משבר הורמוז משנה את שוק הנפט — וברזיל וגיאנה מרוויחות

משבר מצר הורמוז שינה את השאלה המרכזית בשוק הנפט: במקום להתמקד בעודפי היצע, הסוחרים והזיקוק מתמודדים כעת עם שאלות של ביטחון, אמינות ולוגיסטיקה.

תנועת הנפט הגולמי והמוצרים המזוקקים דרך המצר ירדה מכ־18 מיליון חביות ביום לפני העימות ל־4.8 מיליון ביולי ולממוצע של כ־2 מיליון חביות ביום באוגוסט, לפי נתוני Kpler שצוטטו ברויטרס.

המשבר לא רק הוציא חביות מהשוק. הוא הפך את אספקת הנפט מהמפרץ הפרסי לקשה ויקרה יותר להובלה, עודד בתי זיקוק באסיה לחפש מקורות חלופיים והעלה את ערכו של נפט שאפשר לספק ללקוחות בלי לעבור בנקודת החנק הימית. יצואניות באגן האטלנטי של אמריקה הלטינית — ובראשן ברזיל וגיאנה — ממוקמות היטב ליהנות מכך, בעיקר בטווח הקצר.

מדוע השיבושים העלו גם את מחיר הנפט וגם את עלויות השינוע

מחסור פיזי בחביות הוא רק חלק מהבעיה. כאשר ספינות חשופות לתקיפות, לביטוח שאינו זמין או לפרמיות ביטוח מופרזות, מטענים שקיימים מבחינה פיזית עלולים להפוך לבלתי זמינים מבחינה מסחרית.

התוצאה היא עלייה במחירי ההובלה, התארכות מסלולים, עיכובים ומחסור במכליות שמוכנות להפליג. כך מתווספת למחיר הנפט גם "פרמיית לוגיסטיקה" — העלות והסיכון של השגת המטען, ביטוחו והבאתו ליעד.

המחירים בשוק שיקפו את אי־הוודאות. חוזי ברנט נסגרו ב־14 באוגוסט במחיר של 88.52 דולר לחבית, ובהמשך עלו מעל 91 דולר, כאשר המשקיעים ניסו להעריך מסרים סותרים בשאלה אם המצר פתוח לשיט. תגובת המחיר ביטאה, אם כן, לא רק את ערך הנפט עצמו אלא גם את הסיכון הכרוך באספקתו.

גם ההקלה הדיפלומטית הזמנית לא העלימה את הסיכון. מזכר הבנות שנחתם ביוני קבע הסדרים למעבר בטוח של ספינות מסחריות למשך 60 יום בלבד. לאחר תקיפות מחודשות, ארצות הברית החזירה את המצור הימי, לפי סיכום של שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי. ככל שהמשא ומתן נתקע, גדל התמריץ של בתי זיקוק וסוחרים לחתום על חוזי אספקה חלופיים ולהחזיק מלאים גדולים יותר.

מדוע ברזיל וגיאנה הן הנהנות הברורות ביותר

ברזיל וגיאנה נהנות משילוב של גיאוגרפיה וגידול אמיתי בתפוקה. הנפט שלהן מופק בים ובאגן האטלנטי, ולכן מטענים המיועדים לאסיה אינם צריכים לעבור במצר הורמוז.

אין פירוש הדבר שהנפט שלהן יכול להחליף כל סוג נפט מהמפרץ. איכות הנפט, התאמתו למתקני הזיקוק, זמינות מכליות ועלות המשלוח עד ליעד עדיין קובעות. עם זאת, כאשר משלוחים מהמפרץ נעשים בלתי צפויים, אספקה אמינה מהאוקיינוס האטלנטי הופכת יקרת ערך יותר.

היתרון אינו נשען על מיקום בלבד. הוא מגובה בגידול תפוקה שכבר היה מתוכנן לפני המשבר. מינהל המידע של מחלקת האנרגיה האמריקאית (EIA) צופה שברזיל, גיאנה וארגנטינה יוסיפו יחד 0.4 מיליון חביות ביום ב־2026 — מחצית מהגידול העולמי החזוי של 0.8 מיליון חביות ביום. גם סוכנות האנרגיה הבין־לאומית מצביעה על ברזיל, גיאנה וארגנטינה כתורמות מרכזיות לגידול ההיצע מחוץ לקבוצת OPEC+.

