מה השיגה ספינת המחקר הסינית ״雪龙״ במשלחת הארקטית ה־16?

שיא של 12 תחנות קרח

במהלך המשלחת הארקטית ה־16 של סין השלימה ספינת המחקר ״雪龙״ (Xuelong) 12 פעולות של הקמת תחנות קרח קצרות־טווח. העבודות החלו ב־25 ביולי ונמשכו 14 ימים, עד 7 באוגוסט 2026. התחנה האחרונה הוקמה באזור האוקיינוס הארקטי המרכזי, עד לקו רוחב של כ־83°50′ צפון. זהו המספר הגדול ביותר של תחנות קרח שביצעה ספינה יחידה במסגרת משלחותיה הארקטיות של סין.

בדרך כלל כוללת משלחת ארקטית של ספינה יחידה בערך שש תחנות, שמטרתן לאסוף דגימות ונתוני סביבה ולהציב מצופים. הפעם נבנתה רשת רחבה יותר של 12 נקודות, שתאפשר להשוות בין אזורים שונים ולבחון את השינויים במרחב — ולא רק בנקודת מדידה אחת.

מדוע דווקא מצפון ל־82° צפון?

כל התחנות של ״雪龙״ הוקמו מצפון לקו רוחב 82° צפון. הסיבה לכך היא שעובי הקרח באזורי הקוטב הגבוהים מאפשר להציב עליו מכשירים בלתי מאוישים שימשיכו לפעול זמן רב יותר, כולל במהלך עונת הפשרת הקיץ. קרח עבה ורציף יותר מספק פלטפורמה יציבה ובטוחה יחסית לציוד, ולכן נבחרו קווי רוחב צפוניים יותר — גם אם תנאי העבודה שם קשים יותר.

יותר מ־30 מכשירים ומדידות במקביל

הצוותים הציבו יותר מ־30 מכשירים מבוססי־קרח, בהם מצופים למדידת מאזן המסה של קרח הים ומצופים שמבצעים פרופילים של שכבות המים. המכשירים צפויים לאסוף נתוני in situ — כלומר, מדידות ישירות בשטח — לאורך זמן.

המדידות שילבו כמה תחומי מחקר:

• שכבת הגבול האטמוספרית, האזור הנמוך באטמוספרה שמושפע ישירות מפני הים והקרח;
• הפיזיקה והדינמיקה של קרח הים;
• הידרוגרפיה ואוקיינוגרפיה מתחת לקרח;
• תהליכים אקולוגיים וביולוגיים מתחת לקרח.

השילוב בין המדידות נועד לספק נתוני אימות למחקרים על מערכת הקשר בין האטמוספרה, קרח הים והאוקיינוס. כיסוי מרחבי רחב יותר עשוי לסייע לחוקרים להבין טוב יותר את המנגנונים שמאחורי השינויים המהירים באזור ולשפר מודלים המשמשים לחיזוי עתידו של האזור הארקטי.

מה תוסיף ״雪龙 2״?

לאחר השלמת השלב הראשון של המשלחת, ״雪龙 2״ החלה את עבודות תחנת הקרח הראשונות שלה סמוך ל־84° צפון. לפי התכנון, היא תוסיף למערך שש תחנות קצרות־טווח ותחנה ארוכת־טווח, ותבצע יותר מ־20 משימות: הצבת מצופים נסחפים, איסוף שלג, ליבות קרח ומים מתחת לקרח, חישה מרחוק של קרח הים, פרופילים אטמוספריים ומדידות של תנאי המים מתחת לקרח.

התחנות של שתי הספינות אמורות להשתלב במערך תצפית משותף, כך שהחוקרים יוכלו לקבל תמונה רחבה יותר של יחסי הגומלין בין האטמוספרה, הקרח, האוקיינוס והמערכת האקולוגית במרכז האוקיינוס הארקטי.

קוביית קרח בעובי 1.3 מטר

באחת הפעולות, שנמשכה כשש שעות, השתמשו החוקרים במקדח ליבות קרח ובמסור שרשרת כדי לחלץ גוש קרח ים בעובי 1.3 מטר ובמידות של 1.2 על 1.2 מטר. הדגימה תשמש לבדיקת התכונות המכניות של הקרח בתנאים ארקטיים, תרחיב את מאגר דגימות קרח הים ותספק נתונים ניסויים שעשויים לשמש בתכנון המבני של ספינות קוטביות מהדור הבא.

רשת תצפית אוטונומית — וניסוי אקולוגי ראשון

המשלחת הקימה גם רשת תצפית ארקטית בלתי מאוישת ובחנה מערכות סיניות לתצפית ימית. מצופי הפרופיל למים רדודים ועמוקים ומצופי הסחיפה של קרח הים שהוצבו במספרים הגדולים ביותר היו בעלי שיעור רכיבים מקומיים ממוצע של יותר מ־90%. לפי הדיווח, הציוד והטכנולוגיות שפותחו בסין אפשרו להציב מערך גדול של מצופים ולבצע ניטור אוטומטי מרושת.

חידוש נוסף היה הצבת תחנת קרח אקולוגית בלתי מאוישת — ההדגמה הראשונה של המערכת באזור הארקטי. התחנה משלבת חיישנים אקוסטיים, אופטיים וחשמליים כדי לעקוב ברציפות אחר האטמוספרה, הקרח, האוקיינוס והאקולוגיה שמתחת לקרח. מטרתה היא לתעד את התהליכים הביולוגיים שמתחת לקרח במהלך המעבר בין עונת האור לעונת החשיכה, ולבחון כיצד אורגניזמים שורדים את הלילה הקוטבי וכיצד הם מגיבים לחזרת היום הקוטבי.