עננות כזאת עשויה ללכוד חלק מהחום שה पृथור הארץ פולט לחלל, ולכן ההשפעה הכוללת של שבילי התעבות מתמשכים יכולה להיות מחממת. ההשפעה עשויה להיות משמעותית במיוחד בלילה, כאשר מנגנון לכידת החום גובר על ההשפעה המקררת של החזרת אור השמש.

חשוב להדגיש: מדובר בגבישי קרח שנוצרים מתהליך הפליטה הרגיל של המטוס, ולא ב״כימטריילס״ או בריסוס מכוון של חומרים באטמוספרה. אין ראיות אמינות לכך ששבילי התעבות הם תוצאה של תוכנית כזאת.

איך המערכת אמורה לעבוד?

הפרויקט יתמקד בעיקר בטיסות ערב ולילה בחודשי החורף — הזמנים שבהם הימנעות משבילי התעבות צפויה להניב את התועלת האקלימית הגדולה ביותר.

מודלים ממוחשבים ישלבו בין:

• תצפיות לוויין;
• נתונים היסטוריים על טיסות ועל שבילי התעבות;
• תחזיות מזג האוויר של השירות המטאורולוגי הבריטי, Met Office.

באמצעות הנתונים האלה ינסו המודלים לאתר אזורים שבהם האוויר רווי־על ביחס לקרח — כלומר, תנאים שבהם שביל התעבות צפוי להיווצר ולהישאר לאורך זמן.

כאשר המערכת תזהה אזור כזה, בקרי התנועה האווירית של NATS עשויים להציע למטוסים מסוימים שינוי גובה של עד כ־2,000 רגל. הרעיון אינו להסיט את כל המטוסים, אלא לבצע התאמות נקודתיות רק בטיסות ובאזורים שבהם התועלת הצפויה גבוהה במיוחד.

האם שינוי הגובה באמת מפחית את הנזק?

זו השאלה המרכזית שהניסוי אמור לבחון — ואין עדיין תשובה מוכחת.

עלייה או ירידה בגובה עשויה להגדיל את צריכת הדלק של המטוס, ולכן גם את פליטות ה־CO2 שלו. מנגד, אם שינוי הגובה מונע היווצרות של שביל התעבות מתמשך, הוא עשוי להפחית התחממות שאינה קשורה ישירות ל־CO2.

לכן הפרויקט ינסה למדוד את כל המאזן: את תוספת הדלק בפועל, את השינוי בפליטות ואת הירידה המשוערת בהשפעה המחממת של שבילי ההתעבות. החוקרים יצטרכו גם לבדוק אם התחזיות אכן מצליחות לזהות את חלקם הקטן יחסית של נתיבי הטיסה והאזורים שאחראים לחלק לא־פרופורציונלי מההשפעה.

במילים אחרות, עצם קיומו של הניסוי אינו מוכיח שהמהלכים יניבו תועלת אקלימית נטו. זו בדיוק ההשערה שהניסוי נועד לבדוק.

מי משתתף בפרויקט?

התמיכה הממשלתית מגיעה ממשרד התחבורה הבריטי, באמצעות תוכנית Aerospace Technology Institute. בקונסורציום משתתפים Google, שירותי בקרת התעבורה האווירית NATS, הארגון Contrails.org, האימפריאל קולג׳ בלונדון, אוניברסיטת קיימברידג׳ ו־Met Office, שפועל כקבלן משנה של Contrails.org.

הפרויקט נשען גם על כלים שפותחו על ידי Google ו־Contrails.org, המקשרים בין שבילי התעבות שזוהו בלוויין לבין טיסות ספציפיות ומפיקים תחזיות להיווצרותם. ניסויים קודמים של חברות תעופה בחנו תכנון טיסות ושינויי גובה נקודתיים.

החידוש של Blue Skies הוא המעבר מניסויים שמובילה חברת תעופה בטיסה בודדת להפעלה בהובלת בקרי תנועה אווירית, במרחב עמוס של נתיבי טיסה מעל האוקיינוס.

איך יבדקו את התוצאות?

החוקרים ישוו בין האזורים שהמודלים חזו כמועדים להיווצרות שבילי התעבות לבין התמונות הלווייניות ונתוני הטיסות בפועל. כך ניתן יהיה לבדוק אם שינויי הגובה אכן בוצעו במקומות הנכונים ואם נצפתה ירידה בשבילי ההתעבות.

השותפים האקדמיים אמורים לספק בחינה מדעית בלתי תלויה. לפי תיאור התוכנית, השיטות והתוצאות מיועדות לפרסום — צעד חשוב בתחום שבו עדיין קיימת אי־ודאות לגבי דיוק התחזיות, אופן מדידת ההשפעה האקלימית והמחיר בדלק.

