למה טראמפ מצמצם את התרגילים עם דרום קוריאה — וקושר את הביטחון להתחייבות של 350 מיליארד דולר

החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לצמצם את התרגילים הצבאיים המרכזיים עם דרום קוריאה משקפת ככל הנראה שני חישובים במקביל: יצירת מחווה שעשויה לעודד את מנהיג צפון קוריאה קים ג׳ונג און לחזור לדיאלוג, והפעלת מנוף לחץ על סיאול במסגרת מחלוקת הולכת ומחריפה על סחר, השקעות ותיאום מדיני.

לכן לא מדובר רק בשינוי טכני בלוח האימונים. המהלך מציב באותה מסגרת מיקוח את הכשירות הצבאית של הברית, את התחייבותה של דרום קוריאה להשקיע 350 מיליארד דולר בארצות הברית ואת האפשרות לחידוש הדיפלומטיה בין וושינגטון לפיונגיאנג.

צוואר הבקבוק המיידי: ההתחייבות הדרום-קוריאנית שעדיין לא התממשה

דרום קוריאה התחייבה להשקיע 350 מיליארד דולר בארצות הברית במסגרת הסדר סחר רחב יותר. אולם כמעט שנה לאחר מכן היא עדיין לא הכריזה בפומבי על פרויקט ראשון. גורמים אמריקאים ראו בעיכוב סימן לכך שסיאול מתקדמת באיטיות רבה מדי. אחד הגורמים תיאר את המשא ומתן ככזה שמתנהל עם ״הנושאים והנותנים האיטיים ביותר אי פעם״.

שר המסחר האמריקאי הווארד לוטניק ושר התעשייה הדרום-קוריאני קים ג׳ונג-קוואן נפגשו כדי להפוך את ההתחייבות הכללית לפרויקטים אסטרטגיים מוגדרים. הם נפגשו שוב בימים רצופים, ב-17 וב-18 באוגוסט, בניסיון להשלים את בחירת הפרויקטים. במקביל נותרו על השולחן סוגיות מסחריות נוספות, ובהן שיתוף פעולה בתחום בניית הספינות ואפשרות להפעלת צעדים לפי סעיף 301 לחוק הסחר האמריקאי.

ההשוואה ליפן החריפה את התסכול בוושינגטון. לפי הדיווחים, במסגרת התחייבות השקעה יפנית של 550 מיליארד דולר בארצות הברית כבר הוגדרו שישה פרויקטים, בעוד שדרום קוריאה טרם פרסמה אפילו פרויקט אחד. סיאול ציפתה לזהות פרויקט התחלתי בסוף אוגוסט או בתחילת ספטמבר, וההתחייבות הכוללת אמורה להימשך עד ינואר 2029.

מדוע דרישת שבבי הזיכרון סיבכה את המגעים

המחלוקת על ההשקעות נעשתה מורכבת יותר לאחר שוושינגטון לחצה על סמסונג אלקטרוניקס ועל SK hynix להקים בארצות הברית מתקנים לייצור שבבי זיכרון. שר המסחר לוטניק קרא בפומבי לשתי החברות להשקיע בייצור מוליכים למחצה אמריקאי, זמן קצר לאחר שהן הכריזו על תוכנית השקעות משותפת בהיקף של מאות טריליוני וון באזור הונאם שבדרום קוריאה.

מבחינת סיאול, הדרישה יצרה בעיה מעשית. הממשלה כבר הכינה פרויקטים אחרים, ושתי החברות כבר התחייבו להשקעות משמעותיות בהרחבת הייצור בדרום קוריאה. לכן גורמים רשמיים ואנשי תעשייה במדינה ראו בדרישה האמריקאית יותר מבקשה להאיץ תוכנית קיימת: היא נראתה כניסיון לשנות את הפרויקט שוושינגטון מצפה לראות ראשון.

לשכת הנשיאות הדרום-קוריאנית הכחישה שפרויקט אמריקאי בתחום שבבי הזיכרון סוכם כפרויקט הראשון במסגרת ההתחייבות של 350 מיליארד הדולר. ההכחשה ממחישה את המחלוקת המרכזית: וושינגטון דורשת פרויקטים אמריקאיים גלויים ובעלי חשיבות אסטרטגית, ואילו סיאול מתנגדת להתייחס להצעת השבבים כאל נקודת פתיחה מוסכמת.

כשהמסחר זולג אל תחום הביטחון

המחלוקת כבר אינה מוגבלת למשא ומתן מסחרי. הדיווחים קושרים את המבוי הסתום סביב ההשקעות למתיחות בנושאים כמו תרגילים צבאיים, תמיכה בפעילות אמריקאית, צוללות מונעות-גרעין ועדכון מסגרת שיתוף הפעולה הגרעיני בין שתי המדינות.

טראמפ ציין גם את היעדר תמיכתו של נשיא דרום קוריאה לי ג׳ה-מיונג בפעילות הצבאית האמריקאית נגד איראן, כאשר הורה לצמצם את התרגילים המשותפים. ההסבר הזה מצביע על כך שוושינגטון בוחנת את ההתנהלות הכלכלית ואת העמדה המדינית של סיאול לצד תרומתה לברית.

