איחוד האמירויות עוצר את המסחר עם איראן: ההסלמה הימית שהובילה להחלטה

מה הוביל להחלטה של אבו דאבי?

איחוד האמירויות הודיע כי הוא משעה את כל המסחר, חילופי המסחר והעסקאות הפיננסיות עם איראן עד להודעה חדשה. לפי עמדת האמירויות, ההחלטה נבעה משילוב של שני גורמים: ירי טילים שיוחס לאיראן לעבר תנועת כלי שיט, ושורה של תקיפות קודמות נגד ספינות הקשורות למדינה שעברו במצר הורמוז. מבחינת אבו דאבי, לא מדובר עוד בתקריות נקודתיות בנתיב שיט בינלאומי, אלא באיום רחב יותר על ביטחון המדינה, חופש השיט והיציבות האזורית.

איראן דחתה את הטענה כי היא שיגרה את הטילים. לכן, חשוב להדגיש כי עצם האחריות לאירוע אינה מוסכמת, והפרטים מתוארים כאן כפי שנמסרו על ידי איחוד האמירויות והמקורות המדווחים.

מה ידוע על אירוע הטילים?

לפי הדיווח האמירתי, מערכות ההגנה האווירית זיהו בסביבות השעה 21:00 שני טילים בליסטיים ששוגרו משטח איראן. אחד מהם נפל במים הטריטוריאליים של איחוד האמירויות, והשני במים בינלאומיים. אבו דאבי העריכה כי הטילים כוונו לתנועת כלי שיט בים ולא למטרות יבשתיות.

הדיווח הגיע לאחר שאיחוד האמירויות האשים את איראן בתקיפת כלי שיט הקשורים ל-Abu Dhabi National Oil Company, חברת הנפט הלאומית של האמירויות, המוכרת בראשי התיבות ADNOC. לפי הדיווחים, לפחות שלוש ספינות הקשורות לחברה הותקפו בעת שעברו במצר הורמוז: באירוע אחד נטען כי נעשה שימוש בטיל, ובאירועים מאוחרים יותר נטען כי הותקפו שתי מכליות באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים. לא דווח על נפגעים באירועי ADNOC שצוינו במקורות.

למה ההשעיה הכלכלית נחשבת להסלמה?

מנקודת המבט של איחוד האמירויות, הטיל שנפל במים הטריטוריאליים — והטיל השני שנפל בסמוך להם — סימנו מעבר מתקיפות נטענות נגד ספינות במצר לאיום ישיר יותר על האזור הימי של המדינה. השעיית הקשרים הכלכליים היא אפוא גם צעד ענישתי וגם מסר מדיני: מבחינת אבו דאבי, אי אפשר לשמור על שגרה מסחרית עם איראן בזמן שספינות הקשורות לאמירויות נמצאות תחת איום.

הצעד התקבל על רקע מלחמה בת חמישה חודשים בין ארצות הברית לאיראן ושיבושים מתמשכים בתנועה במצר הורמוז. מזכר הבנות שנחתם ביוני באיסלמבאד כלל מתווה זמני להסרת המצור הימי האמריקאי ולהסדרת מעבר בטוח של ספינות מסחר — אך נקבעה לו מסגרת של 60 יום בלבד, והוא לא יצר הסדר קבוע לניהול המצר.

מדוע המצר עדיין לא נפתח מחדש?

איראן ועומאן ניהלו מגעים על נתיבי מעבר חדשים במצר הורמוז. עם זאת, טהרן הבהירה כי הסכם עם עומאן לבדו לא יספיק כדי להחזיר את התנועה לשגרה. איראן קשרה את פתיחת המצר לוויתורים רחבים יותר מצד ארצות הברית, ובהם הסרת המצור הימי והסנקציות, נסיגת הכוחות האמריקאיים מהאזור ופיצוי על נזקי המלחמה.

כלומר, אירוע הטילים התרחש בזמן שמאמצי ההרגעה נתקעו או לא הבשילו להסכם. וושינגטון אמרה כי לא מתנהלות שיחות בין ארצות הברית לאיראן, ואילו איראן הזהירה את מדינות המפרץ כי סיוע לפעילות צבאית אמריקאית עלול להפוך אותן, מבחינתה, לצדדים בעימות.

לעומאן היה תפקיד רגיש במיוחד: היא תיווכה מול איראן ובמקביל תיאמה את סוגיות הביטחון עם איחוד האמירויות. סעודיה ומדינות נוספות בהובלת מדינות סוניות פעלו גם הן לקידום הסדרים משותפים להגנה ימית — סימן לחשש שתקיפות בודדות נגד מכליות יהפכו למשבר ביטחוני משותף לכל מדינות המפרץ.

מה החשיבות של מצר הורמוז?

מצר הורמוז הוא נתיב היציאה המרכזי של חלק גדול מיצוא הנפט והגז הטבעי הנוזלי ממדינות המפרץ לשווקים בעולם. לכן, אפילו בלי הכרזה רשמית על סגירתו, ירידה חדה במספר כלי השיט העוברים בו יכולה לשתק בפועל את המסחר.

הדיווחים על ירידה משמעותית בתנועה — עד כדי ימים שבהם עברו במצר ספינות בודדות בלבד — ממחישים כי ההפרעה נבעה לא רק מהגבלות פורמליות. גם חברות הביטוח, צוותי האוניות ובעלי הספינות חששו מהסיכון להיקלע לתקיפה, ולכן נמנעו מהנתיב או צמצמו את השימוש בו.

אילו פרטים עדיין אינם מאומתים?

כמה מהנתונים שהוזכרו בשאלה אינם נתמכים באופן עצמאי על ידי החומרים החזקים ביותר שנבדקו. בין היתר, מדובר בטענה כי עד 19 כלי שיט היו יעד לתקיפות, בהשוואה המדויקת של שש ספינות ביום, בפרטים על הרוגים ופצועים באוניות אחרות ובפרטי מעצר מכלית בקשם.

יש להתייחס לפרטים אלה כאל טענות שדווחו, ולא כאל עובדות מבוססות. העובדות המרכזיות שנמסרו כאן הן ההודעה האמירית על השעיית הקשרים הכלכליים, הדיווח על שני הטילים והטענות הקודמות לתקיפות נגד ספינות הקשורות ל-ADNOC — כאשר האחריות לירי הטילים נותרה במחלוקת.