ישראל וחמאס חלוקים: מי צריך לפעול ראשון — להתפרק מנשק או לסגת?

המאמצים לקדם את השלב הבא של הפסקת האש בעזה הסתיימו במבוי סתום, ולא בהסכם חדש. באמצע אוגוסט 2026 נותרו ישראל וחמאס חלוקים בעיקר על סדר היישום: ישראל התעקשה שחמאס חייב להתפרק מנשקו ושפירוק זה יאומת לפני נסיגה ישראלית, בעוד חמאס והמתווכות האזוריות תמכו במפת דרכים הקושרת בין פירוק נשק, נסיגה ושיקום.

המחלוקת המרכזית: פירוק נשק לפני הכול — או במקביל?

מפת הדרכים שנתמכה בידי ארה״ב וגובשה במסגרת "מועצת השלום" נועדה להעביר את הפסקת האש לשלב הבא. היא כללה פירוק של חמאס מנשקו ונסיגה של צה״ל מרצועת עזה, אך הצדדים לא הסכימו כיצד יש לתזמן את הצעדים האלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את מפת הדרכים במתכונתה המוצעת ואמר שלא תיתכן נסיגה ישראלית לפני שחמאס יתפרק מנשקו באופן אמיתי וניתן לאימות. משרדו מסר גם כי נשקלת הקמת קבוצת עבודה לפירוז, וכי שיקום הרצועה לא יחל לפני השלמת התהליך.

חמאס אמר כי קיבל את מפת הדרכים, אך טען שהיישום תלוי בכך שישראל תקיים תחילה את התחייבויותיה. גם הפלגים הפלסטיניים שנפגשו בקהיר האשימו את ישראל בדחיית התוכנית, באי־השלמת התחייבויות השלב הראשון ובהמשך הפרות של הפסקת האש.

כך נותרו השיחות תקועות סביב שאלה מעשית, אך בעלת השלכות פוליטיות וביטחוניות כבדות: האם ערבויות ביטחוניות ונסיגה ישראלית ייצרו את התנאים לפירוק חמאס מנשקו — או שפירוק הנשק חייב להסתיים לפני שכל נסיגה תוכל להתחיל.

קטאר מגבירה את הלחץ הדיפלומטי

קטאר קראה לישראל ולחמאס לקיים את כל התחייבויותיהם במסגרת הפסקת האש, וטענה כי חמאס עמד בהתחייבויות שנדרשו ממנו לפי מפת הדרכים. גורמים קטאריים קראו להפעיל לחץ על ישראל כדי שתיישם את התחייבויותיה, בעוד המתווכות מתחו ביקורת על המשך התקיפות הישראליות וטענו כי הן פוגעות בהסכם ובמאמצים לפתוח את השלב השני שלו.

מצרים, קטאר וטורקיה גינו בנפרד דיווחים על תקיפות ישראליות, ובהן תקיפות שפגעו במתקני בריאות ובתשתיות רפואיות. המדינות הזהירו כי פעולות אלה מסכנות את המעבר לשלב הבא של הפסקת האש.

ב־16 באוגוסט הצטרפו ללחץ הדיפלומטי שרי החוץ של טורקיה, מצרים, אינדונזיה, ירדן, פקיסטן, קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. בהודעה משותפת הם גינו את דחיית מפת הדרכים בידי ישראל וטענו כי היא מאיימת על יישום התוכנית האמריקנית הרחבה ומכשילה את המאמצים לסיים את העימות.

הפגישות של קושנר לא הובילו לפריצת דרך

שליח ארה״ב ג׳ארד קושנר נפגש במצרים עם מנהיג חמאס ח׳ליל אל־חיה, ולאחר מכן נסע לירושלים לפגישה עם נתניהו. מטרת השיחות הייתה לנסות להציל את התוכנית בת 15 הנקודות, שנתמכה בידי ארה״ב.

העמדה האמריקנית כללה דרישה שחמאס יספק הוכחות הניתנות לאימות לפירוקו מנשק כחלק מהתהליך. ישראל, מצדה, עמדה על כך שנסיגה לא תוכל להתחיל לפני שחמאס יתפרק מנשקו. חמאס אמר כי יתחיל להתפרק מנשקו רק אם נתניהו יתחייב בפומבי לתנאי התוכנית.

לאחר הפגישות לא הודיע אף אחד מהצדדים על שינוי בעמדתו המרכזית. לפי רויטרס, קושנר עזב את ירושלים ללא פריצת דרך, וישראל וחמאס נותרו חלוקים בנוגע לדרישות העיקריות של התוכנית.

גם טראמפ ניסה להתערב במחלוקת

הנשיא דונלד טראמפ קרא לישראל להפסיק את התקיפות בעזה ואמר כי חמאס הסכים להניח את נשקו אם ישראל תקיים את התחייבויותיה. עם זאת, הדיווחים הזמינים הציגו את הדברים כחלק מהמשא ומתן שטרם הוכרע — ולא כהסכם שהושלם ואומת באופן עצמאי.

בהמשך קרא חמאס למתווכות ולמדינות הערבות להסכם, ובעיקר לוושינגטון, להפעיל לחץ על ישראל כדי שתאשר ותיישם את השלב הבא של מפת הדרכים.

דיווחים על נפגעים והפרות

משרד ההסברה הממשלתי בעזה דיווח כי מאז כניסת ההסכם לתוקף נהרגו 1,262 פלסטינים ונפצעו 4,168, לטענתו, בהפרות ישראליות של הפסקת האש. מדובר בנתונים שדווחו בידי הרשויות בעזה, ולא במניין שאומת באופן עצמאי במקורות שסופקו.

בהודעות קודמות של אותו משרד הופיעו נתונים מעט שונים, ובהם יותר מ־4,000 הפרות נטענות ומספרי נפגעים נמוכים יותר. השינויים בין הדיווחים מלמדים כי הנתונים עדיין עודכנו במהלך התקופה.

דיווחים נוספים תיארו תקריות במהלך המשא ומתן, ובהן תקיפות רחפנים וירי ארטילרי שגרמו למותם ולפציעתם של פלסטינים.

המסלול הנפרד של קטאר מול ארה״ב ואיראן

קטאר הייתה מעורבת במקביל גם במסלול דיפלומטי נפרד, שעסק במתיחות בין ארה״ב לאיראן. דוחא תמכה במאמצים שבהם היו מעורבות איראן ועומאן לפתוח מחדש את מצר הורמוז, ותיארה התקדמות לקראת הסדר שעשוי לסייע בחידוש שיחות רחבות יותר.

עמדת קטאר הייתה כי יש להגיע יחד להסכם לפתיחת המצר ולהסדר רחב יותר של הפסקת אש או הפחתת מתיחות. הדיווחים תיארו את השיחות כמתקדמות או מתקרבות להסכם — לא כהסכם מקביל שכבר הושלם.

מה צפוי עכשיו?

המכשול המיידי נותר שאלת הסדר: ישראל דורשת פירוק verified של חמאס מנשקו לפני נסיגה או שיקום, ואילו חמאס והמתווכות מעדיפים מסגרת שבה פירוק הנשק, הנסיגה והשיקום יתקדמו כצעדים מחוברים, לצד התחייבויות הדדיות.

הפעילות הדיפלומטית באוגוסט הגבירה את הלחץ על ישראל ופתחה ערוצים חדשים למשא ומתן, אך לא פתרה את המחלוקת הבסיסית. מפת הדרכים להפסקת האש נותרה אפוא תקועה, בעוד דיווחים על אלימות נמשכו במקביל למאמצים להחיות את ההסכם.