מלאי הגז באיחוד האירופי הגיע ל-60.8% בלבד — והיעד לחורף מתרחק

מדוע גם יעד של 80% נראה קשה להשגה?

האיחוד האירופי הפחית את אמת המידה המעשית מהיעד הקודם של 90% ל-80%, על רקע תנאי שוק שהופכים את רכישות הקיץ ליקרות במיוחד. גם היעד המופחת תלוי בזרימה רציפה של LNG נוסף ובהמשך הזרקות למאגרים לאורך יתרת עונת המילוי.

כמה גורמים פועלים נגד היעד:

1. השיבושים במזרח התיכון פגעו באספקה ובגמישות השוק. LNG מקטאר משמש בדרך כלל קונים באירופה ובאסיה. לפי הדיווחים, איטליה, פולין ובלגיה לא קיבלו מטענים מקטאר מאז 2 באפריל — המועד שבו התקבלה באיטליה הספינה הקטארית האחרונה שזוהתה. היעלמות המטענים מצמצמת גם את הגמישות בשוק הספוט העולמי.
2. אירופה מתחרה באסיה. הביקוש מיפן ומדרום קוריאה, לצד רכישות של הודו, בנגלדש וטאיוואן, צמצם את יתרון המחיר שהיה מעודד להפנות LNG גמיש לאירופה.
3. החלופות בצינורות מוגבלות. כאשר יש פחות תחליפים זמינים, אירופה נאלצת להתחרות על מטענים מאגן האוקיינוס האטלנטי במקום להחליף בקלות את כמויות ה-LNG החסרות מהמזרח התיכון.
4. התמריץ המסחרי להזריק גז נחלש. מחירים גבוהים מייקרים את רכישת הגז היום והכנסתו למאגר. במקביל, עקומת מחירים מסוג backwardation — מצב שבו מחירי החורף העתידיים נמוכים ממחירי הקיץ הקרובים — מצמצמת את הכדאיות לקנות כעת ולמכור בהמשך.

לכן, מחיר ספוט גבוה יותר אינו פותר אוטומטית את בעיית האגירה. הוא עשוי למשוך מטענים, אך גם להפוך את מילוי המאגרים ליקר יותר ולפגוע בכדאיות הכלכלית של מפעילי האחסון.

התחזיות: סביב 75%–77% בנובמבר

התחזיות שצוטטו בדיווחים מצביעות על רמה נמוכה מ-80%:

• Rystad Energy: כ-75% מלאי ב-1 בנובמבר בתרחיש הבסיס.
• Kpler: כ-77% ב-1 בנובמבר.
• Wood Mackenzie: 75% לכל היותר בתרחיש היפותטי שבו קטאר חוזרת לפעילות מלאה עד סוף ספטמבר, לא כולל מתקני ייצור שנפגעו.
• S&P Global Energy CERA: החומר הזמין מאשר ירידה חדה בייבוא ה-LNG של האיחוד, אך אינו מספק תחזית עדכנית לאמצע אוגוסט לגבי שיעור המלאי שניתן לייחס ל-CERA.
• Axpo: לא ניתן היה לאמת בדיווחים שסופקו תחזית מספרית עדכנית לאמצע אוגוסט.

האי-ודאות חשובה. מדובר בתרחישים ולא בהבטחות, והם תלויים במשך השיבושים במזרח התיכון, בביקוש באסיה, במזג האוויר באירופה ובקצב ההזרקות. לפיכך, אין בסיס להציג נתונים שלא אומתו מטעם Axpo או CERA כתחזיות סופיות.

כמה גז דרוש כדי להגיע ל-80%?

לפי ההערכה המדווחת של Rystad, מעבר מתרחיש בסיס של 75% ל-80% ידרוש כ-5.2 מיליארד מטרים מעוקבים נוספים — כמות המקבילה לכ-50 מטעני LNG סטנדרטיים, בהנחה של 174 אלף מטרים מעוקבים למטען. הגעה ל-90% תדרוש, לפי אותה הערכה, כ-15.6 מיליארד מטרים מעוקבים, או כ-150 מטענים דומים.

הערכת Kpler מציגה את האתגר מזווית נוספת: ייבוא ה-LNG של האיחוד בין אוגוסט לאוקטובר צפוי להסתכם בכ-24 מיליון טונות, לעומת כ-26 מיליון טונות שנדרשים להגעה ל-80% וכ-33 מיליון טונות להגעה ל-90%.

המספרים ממחישים מדוע גם היעד המקל יותר פגיע. מחסור יחסי במספר המטענים עלול להתגלגל במהירות לפער של כמה נקודות אחוז במלאי, במיוחד כאשר אירופה מתחרה מול קונים אסייתיים על אותו היצע גמיש.

ייבוא ה-LNG כבר מצטמצם

לפי S&P Global Energy CERA, ייבוא ה-LNG של האיחוד ירד ביוני ב-18% לעומת השנה הקודמת, לכ-7.5 מיליון טונות, לאחר שאובדן התפוקה במפרץ הפרסי הכביד על הסחר העולמי. הירידה ביוני באה לאחר ירידה שנתית של 8% במאי. עם זאת, בחמשת החודשים הראשונים של 2026 עדיין נרשם ייבוא גבוה בכ-4% לעומת התקופה המקבילה.