מה המשמעות האפשרית לתעופה?

אם השיטה תוכח כיעילה, היא עשויה לספק לתעופה כלי יחסית קרוב־טווח להפחתת חלק מההשפעות האקלימיות שאינן נובעות מ־CO2. זאת, בלי להמתין להחלפה מלאה של צי המטוסים או לפיתוח דלקים חדשים.

עם זאת, הימנעות משבילי התעבות אינה תחליף להפחתת פליטות CO2. שינויי גובה עדיין עלולים להגדיל את צריכת הדלק, והם אינם יכולים למנוע את כל שבילי ההתעבות או לבטל את פליטות המטוסים.

הסתירה האפשרית: Google והאנרגיה של בינה מלאכותית

קיימת כאן שאלה חשבונאית אמיתית, אך אין להציג אותה כסתירה ישירה. Google דיווחה כי צריכת החשמל של מרכזי הנתונים שלה עלתה ב־27% בשנת 2024, על רקע הביקוש הגובר לשירותי בינה מלאכותית. במקביל, החברה מסרה כי פליטות האנרגיה של מרכזי הנתונים ירדו ב־12%, בין היתר בזכות רכישת אנרגיה נקייה ושיפור היעילות.

מערכת לחיזוי שבילי התעבות עשויה להפיק תועלת אקלימית גדולה בהרבה מהחשמל הדרוש להפעלת המודלים — אך השוואה שקופה ומלאה של מחזור החיים עדיין לא הוצגה בפומבי.

כדי להעריך את התועלת באמת, יהיה צורך לפרסם לפחות את הנתונים הבאים:

• צריכת האנרגיה של חישובי המודלים והפליטות השוליות הנלוות אליה;
• השינויים שנמדדו בצריכת הדלק של המטוסים;
• הירידה שנמדדה בשבילי ההתעבות;
• המדד האקלימי ופרק הזמן שנבחרו לחישוב התועלת;
• שיעור התחזיות השגויות והאירועים שהמערכת פספסה;
• הערכה בלתי תלויה של התוצאות.

עד שהנתונים האלה יהיו זמינים, הפוטנציאל האקלימי של Operation Blue Skies נותר מסקרן — אך עדיין לא מוכח.

עננות כזאת עשויה ללכוד חלק מהחום שה पृथור הארץ פולט לחלל, ולכן ההשפעה הכוללת של שבילי התעבות מתמשכים יכולה להיות מחממת. ההשפעה עשויה להיות משמעותית במיוחד בלילה, כאשר מנגנון לכידת החום גובר על ההשפעה המקררת של החזרת אור השמש.

חשוב להדגיש: מדובר בגבישי קרח שנוצרים מתהליך הפליטה הרגיל של המטוס, ולא ב״כימטריילס״ או בריסוס מכוון של חומרים באטמוספרה. אין ראיות אמינות לכך ששבילי התעבות הם תוצאה של תוכנית כזאת.

איך המערכת אמורה לעבוד?

הפרויקט יתמקד בעיקר בטיסות ערב ולילה בחודשי החורף — הזמנים שבהם הימנעות משבילי התעבות צפויה להניב את התועלת האקלימית הגדולה ביותר.

מודלים ממוחשבים ישלבו בין:

• תצפיות לוויין;
• נתונים היסטוריים על טיסות ועל שבילי התעבות;
• תחזיות מזג האוויר של השירות המטאורולוגי הבריטי, Met Office.

באמצעות הנתונים האלה ינסו המודלים לאתר אזורים שבהם האוויר רווי־על ביחס לקרח — כלומר, תנאים שבהם שביל התעבות צפוי להיווצר ולהישאר לאורך זמן.

כאשר המערכת תזהה אזור כזה, בקרי התנועה האווירית של NATS עשויים להציע למטוסים מסוימים שינוי גובה של עד כ־2,000 רגל. הרעיון אינו להסיט את כל המטוסים, אלא לבצע התאמות נקודתיות רק בטיסות ובאזורים שבהם התועלת הצפויה גבוהה במיוחד.

האם שינוי הגובה באמת מפחית את הנזק?

זו השאלה המרכזית שהניסוי אמור לבחון — ואין עדיין תשובה מוכחת.

עלייה או ירידה בגובה עשויה להגדיל את צריכת הדלק של המטוס, ולכן גם את פליטות ה־CO2 שלו. מנגד, אם שינוי הגובה מונע היווצרות של שביל התעבות מתמשך, הוא עשוי להפחית התחממות שאינה קשורה ישירות ל־CO2.

