אלא שהדיווחים אינם אחידים לגבי המשך האירועים. Axios דיווח כי איש משמרות המהפכה הגיע ללשכתו של בארזאני בארביל עם טלפון מוצפן לשיחה מאובטחת, וכי גורמים אמריקניים שקלו לקיים שם שיחות חשאיות. דיווח אחר טען שהפגישה המוצעת כלל לא התקיימה, וכי מתווכים מפקיסטן ומעומאן המשיכו במאמצי התיווך.

לכן, עצם קיומו והיקפו של קשר ישיר בין הצדדים נותרו שנויים במחלוקת — ולא עובדה שאושרה באופן עצמאי.

ההכחשות של מוחבי ובג׳אעי

מוחבי הציג עמדה חד־משמעית: לדבריו, לא התקיימו שיחות בין אנשי משמרות המהפכה לנציגים אמריקניים, ואף המנגנון הדיפלומטי האיראני אינו מנהל באותה עת מו״מ עם וושינגטון. הוא תיאר את טענת טראמפ כתוצר של «פנטזיות» הקשורות, לטענתו, לתבוסה ולייאוש האמריקניים במלחמה — והאשים את ארצות הברית בהפרת הבטחותיה.

מוחבי הדגיש גם את ההבדל המוסדי בין משמרות המהפכה לבין הערוץ הדיפלומטי. לפי דבריו, מדובר בגוף צבאי־ביטחוני, ולא בגוף המנהל את מדיניות החוץ; הדיפלומטיה מתנהלת באמצעות מוסדות המדינה המוסמכים. בכך הוא ערער על הרעיון שערוץ לא־מוצהר עם משמרות המהפכה יכול להחליף מו״מ המתנהל דרך המערכת הדיפלומטית הרשמית.

בג׳אעי דחה גם הוא את הדיווחים על קשר לא־רשמי בתיווך גורמים בכורדיסטן העיראקית ועל פגישה חשאית בארביל. גורמים איראניים הציגו את הפרסומים כחלק ממאמץ של לוחמה פסיכולוגית או לוחמה היברידית, שנועד — לטענתם — ליצור מחלוקות פוליטיות, לשדר חולשה ולהשפיע על השווקים, ובפרט על מחירי הנפט והאנרגיה. הטענה בדבר ניסיון מכוון לתמרן את מחירי האנרגיה היא עמדתם של גורמים איראניים, ולא ממצא שאומת באופן עצמאי.

התנאים של איראן והקיפאון הדיפלומטי

ההכחשות האיראניות הגיעו במקביל לסירובה של טהרן לחדש את המגעים הישירים. שר החוץ עראקצ׳י אמר כי מסרים עדיין מועברים באמצעות מתווכים, אך איראן לא תחזור לשיחות ישירות כל עוד וושינגטון, לטענתה, מפרה את מזכר ההבנות מיוני.

מזכר ההבנות מ־17 ביוני, שעליו חתמו טראמפ ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן, יצר מסגרת זמנית שכללה הפסקת אש, סוגיות הנוגעות לתוכנית הגרעין האיראנית, הקלות כלכליות והסדרת המצב במצר הורמוז. הוא קבע תקופה של 60 יום למו״מ על הסכם סופי, אך הדיווחים הקיימים אינם מצביעים על הסדר יציב או על הסכם המשך שהושלם.

איראן קשרה כל הסדר רחב יותר לדרישות הכוללות הפסקת התקיפות וההפרות האמריקניות הנטענות, פיצויים, שחרור נכסים איראניים מוקפאים, נסיגת כוחות אמריקניים והגבלות על כלי שיט הקשורים לארצות הברית ולישראל. עם זאת, חלק מהמקורות מציגים את הדרישות האלה כעמדות של ההנהגה האיראנית הרחבה — ולא כמצע מלא שניתן לייחס למוחבי עצמו.

מדוע השיחות עם עומאן היו מסלול נפרד?

המסלול בין איראן לעומאן לא היה מו״מ ישיר בין איראן לארצות הברית. עראקצ׳י תיאר אותו כשיח טכני על נתיבי שיט ועל ניהול התנועה הימית במצר הורמוז. לדבריו, הסדר עם עומאן יכול להתקדם בלי להביא בהכרח לפתיחה מלאה של נתיב המים; פתיחה כזו נותרה מותנית בוויתורים אמריקניים נוספים.

ההבחנה הזו חשובה משום שסוגיית השיט נותרה מחוברת לעימות הרחב יותר. איראן המשיכה לטעון שהמצר לא ייפתח במלואו לפני שוושינגטון תיענה לתנאיה, ובמקביל דווח על פגיעה בכלי שיט נוסף באזור.