לכן עשויות ברזיל וגיאנה ליהנות משלושה אפיקים מרכזיים:

• מחירי מכירה גבוהים יותר: פרמיית הסיכון בשוק עשויה להגדיל את ערך מטעני היצוא.
• גישה רחבה יותר לקונים באסיה: בתי זיקוק שמחפשים נפט שאינו עובר בהורמוז עשויים להיות מוכנים יותר לרכוש ממפיקות באגן האטלנטי.
• חשיבות אסטרטגית גוברת: תפוקה חדשה הופכת לא רק לתוספת היצע, אלא גם למעין ביטוח מפני שיבושים גיאופוליטיים.

המשבר לא יצר את התרחבות הפקת הקדם־מלח של ברזיל או את צמיחת ההפקה הימית של גיאנה. הוא הפך את המגמות הללו לחשובות יותר מבחינה מסחרית ואסטרטגית.

ארגנטינה מרחיבה את תגובת ההיצע האזורית

ארגנטינה משתתפת באותו סיפור רחב יותר בזכות התרחבות שדה פצלי הנפט והגז ואקה מוארטה. ה־EIA צופה שהפקת הנפט במדינה תעלה מממוצע של 670 אלף חביות ביום ב־2024 ל־740 אלף חביות ביום ב־2025. לפי ההערכה, ואקה מוארטה היווה 62% מהתפוקה בין ינואר לאוקטובר 2025.

ארגנטינה גמישה פחות ליצוא בטווח המיידי מברזיל או מגיאנה. קיבולת צינורות, תשתיות נמלים וצרכים של השוק המקומי משפיעים על המהירות שבה ניתן להפנות תפוקה נוספת לקונים בחו״ל.

ובכל זאת, הגידול בהפקה מגדיל את התרומה האפשרית של דרום אמריקה להיצע העולמי, ובטווח הזמן הוא עשוי לצמצם את תלותה של היבשת בחביות מיובאות.

ההזדמנות של ונצואלה תלויה בתנאים רבים יותר

ונצואלה עשויה ליהנות ממחירים גבוהים יותר ומביקוש לנפט כבד שאינו מגיע מהמפרץ. עם זאת, אין די ראיות כדי להציג את ההזדמנות שלה כשוות ערך לזו של ברזיל או גיאנה.

ההתאוששות בהפקה והגידול ביצוא תלויים באמינות תפעולית, בתשתיות, בהשקעות, בחשיפה לסנקציות, בהסדרי תשלום ובגישה לשירותי שיט. ברזיל וגיאנה נהנות כיום מגידול פעיל בתפוקה ומגישה אטלנטית פשוטה יחסית. ונצואלה יכולה להרוויח מתנאי השוק, אך כדי להפוך את היתרון להכנסות יצוא ולרווח פיסקלי יציבים יהיה עליה להתגבר על מגבלות שאינן קשורות רק למחיר הנפט.

היצואניות מרוויחות — והיבואניות משלמות את החשבון

ההשפעה האזורית אינה אחידה. יצואניות נפט נטו עשויות לראות עלייה בהכנסות מיצוא ובהכנסות הציבוריות כאשר המחירים עולים. מדינות שמייבאות נפט ודלק מתמודדות עם התמונה ההפוכה: חשבון יבוא גדול יותר, לחץ על סובסידיות, התייקרות התחבורה ופגיעה בכוח הקנייה של משקי הבית.

קרן המטבע הבין־לאומית זיהתה את כלכלות מרכז אמריקה התלויות ביבוא אנרגיה ואת כלכלות הקריביים התלויות בתיירות כחשופות במיוחד לעלייה במחירי האנרגיה. עלייה במחירי הדלק יכולה לחלחל לייצור חשמל, לתחבורה יבשתית, להפצת מזון, למחירי טיסות ולהפלגות — ולכן השפעתה רחבה בהרבה משוק הנפט הגולמי עצמו.

