ונצואלה והאופוזיציה מתאחדות כדי להשיב 31 טונות זהב מלונדון

רמון לופס, נציג אופוזיציה, אמר כי הכספים שיושבו יופקדו בחשבון שינוהל באמצעות משרד האוצר האמריקאי ויהיו נתונים לפיקוח של חברות ביקורת בינלאומיות מוסמכות. עם זאת, עדיין לא ברור אם התוכנית כוללת העברה פיזית של מטילי הזהב, מכירתם והעברת התמורה, או מבנה משמורת אחר. גם ממשלת רודריגס לא אישרה בפומבי את הפרט הנוגע לחשבון במשרד האוצר האמריקאי.

מדוע הזהב עדיין תקוע בלונדון?

בנק אנגליה מחזיק בכ-31 טונות מהזהב הוונצואלי מאז שנים שקדמו למשבר הנוכחי. המחלוקת על הגישה אליו החריפה לאחר שבריטניה הפסיקה להכיר בממשלתו של ניקולס מדורו ב-2018. בעקבות זאת, רשויות ונצואלה היריבות נאבקו על השאלה מי מוסמך לתת הוראות לבנק המרכזי ומי רשאי לשלוט ברזרבות המוחזקות בחו״ל.

לכן אין מדובר בסירוב פשוט למסור מטילי זהב. הסוגיה הפכה למאבק משפטי סביב שאלת ההכרה: ההליך בבתי המשפט בבריטניה צריך לקבוע איזו רשות בוונצואלה מוסמכת מבחינה משפטית להורות מה ייעשה בנכס. בנק אנגליה ומשרד החוץ הבריטי לא התחייבו בפומבי לשחרר את הזהב.

גם ניסיון קודם של הרשויות בוונצואלה להסתייע ברזרבות בתקופת מגפת הקורונה לא צלח. באותה עת הוצע להעביר את התמורה דרך האו״ם לצורך מימון שירותי בריאות, אך המהלך נדחה בהליכים משפטיים בבריטניה, לפי הדיווחים שעליהם מתבססת הפרשה הנוכחית.

רעידות האדמה שינו את החשבון הפוליטי

רעידות האדמה התאומות ב-24 ביוני 2026 גבו את חייהם של יותר מ-6,000 בני אדם, לפי דיווחים שפורסמו בזמן האסון. הנזק הכלכלי הוערך בהיקף השווה לכ-6% מהתוצר המקומי הגולמי של ונצואלה.

המשבר ההומניטרי החריף את הלחץ הכלכלי הכבד שכבר שרר במדינה. הבנק המרכזי של ונצואלה דיווח על אינפלציה חודשית של כ-20% ביולי, ובמקביל הגדירו הרשויות את השיקום ואת הניסיון להשיב את הזהב מלונדון כיעדים דחופים.

זהו הרקע להסכמה החריגה בין הצדדים. הממשלה והאופוזיציה נותרו חלוקות בשאלת הסמכות הפוליטית, אך לשתיהן אינטרס משותף: לפתוח מקור מימון לשיקום לאחר האסון. עם זאת, הסכמה בתוך ונצואלה אינה יכולה לבדה לפתור את השאלה המשפטית הנפרדת שמתנהלת בבריטניה.

מה המשמעות של חשבון במשרד האוצר האמריקאי?

חשבון במשרד האוצר האמריקאי עשוי ליצור מנגנון חיצוני לשליטה ולפיקוח על כל כספים שיושבו. תומכי ההצעה מציגים את הביקורת הבינלאומית כאמצעי למניעת הסטת כספים וכדרך להרגיע את הפלגים היריבים בוונצואלה ואת ממשלות זרות.

מנגד, מבנה כזה יכניס נכס מדינתי נוסף של ונצואלה למסגרת המושפעת מוושינגטון. לפי הדיווחים, ארצות הברית כבר שולטת בעיתוי ובסכומים של העברות מהכנסות הייצוא של ונצואלה, במיוחד ממכירת נפט גולמי. במקביל, הרשויות בוונצואלה ביקשו גישה לכ-4.5 מיליארד דולר בזכויות משיכה מיוחדות של קרן המטבע הבינלאומית ולחשבונות מדינה מוקפאים נוספים בארצות הברית ובאירופה.

מכאן נובעת הרגישות הפוליטית של ההצעה: היא עשויה לשפר את השקיפות והאחריות על השימוש בכספים, אך גם להעמיק את ההשפעה האמריקאית על ניהול הנכסים של ונצואלה.

מה צפוי לקרות עכשיו?

השלב הבא אינו העברה של מטילי זהב. ממשלת ונצואלה והארגונים מהאופוזיציה שהשתתפו בשיחות יצטרכו להציג עמדה משותפת בדרישה להשבת הרזרבות, בעוד שההליך המשפטי בבריטניה יצטרך לקבוע איזו רשות מוסמכת לתת הוראות תקפות בנוגע לנכס.

ההבדל החשוב הוא בין הסכמה לפעול להשבת הזהב לבין שחרור שאושר בידי בית משפט. הראשונה דווחה; השנייה עדיין לא התרחשה. עד שהשאלות המשפטיות והמעשיות בבריטניה ייפתרו, 31 הטונות נותרות מקור מימון מתוכנן לשיקום — ולא כסף זמין שניתן להשתמש בו כבר עכשיו.