מה נחתם בין PDVSA, Hunt Oil ו-SLB — ולמה דווקא עכשיו?

מיפוי מדויק יותר של המאגרים עשוי לסייע בזיהוי אפשרויות לקידוחי השלמה, לניהול לחץ, להפקה משופרת, לטיפול בגז ולפיתוח מחדש של שדות ותיקים. מהלכים כאלה יכולים להגדיל את הפקת הנפט וגם להקל על מגבלת הגז שפוגעת הן בפעילות השדות והן באספקה המקומית. המחסור שעליו דיווחה PDVSA נאמד בכ-500 מיליון רגל מעוקבת ביום.

כיצד ההסכמים משתלבים במהלך של 2026?

באפריל חתמו PDVSA ומשרד הפחמימנים של ונצואלה על מזכרי הבנות ראשוניים עם Hunt Oil Company International, הידועה גם בשם Hunt Overseas Oil, ועם Crossover Energy Holdings. ההסכמים הללו פתחו במשא ומתן, אך לא קבעו עדיין את התנאים התפעוליים הסופיים.

רויטרס דיווחה ביולי כי חברות חדשות, ובהן Crossover וחברות הקשורות ל-Hunt, עדיין נדרשו לנהל משא ומתן על פרטי החוזים שלהן. לכן, חוזה שיתוף הייצור עם Hunt באוגוסט מייצג התקדמות ממזכר הבנות לא מחייב להסדר פיתוח מוגדר יותר.

במקביל, מזכר ההבנות שנחתם עם SLB ביוני סיפק מסגרת רחבה למודרניזציה של תעשיית הנפט והגז ברחבי המדינה. הסכם מחקרי המאגרים באוגוסט הוא יישום טכני ממוקד של אותה מסגרת.

תפוקה, גז ושוק היעד

PDVSA הציבה יעד של 1.245 מיליון חביות נפט ביום עד סוף אוגוסט. זאת, על רקע תפוקה שוטפת של כ-1.0–1.1 מיליון חביות ביום לפי ההשוואה שמסר הממשל האמריקאי, שלפיה יותר מ-500 אלף חביות ביום הן בערך מחצית מהתפוקה בוונצואלה.

יותר מ-500 אלף חביות ביום מוונצואלה זרמו לאחרונה לבתי זיקוק בארצות הברית. בכך התחבר מחדש הנפט הכבד של המדינה לשוק זיקוק קרוב, שנבנה במידה רבה כדי לטפל בסוג נפט זה.

ההתקרבות האנרגטית בין וושינגטון לקראקס מתרחשת גם בתקופה שבה השיבושים סביב מצר הורמוז, על רקע העימות בין ארצות הברית לאיראן, תמכו במחירי נפט בינלאומיים גבוהים יותר. עבור חברות ומשקיעים, מחירים גבוהים יותר עשויים לשפר את הכדאיות המסחרית של תוספת אספקה ממקור שאינו המזרח התיכון.

מדוע מבנה החוזים חשוב?

קראקס מנסה למשוך מפעילים זרים בלי לוותר מבחינה פוליטית על השליטה בבסיס המשאבים שלה. חוזי שירות, סיוע טכני ומבנים הקושרים את התשלום לתפוקה מאפשרים לחברות זרות לקבל תמורה על הון, טכנולוגיה וביצועים, בעוד PDVSA שומרת על בעלות המדינה בעתודות ועל שליטה מרכזית בענף.

עם זאת, יש כאן הבחנה חשובה: ההסדר עם Hunt באוגוסט דווח כחוזה שיתוף בייצור, המעניק לחברה פוטנציאל כלכלי ישיר יותר מחוזה שירות טהור. ההסדר עם SLB, לעומת זאת, הוא בבירור הסדר שירות וטכנולוגיה. לכן, הכיוון הכללי של המדיניות הוא פתיחת הדלת להון זר — אך במסגרת תנאים הנשלטים בידי המדינה.

בשורה התחתונה, Hunt מביאה לתמונה יכולת השקעה ופיתוח תפוקה, בעוד SLB ממלאת תפקיד של מודרניזציה טכנולוגית ומחקר מאגרים. הביקוש של בתי הזיקוק האמריקאיים, מחירי הנפט הגבוהים והצורך הדחוף של ונצואלה בהשקעות בנפט ובגז הופכים את העמקת הקשרים האנרגטיים בין שתי המדינות לאטרקטיבית מבחינה מסחרית עבור שני הצדדים.