרשים לבנייה ולהפעלה, והוא התקבל למסגרת התמריצים הארגנטינאית RIGI — משטר שנועד להעניק למשקיעים גדולים יציבות פיסקלית, משפטית ומכסית ארוכת טווח.

דוח היתכנות מ־2025 מציג תרחיש בסיס של חיי מכרה באורך של כ־22 שנים. בחמש שנות הייצור הראשונות צפויה תפוקה ממוצעת של כ־205 אלף טונות נחושת קתודית בשנה, ובממוצע לאורך חיי הפרויקט כ־148 אלף טונות בשנה. הדוח מצביע גם על אפשרות להאריך את חיי המכרה בעשרות שנים באמצעות טכנולוגיית השטיפה של Nuton, אך תרחיש ההארכה הוא ראשוני ואינו נתמך בעתודות מינרליות באותה רמת ודאות.

העתודות המוכחות והסבירות של הפרויקט מסתכמות בכ־10.2 מיליארד פאונד נחושת. לפי הנחות דוח ההיתכנות, מחיר נחושת של 4.35 דולר לפאונד ושיעור היוון של 8% מובילים לערך נוכחי נקי לאחר מס של כ־2.9 מיליארד דולר. עלות המזומן מסוג C1 הוערכה בכ־1.71 דולר לפאונד, נתון שמצביע על פוטנציאל להפקת נחושת קתודית מוגמרת בעלות נמוכה יחסית, ולא רק תרכיז נחושת.

ההנדסה המפורטת והבנייה מתוכננות להתחיל בתחילת 2027, בכפוף להשגת מימון. היעד לייצור ראשון הוא סביב סוף העשור, ולא מדובר בתוספת אספקה מיידית לשוק.

המשמעות האסטרטגית של השקעה אפשרית

השקעה גדולה מצד ריו טינטו עשויה לשמש חותמת אמון לכלכליות וליכולת המימון של Los Azules. היא עשויה גם לספק עוגן למלווים ולמשקיעים נוספים, ובמקביל לאפשר לריו לקבל חשיפה משמעותית לצמיחת תחום הנחושת בלי לרכוש מיד את החברה המפתחת כולה.

המהלך משתלב גם באסטרטגיית Nuton של ריו, שמבקשת להשתמש בטכנולוגיות שטיפה כדי להפיק יותר נחושת תוך פוטנציאל להפחתת צריכת האנרגיה, המים ועוצמת הפליטות.

הדיווחים על המגעים התקבלו בחיוב בשוק במישור האסטרטגי, וחיזקו את תשומת הלב לשווי ההחזקה של McEwen Mining ב־McEwen Copper. עם זאת, תגובת שוק חיובית אינה מעידה שהעסקה הושלמה: המשא ומתן עשוי להיכשל, להשתנות או להיסגר במחיר אחר.

למה הנחושת עומדת במרכז?

ההיגיון הרחב יותר קשור לביטחון אספקת הנחושת. מכרות חדשים דורשים השקעות עתק, שנים של רישוי ובנייה, ולעיתים קרובות מתמודדים עם סיכונים פוליטיים ותפעוליים. במקביל, הביקוש לנחושת גדל בעקבות הרחבת רשתות החשמל, אנרגיות מתחדשות, כלי רכב חשמליים, מרכזי נתונים ותשתיות דיגיטליות.

לכן פרויקטים גדולים ובשלים יחסית, שכבר עברו שלבי רישוי ומציגים מסלול ברור למימון ולייצור, מקבלים ערך אסטרטגי גבוה יותר. מבחינת ריו טינטו, Los Azules עשוי להיות גם השקעה בפרויקט ספציפי וגם אופציה ארוכת טווח להגדלת פעילות הנחושת בתקופה שבה חברות הכרייה מתחרות על מספר מצומצם של נכסים איכותיים.