כך מנסה ארמקו להמשיך להזרים נפט למרות הסיכון במצרי הורמוז ובים האדום

המלחמה סביב איראן והאיומים על תנועת הספנות באזור הציבו את ארמקו בפני בעיה גיאוגרפית כמעט בלתי אפשרית: גם היציאה מהמפרץ הפרסי דרך מצר הורמוז וגם היציאה מהים האדום דרך באב אל-מנדב הפכו למסוכנות. בתגובה, החברה משלבת כמה מסלולים חלקיים — העברות בין מכליות, העמסות מחודשות במתקנים שבמפרץ והזרמת נפט מערבה בצינורות. הצעדים האלה שומרים על חלק מהזרמים, אך אינם פותרים את צוואר הבקבוק המרכזי: הקיבולת מחוץ לנתיבים המסוכנים מוגבלת, והעלות של נפט שמגיע לאסיה נותרה גבוהה.

ההימור על העברה בין מכליות

במסגרת עסקות פרטיות, ארמקו מציעה לחלק מבתי הזיקוק באסיה מטעני נפט שיימסרו מחוץ למצר הורמוז. לפי דיווחים, העברות ship-to-ship — כלומר העברת מטען ממכלית אחת לאחרת בלב ים — מתבצעות או מוצעות באזור פוג'יירה שבאיחוד האמירויות וליד סוחאר שבעומאן.

הדיווחים אינם מאפשרים לזהות בוודאות איזה סוג נפט הועבר בכל עסקה. עם זאת, ההצעות המיידיות שדווחו לאספקה בספטמבר כללו את Arab Medium ואת Arab Heavy, שני סוגי נפט שמקורם ככל הנראה במטענים שנותרו בתוך המפרץ. במקביל, מחיר המכירה הרשמי של Arab Light לאסיה עבור ספטמבר נקבע על 2 דולר לחבית מתחת לממוצע מדדי עומאן-דובאי — הרמה הנמוכה ביותר זה שש שנים.

המודל מאפשר למכליות קטנות יותר לבצע את הקטע המסוכן או המוגבל, ולאחר מכן להעביר את הנפט למכליות ענק מחוץ להורמוז. אך מדובר במערך חירום סלקטיבי, לא בתחליף מלא ליצוא המסודר ממסוף ראס תנורה.

במה שונה המודל של ארמקו מזה של ADNOC?

האסטרטגיה הסעודית מזכירה את המערך שכבר הפעילה ADNOC, חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי. לפי הדיווחים, מערך השאטלים של ADNOC העביר יותר מ-100 מיליון חביות, והוא ותיק, שיטתי ומבוסס יותר. ארמקו, לעומת זאת, מפעילה בשלב זה פתרון נקודתי שנועד לשמר חלק מהאספקה בתנאי משבר.

גם איחוד האמירויות אינה יכולה לעקוף לחלוטין את הורמוז באמצעות תשתית היבשה. צינור פוג'יירה עוקף את המצר מבחינה גיאוגרפית, אך אינו מסוגל להעביר את כל יצוא הנפט של המדינה. לכן ADNOC עדיין נדרשת לשאטלים ימיים ולהעברות offshore בין מכליות.

מדוע ינבו כבר אינה פתרון בטוח?

בתחילת המשבר הפנתה סעודיה חלק ניכר מהנפט מערבה, דרך צינור East-West — המכונה גם Petroline — אל נמל ינבו שעל חוף הים האדום. המסלול נועד לעקוף את הורמוז, אך מטענים המיועדים לאסיה עדיין צריכים לעבור בים האדום ולחלוף סמוך לבאב אל-מנדב ולחופי תימן.

האיום החות'י כבר גרם למכליות עם נפט סעודי לבצע פניית פרסה או לשנות מסלול. בחלק מההעמסות האחרונות בינבו הופסק שידור אותות AIS, המערכת שמאפשרת לעקוב בפומבי אחר מיקום כלי השיט. התוצאה היא נתיב שעדיין פועל, אך נעשה פחות שקוף ויותר מסוכן עבור בעלי אוניות, מבטחים ובתי זיקוק.

נתוני רויטרס הראו כי היקפי היצוא בינבו התקרבו בתקופת ההסטה הראשונית לכ-2 מיליון חביות ביום, בעוד שסעודיה נדרשה להסיט מהורמוז כ-5–6 מיליון חביות ביום. על הנייר, הצינור יכול להזרים יותר, אך בפועל מגבלות הטרמינל, מספר המכליות הזמינות והסיכון בים האדום מצמצמים את ההקלה.

סעודיה אף הגדילה את הזרמת הנפט דרך הצינור למצרים, ומשם לנמל סידי כריר שבים התיכון. המסלול הזה עשוי להימנע מהסיכון הישיר בבאב אל-מנדב, אך הוא ארוך יותר, יקר יותר ומוסיף זמן להפלגה לאסיה.

