באפריל השעתה ממשלת זמביה את הגישה הפתוחה לצינור שמחבר את אזור מכרות הנחושת במדינה לנמל במדינה השכנה טנזניה. במסגרת הסדר חירום קיבלה ויטול גישה בלעדית לצינור כדי לספק דיזל עד ספטמבר. לפי הדיווחים, קרן המטבע הבינלאומית קראה לרשויות לסיים את ההסדר.
המהלך ממחיש את המתח בין ביטחון אנרגטי לבין תחרות: הוא עשוי למנוע מחסור במדינה שתלויה בדיזל עבור הכרייה וההובלה היבשתית, אך בו בזמן הוא עוקף את עקרון הגישה הפתוחה לתשתית, מצמצם את יכולתם של יבואנים מתחרים להתמודד על השוק ומגדיל סיכונים של תמחור לא שקוף, תלות ורציפות אספקה.
נמיביה קבעה כי ויטול תהיה ספקית הדלק היחידה במדינה מיולי עד ספטמבר 2026. במקביל, שר האנרגיה הסיר מגבלה תחרותית שאסרה על נאסן אנרג'יז לרכוש דלק מוויטול במשך חמש שנים.
המגבלה הוטלה לאחר שנאסן רכשה 52 תחנות דלק ממותגות Engen ו-Shell מחברת Vivo Energy, שנמצאת בבעלות ויטול.
מבחינת מדיניות, מדובר בוויתור זמני על אמצעי מבני שנועד למנוע ריכוזיות אנכית — מצב שבו אותה קבוצה מחזיקה בקשרים עם היבוא, באספקה הסיטונאית וברשת הקמעונאית. ההקלה עשויה לשפר את זמינות הדלק בטווח הקצר, אך היא מעלה שאלות לגבי עצמאות הרכש, יכולת התחרות ולחצי המחירים בשוק.
מדינות רבות בדרום ובמזרח אפריקה תלויות במידה רבה במוצרי דלק מזוקקים מיובאים. לכן, שיבוש בשרשרת האספקה אינו מתבטא רק במחיר נפט גבוה יותר: הוא עלול ליצור מחסור פיזי בבנזין ובדיזל.
סוכנות האנרגיה הבינלאומית, IEA, צפתה גירעון של 1.8 מיליון חביות נפט ביום בשוק העולמי ברבעון השלישי, בעקבות חידוש הלחימה במזרח התיכון ושיבושים ימיים. שוק עולמי מצומצם כזה מגדיל את הערך של גישה למטענים, מקורות אספקה וגמישות לוגיסטית — בדיוק היכולות שויטול יכולה להציע.
Vivo Energy, המשווקת ומפיצה באפריקה דלקים ממותגי Shell ו-Engen, מציינת את ויטול כבעלת מניות שלה. בכך נוצר עבור ויטול נתיב אפשרי מרכש בינלאומי, דרך הפצה סיטונאית, ועד לקמעונאים וללקוחות מסחריים.
אין פירוש הדבר שכל תחנות Engen או Vivo Energy שותפות לכל הסכם בלעדי במדינה מסוימת. עם זאת, נוכחות קמעונאית רחבה יכולה להגדיל את המשמעות של שליטת החברה במטענים: יתרון ברכש ובהובלה עשוי להתחזק באמצעות קשרים עם לקוחות, הפצה ותחנות ממותגות.
במהלך נפרד, זרוע האנרגיה המתחדשת של ויטול, VC Renewables, רכשה מ-Meridian Gridworks קמפוס דאטה סנטרים בדרום קרוליינה, בהספק של 600 מגה־ואט. Meridian תמשיך לפתח את האתר, ואילו ויטול ו-VC Renewables יסייעו בפיתוח תשתיות האספקה והאגירה שלו. העסקה תוארה כאחת הדוגמאות הראשונות לכניסה של סוחרת סחורות גדולה לתשתיות AI.
ויטול מגדירה את המודל כ"קרקע עם חשמל": שילוב של תשתית דיגיטלית עם אספקת אנרגיה במקום אחד. בתוכנית נכללים גז טבעי, אנרגיה סולארית, אגירת חשמל ותאי דלק או ייצור חשמל באתר, כדי לספק לדאטה סנטר עתיר-מחשוב את ההספק הדרוש לו.
ההצעה העסקית אינה רק מכירת קרקע או חשמל. היא מבטיחה למפתחי דאטה סנטרים גישה מהירה ואמינה יותר לכמויות חשמל גדולות, בתקופה שבה חיבור לרשת עלול להיות צוואר בקבוק משמעותי.
מבחינה אסטרטגית, המהלך מרחיב את יכולת הליבה של ויטול — ניהול אספקת אנרגיה, תשתיות וסיכוני מחיר וזמינות — מהלוגיסטיקה של מוצרי נפט אל לקוחות חשמל עתירי-עומס. מנגד, הוא מגדיל חשיפה לביקוש לגז ועלול ליצור חוזי חשמל ודלק ארוכי טווח. כמו בהסכמי הדלק, גם כאן עולות שאלות לגבי השפעת הפרויקט על הרשת, תלות בגז, פליטות והליכי רישוי מקומיים.
המכנה המשותף לשני המהלכים הוא שליטה בגישה לאנרגיה מוגבלת: ערוצי יבוא דלק בשעת חירום באפריקה, וגישה להספק חשמלי גדול עבור מחשוב AI בארצות הברית.
כדי למנוע מצב שבו פתרון חירום הופך למונופול קבוע, ממשלות צריכות לדרוש הליכי רכש שקופים, בלעדיות מוגבלת בזמן, פרסום של מחירים ונפחים, ביקורת תחרותית עצמאית ופיקוח הדוק במקרים שבהם הספק מחזיק גם באינטרסים קמעונאיים downstream. היעד אינו למנוע מחברות פרטיות לספק ביטחון אנרגטי — אלא לוודא שמחיר הוודאות אינו אובדן התחרות והעצמאות של המדינה.