וילסון תיאר את 2026 כשנה של רוטציה רחבה לכיוון סחורות. לפי התיאור שלו, העניין החל בחברות כריית זהב וכסף, ובהמשך התפשט ליסודות נדירים ולמתכות, לאנרגיה ולמוליכים למחצה. המכנה המשותף, לדבריו, הוא חיפוש אחר חשיפות דמויות־סחורה שיכולות לאזן את הסיכון הדומה־למניות בתיקים.
היעד של מורגן סטנלי — 5,200 דולר לאונקיית זהב במחצית השנייה של השנה — נשען במידה משמעותית על התאוששות בזרימות הכספים לתעודות סל על זהב. רכישות הבנקים המרכזיים עשויות להימשך, אך משקיעי תעודות הסל נוטים להגיב במהירות לציפיות בנוגע לריבית של הפדרל ריזרב, לתשואות הריאליות ולשער הדולר.
כמה גורמים עלולים להפעיל לחץ על הזהב:
התרחיש החיובי למתכות היקרות בטווח הקרוב מתחזק אם הנתונים הכלכליים ייחלשו במידה שתחדש את הציפיות להקלה מוניטרית, התשואות הריאליות ירדו, הדולר ייחלש והזרימות לתעודות סל יחזרו.
הסיכון הנגדי הוא שאינפלציה ושיבושים גיאופוליטיים בתחום האנרגיה ישמרו את המדיניות המוניטרית מגבילה, את התשואות הריאליות גבוהות ואת זרימות המשקיעים שליליות. מצב כזה עלול להשאיר את הזהב מתחת ליעד של מורגן סטנלי ולהגביר את התנודתיות גם בכסף.
תחזיות שלפיהן הכסף יעלה ל־75–100 דולר או יותר הן תרחישים, ולא תוצאות הנתמכות בראיות שסופקו. התנודתיות הגבוהה יותר של הכסף עשויה לאפשר לו ליהנות באופן חד יותר מגל מחודש במתכות יקרות ובסחורות — אך גם לחשוף אותו לירידות עמוקות יותר.
גם התחזית של UBS חיובית, אך מדובר בהערכת אנליסטים ולא בוודאות. הבנק תיאר את הזהב כאמצעי גידור אטרקטיבי והעלה את יעדיו ל־2026 ל־6,200 דולר לאונקיה עבור מרץ, יוני וספטמבר, לעומת יעד קודם של 5,000 דולר. לאחר מכן צופה UBS ירידה מתונה ל־5,900 דולר בסוף 2026.
הנתונים תומכים בתזה חיובית ארוכת טווח עבור הזהב, אך הדרך לשם אינה מובטחת. הביצועים יהיו תלויים לא רק באינפלציה או בסיכונים גיאופוליטיים, אלא בעיקר במדיניות הריבית, בתשואות הריאליות, בכיוון הדולר ובזרימות ההשקעה.