לכן הפרויקט ינסה למדוד את כל המאזן: את תוספת הדלק בפועל, את השינוי בפליטות ואת הירידה המשוערת בהשפעה המחממת של שבילי ההתעבות. החוקרים יצטרכו גם לבדוק אם התחזיות אכן מצליחות לזהות את חלקם הקטן יחסית של נתיבי הטיסה והאזורים שאחראים לחלק לא־פרופורציונלי מההשפעה.

במילים אחרות, עצם קיומו של הניסוי אינו מוכיח שהמהלכים יניבו תועלת אקלימית נטו. זו בדיוק ההשערה שהניסוי נועד לבדוק.

מי משתתף בפרויקט?

התמיכה הממשלתית מגיעה ממשרד התחבורה הבריטי, באמצעות תוכנית Aerospace Technology Institute. בקונסורציום משתתפים Google, שירותי בקרת התעבורה האווירית NATS, הארגון Contrails.org, האימפריאל קולג׳ בלונדון, אוניברסיטת קיימברידג׳ ו־Met Office, שפועל כקבלן משנה של Contrails.org.

הפרויקט נשען גם על כלים שפותחו על ידי Google ו־Contrails.org, המקשרים בין שבילי התעבות שזוהו בלוויין לבין טיסות ספציפיות ומפיקים תחזיות להיווצרותם. ניסויים קודמים של חברות תעופה בחנו תכנון טיסות ושינויי גובה נקודתיים.

החידוש של Blue Skies הוא המעבר מניסויים שמובילה חברת תעופה בטיסה בודדת להפעלה בהובלת בקרי תנועה אווירית, במרחב עמוס של נתיבי טיסה מעל האוקיינוס.

איך יבדקו את התוצאות?

החוקרים ישוו בין האזורים שהמודלים חזו כמועדים להיווצרות שבילי התעבות לבין התמונות הלווייניות ונתוני הטיסות בפועל. כך ניתן יהיה לבדוק אם שינויי הגובה אכן בוצעו במקומות הנכונים ואם נצפתה ירידה בשבילי ההתעבות.

השותפים האקדמיים אמורים לספק בחינה מדעית בלתי תלויה. לפי תיאור התוכנית, השיטות והתוצאות מיועדות לפרסום — צעד חשוב בתחום שבו עדיין קיימת אי־ודאות לגבי דיוק התחזיות, אופן מדידת ההשפעה האקלימית והמחיר בדלק.

מה המשמעות האפשרית לתעופה?

אם השיטה תוכח כיעילה, היא עשויה לספק לתעופה כלי יחסית קרוב־טווח להפחתת חלק מההשפעות האקלימיות שאינן נובעות מ־CO2. זאת, בלי להמתין להחלפה מלאה של צי המטוסים או לפיתוח דלקים חדשים.

עם זאת, הימנעות משבילי התעבות אינה תחליף להפחתת פליטות CO2. שינויי גובה עדיין עלולים להגדיל את צריכת הדלק, והם אינם יכולים למנוע את כל שבילי ההתעבות או לבטל את פליטות המטוסים.

הסתירה האפשרית: Google והאנרגיה של בינה מלאכותית

קיימת כאן שאלה חשבונאית אמיתית, אך אין להציג אותה כסתירה ישירה. Google דיווחה כי צריכת החשמל של מרכזי הנתונים שלה עלתה ב־27% בשנת 2024, על רקע הביקוש הגובר לשירותי בינה מלאכותית. במקביל, החברה מסרה כי פליטות האנרגיה של מרכזי הנתונים ירדו ב־12%, בין היתר בזכות רכישת אנרגיה נקייה ושיפור היעילות.

מערכת לחיזוי שבילי התעבות עשויה להפיק תועלת אקלימית גדולה בהרבה מהחשמל הדרוש להפעלת המודלים — אך השוואה שקופה ומלאה של מחזור החיים עדיין לא הוצגה בפומבי.

כדי להעריך את התועלת באמת, יהיה צורך לפרסם לפחות את הנתונים הבאים:

• צריכת האנרגיה של חישובי המודלים והפליטות השוליות הנלוות אליה;
• השינויים שנמדדו בצריכת הדלק של המטוסים;
• הירידה שנמדדה בשבילי ההתעבות;
• המדד האקלימי ופרק הזמן שנבחרו לחישוב התועלת;
• שיעור התחזיות השגויות והאירועים שהמערכת פספסה;
• הערכה בלתי תלויה של התוצאות.

עד שהנתונים האלה יהיו זמינים, הפוטנציאל האקלימי של Operation Blue Skies נותר מסקרן — אך עדיין לא מוכח.