המסר הפנימי מטהרן

ראש מערכת המשפט האיראנית, ע׳ולאם־חוסיין מוחסני אג׳אי, קרא ללכידות לאומית, לקבלת החלטות מהירה בתקופת מלחמה ולעמידה מול הלחץ האמריקני. דבריו השתלבו בתיאור האיראני הרחב של העימות כמאבק הכולל לחץ צבאי, כלכלי, תקשורתי וביטחוני־פנימי.

עם זאת, חומר המקור אינו תומך בייחוס הניסוח הספציפי שלפיו אג׳אי קרא לציית למנהיג העליון לשעבר עלי ח׳אמנאי. בדיווחים אחרים שסופקו בתרחיש הזה מופיע מוג׳תבא ח׳אמנאי כמנהיג העליון של איראן. ההבחנה חשובה כדי להפריד בין אמירות מתועדות לבין טענות שנוספו בסיכומים משניים.

מה הפרשה מלמדת על יחסי ארה״ב–איראן?

המחלוקת סביב הערוץ החשאי אינה מוכיחה שהיה קיים תהליך שלום מתפקד בין ארצות הברית למשמרות המהפכה. היא מצביעה בעיקר על כך שוושינגטון, לפי הדיווחים, בחנה נתיב חלופי להנהגה הצבאית של איראן — בעוד טהרן הכחישה בפומבי את קיומו והתעקשה שכל חידוש של הדיפלומטיה יחייב ויתורים ממשיים.

שלושה מכשולים מרכזיים עדיין עומדים בעינם:

• אמון: איראן טוענת שוושינגטון הפרה את מזכר ההבנות מיוני, בעוד הצהרות אמריקניות ממשיכות לתאר התקדמות או שליטה שהצד האיראני דוחה.
• סמכות: הניסיון האמריקני המדווח ליצור קשר ישיר עם משמרות המהפכה משקף ספק בשאלה אם המתווכים האיראניים הרשמיים יכולים לספק התחייבויות המקובלות על הממסד הצבאי.
• סדר הפעולות: איראן רואה בפיצויים, בהקלות בסנקציות, בנסיגת הכוחות ובתנאים לפתיחת מצר הורמוז תנאים מוקדמים; ארצות הברית מבקשת להתקדם תחילה בהסדרי הפסקת אש ובחופש השיט.

כל עוד המחלוקות על סמכות, על סדר הפעולות ועל אכיפת ההסכמות לא ייפתרו, הדיווחים על ערוצים חשאיים יהיו בעיקר מדד לחוסר האמון ההדדי — ולא הוכחה לתנופה דיפלומטית.

אלא שהדיווחים אינם אחידים לגבי המשך האירועים. Axios דיווח כי איש משמרות המהפכה הגיע ללשכתו של בארזאני בארביל עם טלפון מוצפן לשיחה מאובטחת, וכי גורמים אמריקניים שקלו לקיים שם שיחות חשאיות. דיווח אחר טען שהפגישה המוצעת כלל לא התקיימה, וכי מתווכים מפקיסטן ומעומאן המשיכו במאמצי התיווך.

לכן, עצם קיומו והיקפו של קשר ישיר בין הצדדים נותרו שנויים במחלוקת — ולא עובדה שאושרה באופן עצמאי.

ההכחשות של מוחבי ובג׳אעי

מוחבי הציג עמדה חד־משמעית: לדבריו, לא התקיימו שיחות בין אנשי משמרות המהפכה לנציגים אמריקניים, ואף המנגנון הדיפלומטי האיראני אינו מנהל באותה עת מו״מ עם וושינגטון. הוא תיאר את טענת טראמפ כתוצר של «פנטזיות» הקשורות, לטענתו, לתבוסה ולייאוש האמריקניים במלחמה — והאשים את ארצות הברית בהפרת הבטחותיה.

מוחבי הדגיש גם את ההבדל המוסדי בין משמרות המהפכה לבין הערוץ הדיפלומטי. לפי דבריו, מדובר בגוף צבאי־ביטחוני, ולא בגוף המנהל את מדיניות החוץ; הדיפלומטיה מתנהלת באמצעות מוסדות המדינה המוסמכים. בכך הוא ערער על הרעיון שערוץ לא־מוצהר עם משמרות המהפכה יכול להחליף מו״מ המתנהל דרך המערכת הדיפלומטית הרשמית.