יש כאן גם סיבוך חשוב: היותה של מדינה יצואנית נפט גולמי אינה מבטיחה חסינות מפני התייקרות הדלקים המזוקקים. מדינה יכולה לייצא נפט גולמי ובמקביל לייבא בנזין, דיזל ומוצרים מזוקקים אחרים, וכך להשאיר את הצרכנים חשופים למחירים העולמיים ולעלויות השינוע.

מדוע הנזק עלול להימשך גם לאחר פתיחת הורמוז

פתיחה מחודשת של המצר עשויה להביא הקלה מיידית לשוק הנפט, אך מחירי הקמעונאות ושרשראות האספקה הרחבות יותר עשויים להתעדכן באיטיות. הארגון של האו״ם לסחר ופיתוח, UNCTAD, הזהיר שמערכות המזון והתחבורה מתאוששות לאט יותר, משום שרשתות השיט שנפגעו זקוקות לזמן כדי להתייצב מחדש.

הפער הזה חשוב במיוחד לכלכלות איים קטנות שמייבאות גם דלק וגם מזון. UNCTAD דיווח שמשקי בית בקריביים המשיכו להתמודד עם עלויות גבוהות יותר של דלק וחשמל גם לאחר שמחירי הנפט התקרבו לרמות שלפני המשבר. ירידה במחיר הייחוס אינה מבטלת בן לילה חוזי הובלה יקרים, מלאים שנרכשו במחירים גבוהים, עלויות חשמל או לחץ תקציבי שהצטבר.

גם הוועדה הכלכלית של האו״ם לאמריקה הלטינית והקריביים (ECLAC) צופה שמחיר הנפט הממוצע ב־2026 יישאר גבוה מהממוצע ב־2025, אפילו בתרחיש שבו המחירים ייחלשו בהמשך השנה. כך נוצר באזור מצב של שתי מהירויות: היצואניות עשויות ליהנות מרווח חד־פעמי, בעוד היבואניות ממשיכות לספוג את העלויות.

האם שינוי נתיבי הסחר יישאר קבוע?

כנראה שלא — לפחות עדיין לא. כדי שהביקוש האסייתי לנפט מאמריקה הלטינית יוסט באופן קבוע, כמה תנאים יצטרכו להישמר:

1. חוסר הביטחון בהורמוז יצטרך להימשך זמן רב מספיק כדי לשנות חוזי אספקה והתנהגות של בתי זיקוק.
2. ברזיל, גיאנה וספקיות אטלנטיות אחרות יצטרכו לספק גידול אמין בתפוקה.
3. סוגי הנפט שלהן יצטרכו להתאים לדרישות בתי הזיקוק באסיה.
4. קיבולת המכליות, הביטוח ועלויות ההובלה יצטרכו להפוך את המסלול לתחרותי.
5. אספקת הנפט מהמפרץ תצטרך להישאר פחות אמינה מהיתרון המסורתי שלה — עלות ומרחק.

אם המעבר במצר הורמוז יחזור לשגרה באופן אמין, יצואניות המפרץ יוכלו להשיב לעצמן חלק גדול ממעמדן בשווקים באסיה. הגידול המבני בתפוקת אמריקה הלטינית יישאר חשוב, אך פרמיית המחיר והרווח הזמני בנתח השוק שנוצרו בעקבות המשבר צפויים להצטמצם.

המורשת העמידה יותר של המשבר עשויה להיות אסטרטגית ולא מסחרית. בתי זיקוק למדו מחדש את ערכה של גיוון גיאוגרפי, והמפיקות גילו שמטענים אטלנטיים אמינים יכולים לזכות בפרמיה כאשר נקודת חנק מרכזית של שוק האנרגיה הופכת למסוכנת.

עבור ברזיל וגיאנה, מדובר ביתרון קצר טווח משמעותי. עבור מרכז אמריקה והקריביים, זהו תזכורת לכך שמשבר ימי המתרחש אלפי קילומטרים משם יכול להפוך במהירות לבעיה מקומית של יוקר מחיה.