התמונה המעורבת הזו משמעותית: רכישות מוגברות בתחילת השנה אינן פותרות את בעיית המילוי הנוכחית. אירופה זקוקה לאספקה מספקת בחלון הזמן שנותר להזרקות — דווקא כאשר התחרות על המטענים ומחיר רכישת הגז גבוהים.

מדוע גרמניה חשובה במיוחד?

גרמניה מחזיקה בכ-22% מקיבולת האגירה הפעילה של האיחוד האירופי. לכן, שיעור מילוי נמוך במאגרים הגרמניים אינו רק בעיה לאומית: הוא עלול לפגוע ביכולת של הגוש לאזן את האספקה בין צפון-מערב אירופה למרכזה במהלך גל קור.

המקורות הזמינים אינם מבססים שיעור גרמני עדכני וסופי או החלטה ממשלתית חד-משמעית בנוגע להתערבות בשוק, ולכן יש להתייחס בזהירות לפרטים אלה. החשיפה המבנית ברורה יותר: קיבולת האגירה הגדולה בגרמניה ממלאת תפקיד מרכזי באיזון האזורי, ומלאים נמוכים שם עלולים להגביר את הלחץ על זרימות הגז בין המדינות ועל המחירים אם הביקוש יעלה במהירות.

השיבוש עלול להימשך לאורך כל החורף

הערכת השוק שצוטטה בדיווחים היא שהיצע ה-LNG מהמזרח התיכון יישאר מוגבל עד סוף 2026, ויחזור לשגרה רק סביב אפריל 2027. אם התחזית הזו תתממש, השיבוש לא רק יעכב את מילוי המאגרים בקיץ — הוא ילווה את אירופה לאורך עונת החימום המרכזית.

אין פירוש הדבר שמשבר אספקה פיזי הוא ודאי. לאירופה יש קיבולת גיזוז, יבוא בצינורות, אפשרויות לצמצום ביקוש ויכולת למשוך מטענים באמצעות מחירים גבוהים יותר. אך לכל אחד מהכלים האלה יש מגבלות, ושיבוש ממושך יותיר את האזור חשוף יותר לזינוקי מחירים ולתחרות על גז חלופי.

החום והבצורת מוסיפים זעזוע אנרגטי נוסף

הגירעון במאגרים מתפתח במקביל לתנאים קשים במיוחד בשוק החשמל. מיעוט גשמים וגלי חום חוזרים הורידו את מפלסי הלואר, הפו, הריין והדנובה לשפל של אוגוסט, לפי מרכז המחקר המשותף של הנציבות האירופית.

מפלסי מים נמוכים וטמפרטורות מים גבוהות עלולים להגביל ייצור גרעיני, והבצורת משבשת גם את הובלת המטענים בנתיבי מים. בדיווחים האחרונים תוארו כמה לחצים במקביל:

• תנאי הדנובה צמצמו את ייצור החשמל הגרעיני בהונגריה וברומניה.
• בצרפת נוצר סיכון נוסף לפגיעה בייצור הגרעיני במהלך גל החום; מחירי החשמל ליום המחרת עלו באירוע אחד ב-21.8% ל-142.5 אירו למגה-וואט-שעה.
• הונגריה הפחיתה תאורה במוסדות מדינה כדי להקל על העומס ברשת החשמל.
• מפלס נמוך בריין איים על השיט הפנימי וסיבך את הובלת הדלקים וסחורות נוספות.

הקשר למלאי הגז עקיף, אך חשוב: כאשר ייצור החשמל הגרעיני וההידרואלקטרי יורד, תחנות כוח המופעלות בגז עשויות להידרש לכסות חלק גדול יותר מהביקוש. במקביל, נהרות רדודים עלולים להקשות על הלוגיסטיקה של הובלת דלקים. כך גדל הביקוש לגז בדיוק בזמן שחברות האנרגיה מנסות להזריק אותו למאגרים.

השורה התחתונה: המערכת אינה ריקה, אך המרווח דק

מלאי של 60.8% אינו אומר שאירופה נותרה ללא גז, והמערכת עדיין מסוגלת למשוך אספקה באמצעות מחירים ותשתיות. המסקנה הזהירה יותר היא שאירופה נכנסת לשלב האחרון של עונת המילוי עם כרית ביטחון דקה במיוחד ועם תלות בכמה תנאים שצריכים להתקיים במקביל.

כדי להגיע אפילו ל-80%, האיחוד זקוק להזרקות רציפות, לכמות מספקת של LNG גמיש, לביקוש אסייתי שאינו מזנק ולהיעדר הידרדרות משמעותית במזג האוויר או בתשתיות. התחזיות המדווחות, שנעות סביב 75%–77%, מצביעות על יעד קשה — אך לא בלתי אפשרי. הסיכון המעשי הוא שכל הפרעה נוספת, בין אם לשיט ה-LNG, לייצור החשמל, להובלה בנהרות או לביקוש בחורף, תורגש מהר יותר במחירי הגז באירופה משום שהמאגרים מתחילים את העונה בפיגור כה גדול לעומת השנים האחרונות.