טראמפ דוחה בשלושה ימים את המכסים על קנדה. מה עדיין עומד בדרך להסכם?

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע בשעות הערב המאוחרות של 18 באוגוסט כי הוא משהה בשלושה ימים את המכסים המתוכננים בשיעור של 50% על יבוא קנדי בהיקף של כ-20 מיליארד דולר. המכסים היו אמורים להיכנס לתוקף בשעה 00:01 לפי החוף המזרחי בארצות הברית, ב-19 באוגוסט. ההשהיה נמשכת עד סוף יום שישי, 21 באוגוסט, כדי לאפשר לנציגים האמריקאים והקנדים להשלים את המסמכים הנדרשים להסכם שטראמפ תיאר כעסקה.

אלא שהסייג החשוב הוא שההודעה לא הוכיחה שנחתם הסכם סופי. טראמפ אמר שהעסקה כפופה להשלמת המסמכים, ואילו ראש ממשלת קנדה מארק קרני דיבר על "התקדמות משמעותית" — אך הדגיש כי עבודה חשובה עדיין נותרה.

מה טראמפ הודיע

טראמפ כתב כי עצר את המכסים משום ש"יש לנו עסקה" עם קנדה. המכסים היו אמורים לחול על מגוון רחב של מוצרים קנדיים, ובהם מלט, מקלות הוקי, יין ומשקאות חריפים, רהיטים, פריטי לבוש מסוימים, מוצרי חלב וחומרי בנייה נוספים. שווי היבוא שהיה צפוי להיפגע הוערך בכ-20 מיליארד דולר.

המכסים תוכננו כמכסים נוספים מכוח סעיף 338 לחוק המכסים האמריקאי משנת 1930. בבית הלבן טענו כי המהלך נועד להגיב למה שהממשל הגדיר כיחס מפלה של קנדה כלפי סחורות אמריקאיות, במיוחד בתחומי כלי הרכב, האלכוהול ומוצרי החלב.

Keystone XL חוזר לשולחן — לפחות כרמז

טראמפ לא פירט את תנאי ההסדר המתגבש, אך אמר כי צינור הנפט Keystone XL, שבוטל לפני שנים, "עשוי להתעורר לתחייה". בכך הוא רמז שהפרויקט עשוי להיות חלק מחבילת ההבנות או להיות קשור אליה. עם זאת, לא פורסמו תנאים סופיים הקושרים באופן רשמי בין חידוש הצינור לבין הקלות במכסים.

כך התנהלו שיחות הרגע האחרון

ההשהיה הגיעה לאחר יותר משבוע של מגעים אינטנסיביים. קרני שוחח עם טראמפ ביום שני ושוב בשעות המאוחרות של יום שלישי, כשהמועד האחרון הלך והתקרב. שר המסחר הקנדי דומיניק לבלאנק והמנהלת הראשית של צוות המשא ומתן, ג׳ניס שרет, קיימו פגישות חוזרות עם נציג הסחר האמריקאי ג׳מיסון גריר. לבלאנק ושרט נפגשו גם עם גריר ועם שר המסחר האמריקאי הווארד לוטניק זמן קצר לפני המועד שבו היו המכסים אמורים להיכנס לתוקף.

לוח הזמנים הצפוף שיקף את חוסר הוודאות סביב השיחות. מוקדם יותר באוגוסט אמרו גורמים קנדיים ששתי המדינות עדיין חלוקות בנושאים מרכזיים בטיוטת ההסכם, אף ששני הממשלים המשיכו לנסות לצמצם את הפערים לפני 19 באוגוסט.

סוגיית כלי הרכב עדיין לא נפתרה

תחום הרכב היה אחת הסוגיות המרכזיות שנותרו פתוחות. במסגרת השיחות נדונה אפשרות להפחית את המכס האמריקאי הקיים בשיעור של 25% על כלי רכב קנדיים ל-15%, לאחר ניכויים המבוססים על שיעור התוכן המקומי. אולם וושינגטון ואוטווה לא הסכימו כיצד לחשב את הניכויים הללו.

הצד האמריקאי העדיף להכיר בתוכן שמקורו בארצות הברית, ואילו קנדה ביקשה להכיר בתוכן שעומד בתנאים ומגיע מכל רחבי צפון אמריקה.

לכן, שיעור של 15% היה רעיון במשא ומתן — לא הסדר שהוכרז. הסכם סופי יצטרך לפתור את נוסחת המכסים על כלי הרכב, לצד שאלות נוספות הנוגעות לגישה לשווקים ולגובה המכסים.

מדוע סעיף 338 חריג כל כך

המכסים שאיימו להיכנס לתוקף היו חריגים משום שהתבססו על סעיף 338 לחוק המכסים משנת 1930 — סמכות משפטית שכמעט לא נעשה בה שימוש. בבית הלבן אמרו שהסעיף מאפשר לנשיא להטיל מכסים נוספים בתגובה ליחס מפלה כלפי המסחר האמריקאי. דיווחים תיארו את המהלך כשימוש הידוע הראשון בסמכות זו להטלת מכסים נגד מדינה זרה.

המהלך היה משמעותי גם משום שהמכסים תוכננו לחול על מוצרים קנדיים מוגדרים, אפילו במקרים שבהם אותם מוצרים היו עשויים ליהנות אחרת מהעדפה במסגרת הסכם הסחר בין ארצות הברית, מקסיקו וקנדה — USMCA.

ההשלכות הכלכליות האפשריות

לשכת המסחר של ארצות הברית הזהירה כי העלאת המכסים עלולה לפגוע בשתי הכלכלות, להגדיל את העלויות למשקי בית אמריקאיים ולשבש שרשראות אספקה משולבות בצפון אמריקה. הלשכה טענה כי הסרת חסמים הנוגעים לפלדה, אלומיניום, עץ ורכיבי רכב תועיל לצרכנים, ליצרנים, לחקלאים ולעובדים בארצות הברית.

הלשכה קישרה גם את יציבות יחסי הסחר הרחבים יותר במסגרת USMCA ל-13 מיליון משרות אמריקאיות הנתמכות בסחר עם קנדה ומקסיקו. הנתון מתאר משרות הקשורות ליחסי הסחר האזוריים; אין פירושו שכל 13 מיליון המשרות היו נעלמות באופן אוטומטי אילו המכסים נכנסו לתוקף.

מה משמעות המועד החדש ביום שישי

המועד החדש ביום שישי הוא בראש ובראשונה חלון זמן לניסוח ולהשלמת ההסכמות — לא הוכחה שסכסוך הסחר כבר הסתיים. הצדדים צריכים להפוך את קווי המתאר שדווחו למסמכים סופיים ולפתור את הסוגיות שנותרו, ובראשן הטיפול בכלי הרכב, לפני שתסתיים ההשהיה.

במילים פשוטות: הפגיעה המיידית ממכסים חדשים נדחתה, אך המשא ומתן עצמו עדיין לא הושלם. כל עוד התנאים הסופיים לא פורסמו ולא אושרו בידי שתי הממשלות, מעמדו של ההסכם המתגבש בין ארצות הברית לקנדה נותר זמני.