אבו א־דוחור היה בעבר שדה תעופה צבאי סורי, אך במשך שנים לא פעל כבסיס צבאי ייעודי. לפי הדיווחים, הוא נמצא במרחק של כ־70 קילומטרים מהגבול הטורקי, והשליטה בו עברה בין גורמים שונים כמה פעמים במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.
בזמן התקיפה האתר תואר כלא פעיל, אף שכוחות של משרד ההגנה הסורי נכחו בו. חשיבותו המחודשת נבעה מהמאמצים לשקם את המסלול ומהאפשרות להחזיר את המתקן לשימוש צבאי.
התקיפות הגיעו לאחר ביקור מדווח של משלחת צבאית מטורקיה. לפי הדיווחים, חברי המשלחת בחנו את שדה התעופה במסגרת הכנות לשיקום המסלולים והעריכו את האפשרות להחזיר את הבסיס לפעילות צבאית.
העיתוי יצר קשר ברור לכאורה בין העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני בין אנקרה לדמשק לבין החלטת ישראל לתקוף. עם זאת, המידע הפומבי אינו מוכיח באופן עצמאי מה היה היקף התוכנית הטורקית, מה היה לוח הזמנים שלה או אם הצבת כוחות אכן הייתה צפויה להתממש.
משרד ראש הממשלה הישראלי הציג את הקשר באופן מפורש. בהודעתו נאמר כי סוריה עמדה להפר את הסטטוס־קוו הביטחוני שהוסכם עם ישראל, בכך שאפשרה לכוחות טורקיים להיפרס בבסיס סמוך לחלב, וכי ישראל הזהירה את דמשק שוב ושוב מפני מהלך כזה.
צה״ל נמנע בתחילה מתגובה. ההודעה המאוחרת של משרד ראש הממשלה הציגה את התקיפה כפעולה מונעת נגד נוכחות צבאית טורקית אפשרית — ולא כתגובה לנפגעים או למתקפה מיידית ששוגרה מאבו א־דוחור.
זהו הנימוק הרשמי של ישראל. הדיווחים הפומביים אינם מאשרים באופן עצמאי את תוכניות הפריסה המדויקות שישראל ביקשה, לדבריה, לסכל. לכן הקשר הטורקי הוא מרכיב מרכזי בפרשה, אך עדיין אינו מתועד במלואו במידע הזמין לציבור.
משרד החוץ הסורי גינה את התקיפה וכינה אותה הפרה בוטה של ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של סוריה. דמשק תיארה את התקיפות כהסלמה מסוכנת שפוגעת במאמצים לייצב את המדינה, והודיעה כי תפנה למועצת הביטחון של האו״ם.
טום באראק, שליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית לסוריה ולעיראק ושגריר ארצות הברית בטורקיה, כינה את התקיפות הישראליות שאושרו "הסלמה מיותרת" שאינה מקדמת את היציבות האזורית. הוא גם הגן על ממשלת המעבר של אחמד א־שרעא, ואמר כי היא לא אימצה גישה תוקפנית ולא מחזיקה כוחות פרוקסי, אלא מתמודדת עם מגבלות כבדות בתקופה שלאחר המלחמה ופועלת להפחתת המתיחות.
באראק אמר כי האירוע מדגיש את הצורך בערוץ תקשורת ישיר בין ישראל, טורקיה וסוריה. לדבריו, וושינגטון פועלת להקים מנגנון למניעת חיכוך — ערוץ שנועד לצמצם אי־הבנות צבאיות ולמנוע עימותים מקריים. הוא ציין כי טורקיה לא קיבלה התרעה מראש על התקיפה וזיהתה כלי טיס שנעו צפונה, לכיוון שטחה.
טורקיה גינתה את התקיפה, וכך עשו גם ירדן, מצרים, סעודיה, קטר וכווית. המדינות הזהירו כי תקיפות בשטח סוריה עלולות להעמיק את חוסר היציבות באזור.
התקיפה באבו א־דוחור ריכזה באירוע אחד כמה מהשאלות הפתוחות לגבי סוריה שלאחר המלחמה. דמשק ואנקרה מעמיקות את שיתוף הפעולה הצבאי והמוסדי ביניהן, ובכלל זה מקדמות לפי הדיווחים תוכניות לשיקום בסיס סורי לשעבר. במקביל, ישראל מבקשת למנוע התפתחות של יכולות צבאיות שהיא רואה בהן איום בקרבת מרחב הביטחון שלה.
ההתנגשות הזו רגישה במיוחד משום שטורקיה וישראל הן שחקניות בעלות השפעה בסוריה, בעוד וושינגטון מנסה לתמוך במדינה יציבה ומאוחדת ולקדם הפחתת מתיחות בין ישראל לסוריה. הקריאה של באראק למנגנון תיאום משולש המחישה כיצד תקיפה של מתקן שאינו פעיל יכולה ליצור בתוך שעות סיכון לעימות בין כמה מדינות.
העובדות הברורות מוגבלות אך משמעותיות: שמונה תקיפות פגעו באבו א־דוחור ב־18 באוגוסט, המסלול ותשתיות נוספות ניזוקו, לא דווח על נפגעים, וישראל אמרה מאוחר יותר כי פעלה כדי למנוע פריסה צבאית טורקית. השאלה שנותרה פתוחה היא אם מאמצי השיקום שדווחו היו שלב מקדים לפריסה טורקית קרובה — או רק בדיקה ראשונית. אי־הוודאות הזו מסבירה מדוע הפרשה נותרה שנויה במחלוקת.