המסר המעשי הוא שגישה לשיתוף פעולה ביטחוני רגיש עלולה להיות מושפעת ממחלוקות רחבות יותר בין ארצות הברית לדרום קוריאה. תגובתו של לי הייתה להדגיש הן את שיתוף הפעולה במסגרת הברית והן את הצורך בהגנה עצמאית יותר. הוא קרא להאיץ את התוכנית הדרום-קוריאנית לצוללות מונעות-גרעין, והציג אותה כחלק מעתיד חזק יותר לברית.

הממד הצפון-קוריאני — והגבולות שלו

צמצום היקף התרגילים האמריקאיים-דרום-קוריאניים משתלב גם בדפוס שבו טראמפ השתמש בעבר במגבלות על תרגילים צבאיים כמחווה שנועדה לעודד שיחות עם פיונגיאנג. טראמפ הביע עניין בחידוש המעורבות מול קים, ודיווחים עדכניים מצביעים על אפשרות לפתיחות מחודשת למגעים.

אך פסגה אינה קרובה ואינה מובטחת. המשא ומתן קרס ב-2019, ולאחר מכן צפון קוריאה התעלמה ברובה מניסיונות אמריקאיים ודרום-קוריאניים לחדש את הדיאלוג, כולל הצעות לסיוע הומניטרי. אנליסטים הזהירו גם שהעניין של טראמפ בחידוש המגעים אינו מעיד בהכרח על נכונות מקבילה מצד קים לחזור לשולחן המשא ומתן.

הסביבה האסטרטגית כיום נוחה פחות מזו ששררה בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ. צפון קוריאה הרחיבה את יכולותיה הגרעיניות, הגדירה את דרום קוריאה כאויבת עוינת וחיזקה את קשריה הצבאיים עם רוסיה, בין היתר באמצעות הסכם הגנה הדדי ותמיכה במלחמתה של רוסיה באוקראינה.

משמעות הדבר היא שצמצום התרגילים עשוי להעניק לוושינגטון פתח דיפלומטי, אך אינו מבטיח שפיונגיאנג תגיב במחווה דומה. צפון קוריאה עלולה לפרש את המהלך דווקא כהוכחה לכך שהלחץ על המשטר נחלש.

סיאול שוקלת הקפאה גרעינית ראשונית

דרום קוריאה התאימה את עמדתה הדיפלומטית למציאות הקשוחה יותר. במקום להתעקש שפירוק מוחלט של צפון קוריאה מנשק גרעיני יהיה תנאי ראשון, ממשל לי שוקל הקפאה ראשונית של התוכנית הגרעינית הצפון-קוריאנית בתמורה לצעדים הדדיים. הגישה המוצעת תתמקד תחילה בעצירת הייצור והפיתוח הנוסף, לפני ניסיון להגיע בעתיד לפירוק מלא.

מדובר בפרגמטיזם של בקרת נשק, ולא בהכרה רשמית בצפון קוריאה כמדינה גרעינית לגיטימית וקבועה. הצלחתה של גישה כזו תלויה בשאלה מה בדיוק יוקפא, כיצד תאומת העמידה בהסכם ואילו ויתורים יינתנו בתמורה.

הסיכון הביטחוני שבהפיכת התרגילים למנוף לחץ

הסיכון המרכזי הוא פער בין איתות דיפלומטי לבין מוכנות צבאית. אם התרגילים יצומצמו בלי הקפאה צפון-קוריאנית אמינה או ויתור אחר שניתן לאימות, הכוחות המשותפים עלולים לאבד הזדמנויות אימון, והאמון הדרום-קוריאני באמינותה של ארצות הברית עלול להיפגע. אנליסטים הזהירו שצמצום התרגילים עלול להחליש את הכשירות בטווח הארוך ולהעניק לפיונגיאנג יתרון בלי לדרוש ממנה ויתור מיידי.

עם זאת, מסגרת מוגבלת של הקפאה תמורת ויתורים עשויה להיות מציאותית יותר מדרישה לפירוק מיידי של כל היכולות הגרעיניות. כדי להגן על הברית, מסגרת כזו תצטרך לכלול מנגנוני אימות ברורים, התייעצות מתמשכת בין ארצות הברית לדרום קוריאה ואמצעי הגנה שימנעו מהפחתת התרגילים להפוך לשחיקה קבועה של ההרתעה.

השורה התחתונה היא שהחלטתו של טראמפ אינה נובעת ממדיניות צפון קוריאה בלבד. היא חלק מגישה עסקתית לברית, שבה התחייבויות השקעה, תמיכה מדינית, שיתוף פעולה ביטחוני וגישה דיפלומטית נתפסים יותר ויותר כמנופי לחץ הקשורים זה בזה. גישה כזו עשויה ליצור תנופה במשא ומתן — אך גם מגדילה את המחיר של טעות בחישוב עבור סיאול, וושינגטון והאזור כולו.