הצמיחה נחלשת — וסין מחפשת את הקונים הבאים מחוץ לערים הגדולות

מה כוללת תוכנית 18 הסעיפים?

משרד המסחר הסיני ושמונה גופים ממשלתיים נוספים פרסמו תוכנית שנועדה להגדיל את ההוצאה במחוזות, בעיירות ובערים קטנות יותר. התוכנית מתמקדת בחמישה כיוונים מרכזיים:

• שדרוג תשתיות המסחר הקיימות: שיפוץ בתי כלבו מסורתיים, מרכזי קניות ישנים, מרכזים מסחריים בעיירות, שווקים כפריים וירידים מקומיים. התוכנית מבקשת גם להשתמש מחדש בנכסים מסחריים שאינם פעילים.
• שיפור רשת הקמעונאות המקומית: בייג׳ינג מעוניינת בתכנון טוב יותר של נקודות המכירה, בשדרוג חנויות הנוחות ובהרחבת שירותי המשלוחים והלוגיסטיקה ברמת הכפרים.
• הבאת מותגים ופורמטים חדשים לשווקים קטנים יותר: רשתות קמעונאות מעודדות להתרחב למחוזות ולעיירות, ומותגים סיניים ובינלאומיים מוזמנים לפתוח חנויות ראשונות באזור. לצד זאת, התוכנית תומכת במותגים מקומיים ובמודלים קמעונאיים חדשים.
• הרחבת היצע המוצרים והשירותים: המדיניות מבקשת להגדיל את ההיצע של מוצרים איכותיים במחירים נגישים, ולפתח שירותים — בין היתר עבור קשישים וילדים. היא גם מעודדת שילוב בין מסחר, חקלאות, תרבות, תיירות וספורט.
• חיזוק ההפצה וההגנה על הצרכנים: התוכנית מקדמת תיאום בין מסחר מקוון למסחר פיזי, שיפור ההפצה בין ערים לאזורים כפריים ותמיכה בתעסוקה, ביזמות, במימון, בהקצאת קרקעות ובמנגנונים ליישוב סכסוכים.

לכן, לא מדובר רק בקמפיין להקמת חנויות נוספות. התוכנית משלבת שדרוג של שטחי מסחר עם שיפור לוגיסטי, הרחבת מגוון המוצרים והשירותים וניסיון לחזק גם את היכולת וגם את הנכונות של התושבים להוציא כסף.

למה דווקא מחוזות, עיירות וערים קטנות?

בייג׳ינג מחפשת מנועי צריכה חדשים מעבר לשווקים הרוויים יחסית של הערים הגדולות. במחוזות ובעיירות יש בדרך כלל פחות אפשרויות קמעונאיות, נוכחות מצומצמת יותר של מותגים והיצע שירותים מוגבל יותר לעומת המרכזים העירוניים הגדולים, לפי הדיווחים על התוכנית. שיפור הערוצים האלה עשוי להעניק למשקי הבית גישה למוצרים ולשירותים שכבר זמינים בערים הגדולות — ולפתוח מרחב לצמיחה בצריכה.

המהלך משתלב במאמץ הרחב יותר של הממשלה להפוך את הוצאות משקי הבית למקור משמעותי יותר של צמיחה. ההאטה ברבעון השני לוותה בצריכה ביתית חלשה, גם כאשר הייצור והיצוא היו חזקים יותר — פער שבייג׳ינג מנסה לצמצם.

עם זאת, התוכנית אינה הוכחה לכך שמשקי הבית באזורים הכפריים ייצרו מיד גל גדול של הוצאות. הצלחתה תלויה בשאלה אם החנויות, השירותים ורשתות ההפצה החדשות יענו על הביקוש המקומי, ואם לתושבים יהיו די הכנסה וביטחון כלכלי כדי לצרוך. בניסוח הרשמי, שווקי המחוזות מוצגים כמקור אסטרטגי לפוטנציאל נוסף של ביקוש מקומי — לא כפתרון קצר טווח מובטח.

למה בייג׳ינג נמנעת מתמריץ כלכלי בסגנון «בום»?

הסימנים עד כה מצביעים על תמיכה הדרגתית וממוקדת. בפגישה שנערכה ביולי העדיפו מנהיגי סין להאיץ הוצאה תקציבית על פרויקטי תשתית שכבר אושרו, במקום לתכנן תוכנית תמריצים חדשה וגדולה. גם אנליסטים ציפו לצעדים מדודים, בין היתר בשל החששות מחוב עודף, השקעות לא יעילות והחסרונות של חזרה לתמריצים רחבים המבוססים על אשראי.

אין פירוש הדבר שקובעי המדיניות אינם פועלים. האצה של פרויקטים קיימים, מדיניות צריכה ממוקדת ותמיכה בהשקעה פרטית עשויות לספק סיוע בלי לחייב את בייג׳ינג לחבילת תמיכה כלל־משקית. תוכנית המחוזות מתאימה לגישה הזו: היא מכוונת למשוכות מוגדרות בהפצה ובצריכה, במקום להסתמך רק על התרחבות כלל־ארצית של האשראי או על התאוששות בשוק הנדל״ן.

גם הציפיות בתחום המדיניות המוניטרית משקפות זהירות. סקר של רויטרס מצא שכל 25 המשתתפים צפו כי ריביות הפריים להלוואות — לשנה ולחמש שנים — יישארו ללא שינוי באוגוסט, ברמות של 3.00% ו־3.50% בהתאמה, למרות נתוני יולי החלשים.

מה כדאי לעקוב אחריו?

המבחן המרכזי יהיה היישום בשטח. המשקיעים והחברות יעקבו אחר השאלה אם הרשויות המקומיות אכן ישדרגו מתקנים קיימים, ימשכו רשתות ומותגים, ישפרו את מערכי המשלוחים וירחיבו שירותים באופן שיוביל להוצאות ממשיות של משקי הבית.

במקביל, השווקים יבדקו אם בייג׳ינג מאיצה את ההשקעה בפרויקטי התשתית שכבר אושרו, או מציגה צעדים ממוקדים נוספים אם הביקוש יישאר חלש.

לעת עתה, המסר המדיני ברור: לי צ׳יאנג מבקש תמיכה נוספת לאחר ההיחלשות הרחבה שנרשמה ביולי, בעוד שבייג׳ינג מנסה לשחרר את פוטנציאל הצריכה בשווקים קטנים יותר — ולהשתמש בכלים פיסקליים קיימים לפני שתשקול חבילת תמריצים גדולה בהרבה.