ראס תנורה חוזר לתמונה — ומה קורה בהודו?

כאשר הנתיב בים האדום נעשה בעייתי יותר, ארמקו חידשה העמסות ממסופים הנמצאים בתוך אזור הורמוז. פעילות של מכליות-ענק נצפתה שוב סביב ראס תנורה, מרכז הייצוא הסעודי העיקרי, וספינות נוספות המתינו להעמסה.

במקביל, החברה טיפלה בחלק מההקצאות ללקוחותיה באסיה עבור ספטמבר באופן אד-הוק, במקום לפי לוח האספקה הרגיל. בתי זיקוק בהודו ובמדינות אסייתיות נוספות מתקשים למצוא אוניות שמוכנות לאסוף מטען בינבו או לשאת אותו דרך אזורים מסוכנים. הדבר פוגע באמינות מועדי האספקה ומגביר את הלחץ מצד הקונים לקבל הנחות או נקודת איסוף חלופית.

הדיווחים שנבדקו מצביעים על לחץ תחרותי ועל אי-ודאות באספקה לשוק ההודי, אך אינם מספקים מספיק נתונים כדי לכמת במדויק שינוי בנתח השוק של ארמקו בהודו.

למה מחיר נפט נמוך יותר לא בהכרח אומר שהקונים משלמים פחות?

מחיר המכירה הרשמי של ארמקו, OSP, הוא פער המחיר של הנפט מול מדד אזורי — לא העלות הסופית של החבית אצל בית הזיקוק. גם לאחר הורדת מחיר Arab Light לספטמבר, הקונים עלולים לשלם יותר על הובלה, ביטוח, פרמיות סיכון מלחמה, מחסור במכליות, עיכובים והפלגות ארוכות יותר.

כאשר מטען עובר דרך ינבו או באמצעות העברה בין מכליות, גם חלוקת האחריות והסיכון בין המוכר לקונה עשויה להיות מורכבת יותר. לכן ההנחה במחיר הגולמי אינה מבטלת בהכרח את העלייה ב-landed cost — המחיר הכולל של הנפט כשהוא מגיע בפועל לבית הזיקוק.

השפעה על מחירי הנפט ועל האינפלציה

השאטלים החשאיים, שינויי המסלול והחזרה החלקית להעמסות במפרץ מנעו ככל הנראה זעזוע פיזי חריף עוד יותר בשוק. בכך הם סייעו למתן את התרחישים הקיצוניים ביותר של זינוק במחירי הנפט ושל אינפלציה מונעת-אנרגיה.

אבל הם לא החזירו את השוק לשגרה. מנכ"ל ארמקו אמר כי מאז תחילת המלחמה בפברואר נגרעו מהשוק העולמי יותר מ-2.6 מיליארד חביות, וכי המלאים הצטמצמו. כל חבית שממשיכה להגיע ליעדה עושה זאת דרך מערכת מפוצלת, יקרה ומסוכנת יותר.

המגבלה הגדולה: אין כאן תחליף מלא להורמוז

הצינור הסעודי למערב מסוגל להקל על העומס, אך קיבולת ההזרמה וההעמסה אינה מספיקה כדי להחליף את כל הכמויות שעברו בעבר דרך המפרץ. גם בנמל ינבו קיימת מגבלה מעשית: יכולת התשתית התיאורטית גבוהה מהיקפי ההעמסה שנרשמים בדרך כלל.

באיחוד האמירויות, צינור פוג'יירה מספק נתיב עוקף חלקי בלבד. בים, מערך השאטלים מצריך יותר כלי שיט, יותר תיאום ויותר חשיפה תפעולית. בסעודיה, Petroline מוגבלת על ידי קיבולת הצינור והטרמינלים, זמינות האוניות וכעת גם האיום על היציאה מהים האדום.

השורה התחתונה

ארמקו מצליחה לשמר חלק מיצוא הנפט באמצעות שילוב של פתרונות עוקפים: מטענים שמועברים בין מכליות ליד פוג'יירה וסוחאר, העמסות מחודשות באזור ראס תנורה, הזרמה בינבו והגדלת השימוש במסלול דרך מצרים. עם זאת, אלה הם גשרים זמניים ולא נתיבי יצוא בטוחים ויציבים.

המשמעות עבור השוק היא אספקה מפוצלת יותר, מעקב ימי חלקי יותר, סיכון גבוה יותר לצוותים ולמכליות, ועלויות הגעה גבוהות יותר לבתי הזיקוק. ארמקו אמנם יכולה ליהנות ממחירי נפט גבוהים ולדווח על רווחים חזקים יותר בזמן השיבושים, אך הרווחים האלה מתקזזים בחלקם מול היקפי יצוא מוגבלים, לוגיסטיקה יקרה, הנחות שנדרשות כדי לשמר לקוחות והסיכון שבתי הזיקוק יגוונו את מקורות האספקה שלהם.