איך סיכון במצר הורמוז הקפיץ את תעריפי המכליות מהמפרץ לסין ל־510 אלף דולר ביום

כך נוצרה מעיכת קיבולת קלאסית:

1. יצואניות הנפט חיפשו אוניות להובלת נפט מהמפרץ.
2. הסיכון הביטחוני הוציא חלק מהצי הזמין מהשוק או עיכב אותו.
3. חוכרים התחרו על מספר קטן יותר של אוניות.
4. בעלי האוניות העלו את המחירים כדי לפצות על המחסור ועל הסיכון.

הביטוח הפך את חשבון ההפלגה לבלתי צפוי

ביטוח סיכוני המלחמה הוסיף שכבה משמעותית לזינוק בעלויות ההובלה. לאחר הפסקת האש ביוני, הפרמיות ירדו מכ־5% ל־2% משווי האונייה, לפי ברוקרים שצוטטו בדיווחים. אך הירידה לא סימנה חזרה יציבה לשגרה.

עם חידוש התקיפות, הצעות המחיר הפכו תנודתיות מאוד. דיווח אחד הציב את הטווח על כ־3%–10% משווי גוף האונייה — כלומר, מכלית בשווי 100 מיליון דולר עשויה להידרש לפרמיית סיכון מלחמה של כ־3–10 מיליון דולר. דיווחים נוספים תיארו מבטחים שנרתעים מלהעניק כיסוי להפלגות בנתיבי מים החשופים לתקיפות.

מבחינת החוכרים, המשמעות הייתה שקשה לחזות את העלות הכוללת של ההפלגה. מבחינת בעלי האוניות, הסף לקבלת מטען העובר בהורמוז נעשה גבוה יותר: התעריף היה צריך לכסות לא רק את זמן ההפלגה והוצאות התפעול, אלא גם את אי־הוודאות הביטוחית ואת האפשרות לשיבושים. בכך הצטמצם עוד יותר מספר האוניות שהיו מוכנות להשתתף בשוק.

יותר נפט מצד OPEC+ — בדיוק כשהאוניות חסרות

בצד ההיצע התרחש תהליך שהגביר את הלחץ על המכליות. OPEC+ הסכימה להעלות את יעד התפוקה ב־188 אלף חביות ביום מאוגוסט, כך שסך הגידול מאז אפריל הגיע לכמעט 800 אלף חביות ביום, לפי Reuters.

גידול בתפוקת הנפט במפרץ אינו מתורגם אוטומטית לגידול זהה בביקוש ל־VLCC: התוצאה תלויה ביעד המכירה, במרחק ההובלה ובשאלה אם החביות יועברו במסלולים חלופיים. עם זאת, היצע נוסף של נפט מהמזרח התיכון הגדיל את הצורך הפוטנציאלי בקיבולת מכליות — בדיוק כאשר פחות בעלי אוניות רצו להשתמש במצר הורמוז.

הלחץ ניכר גם בזרימות שנותבו מחדש ובמסלולים שנפתחו לזמן קצר. יבוא הנפט הגולמי מהמזרח התיכון לארה״ב צפוי היה להגיע לכ־600 אלף חביות ביום באוגוסט, הרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת המלחמה. פתיחה זמנית של הורמוז והסטת נפט סעודי דרך תעלת סואץ הפנו חביות לעבר נמלים אמריקאיים.

למה קשה יותר לקרוא את מדד ההובלה?

מדד הובלה מתפרסם בדרך כלל בצורה אמינה יותר כאשר הוא משקף שוק עמוק — כזה שבו משתתפים בעלי אוניות רבים ומתקיימות עסקאות באופן סדיר. שוק הורמוז הפך לדליל במיוחד:

• תנועת האוניות הייתה מצומצמת.
• תנאי הביטוח השתנו במידה ניכרת מאונייה לאונייה ומהפלגה להפלגה.
• חלק מבעלי האוניות נמנעו מהמסלול לחלוטין.
• חוכרים עדיין נדרשו להבטיח במהירות משלוחי נפט.
• עסקאות בודדות יכלו לשנות את ציפיות השוק.

לכן, ההערכה של 510 אלף דולר ביום משקפת מחסור וסיכון אמיתיים, אך אין לראות בה מחיר מייצג לחלוטין של שוק מכליות רגיל. ההשפעה שיוחסה לעסקת Sinokor על המדד, יחד עם המחסור בבעלי אוניות מוכנים, ממחישות כיצד מספר קטן של עסקאות יכול להשפיע באופן לא־פרופורציונלי על המדד.

המנגנון המרכזי, אם כן, לא היה פשוט: ״יותר נפט שווה הובלה יקרה יותר״. מדובר בהתנגשות בין סיכון ביטחוני מחודש, ביטוח יקר ולא־ודאי, השתתפות מצומצמת של בעלי אוניות וגידול אפשרי במטעני הנפט מהמפרץ. עד שמעבר בטוח ויכולת ביטוח יציבה יחזרו יחד, הכנסות ה־VLCC עשויות להישאר גבוהות — גם אם מסרים דיפלומטיים ייצרו באופן זמני רושם שמצר הורמוז נפתח מחדש.