בג׳אעי דחה גם הוא את הדיווחים על קשר לא־רשמי בתיווך גורמים בכורדיסטן העיראקית ועל פגישה חשאית בארביל. גורמים איראניים הציגו את הפרסומים כחלק ממאמץ של לוחמה פסיכולוגית או לוחמה היברידית, שנועד — לטענתם — ליצור מחלוקות פוליטיות, לשדר חולשה ולהשפיע על השווקים, ובפרט על מחירי הנפט והאנרגיה. הטענה בדבר ניסיון מכוון לתמרן את מחירי האנרגיה היא עמדתם של גורמים איראניים, ולא ממצא שאומת באופן עצמאי.

התנאים של איראן והקיפאון הדיפלומטי

ההכחשות האיראניות הגיעו במקביל לסירובה של טהרן לחדש את המגעים הישירים. שר החוץ עראקצ׳י אמר כי מסרים עדיין מועברים באמצעות מתווכים, אך איראן לא תחזור לשיחות ישירות כל עוד וושינגטון, לטענתה, מפרה את מזכר ההבנות מיוני.

מזכר ההבנות מ־17 ביוני, שעליו חתמו טראמפ ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן, יצר מסגרת זמנית שכללה הפסקת אש, סוגיות הנוגעות לתוכנית הגרעין האיראנית, הקלות כלכליות והסדרת המצב במצר הורמוז. הוא קבע תקופה של 60 יום למו״מ על הסכם סופי, אך הדיווחים הקיימים אינם מצביעים על הסדר יציב או על הסכם המשך שהושלם.

איראן קשרה כל הסדר רחב יותר לדרישות הכוללות הפסקת התקיפות וההפרות האמריקניות הנטענות, פיצויים, שחרור נכסים איראניים מוקפאים, נסיגת כוחות אמריקניים והגבלות על כלי שיט הקשורים לארצות הברית ולישראל. עם זאת, חלק מהמקורות מציגים את הדרישות האלה כעמדות של ההנהגה האיראנית הרחבה — ולא כמצע מלא שניתן לייחס למוחבי עצמו.

מדוע השיחות עם עומאן היו מסלול נפרד?

המסלול בין איראן לעומאן לא היה מו״מ ישיר בין איראן לארצות הברית. עראקצ׳י תיאר אותו כשיח טכני על נתיבי שיט ועל ניהול התנועה הימית במצר הורמוז. לדבריו, הסדר עם עומאן יכול להתקדם בלי להביא בהכרח לפתיחה מלאה של נתיב המים; פתיחה כזו נותרה מותנית בוויתורים אמריקניים נוספים.

ההבחנה הזו חשובה משום שסוגיית השיט נותרה מחוברת לעימות הרחב יותר. איראן המשיכה לטעון שהמצר לא ייפתח במלואו לפני שוושינגטון תיענה לתנאיה, ובמקביל דווח על פגיעה בכלי שיט נוסף באזור.

המסר הפנימי מטהרן

ראש מערכת המשפט האיראנית, ע׳ולאם־חוסיין מוחסני אג׳אי, קרא ללכידות לאומית, לקבלת החלטות מהירה בתקופת מלחמה ולעמידה מול הלחץ האמריקני. דבריו השתלבו בתיאור האיראני הרחב של העימות כמאבק הכולל לחץ צבאי, כלכלי, תקשורתי וביטחוני־פנימי.

עם זאת, חומר המקור אינו תומך בייחוס הניסוח הספציפי שלפיו אג׳אי קרא לציית למנהיג העליון לשעבר עלי ח׳אמנאי. בדיווחים אחרים שסופקו בתרחיש הזה מופיע מוג׳תבא ח׳אמנאי כמנהיג העליון של איראן. ההבחנה חשובה כדי להפריד בין אמירות מתועדות לבין טענות שנוספו בסיכומים משניים.

מה הפרשה מלמדת על יחסי ארה״ב–איראן?

המחלוקת סביב הערוץ החשאי אינה מוכיחה שהיה קיים תהליך שלום מתפקד בין ארצות הברית למשמרות המהפכה. היא מצביעה בעיקר על כך שוושינגטון, לפי הדיווחים, בחנה נתיב חלופי להנהגה הצבאית של איראן — בעוד טהרן הכחישה בפומבי את קיומו והתעקשה שכל חידוש של הדיפלומטיה יחייב ויתורים ממשיים.

שלושה מכשולים מרכזיים עדיין עומדים בעינם:

• אמון: איראן טוענת שוושינגטון הפרה את מזכר ההבנות מיוני, בעוד הצהרות אמריקניות ממשיכות לתאר התקדמות או שליטה שהצד האיראני דוחה.
• סמכות: הניסיון האמריקני המדווח ליצור קשר ישיר עם משמרות המהפכה משקף ספק בשאלה אם המתווכים האיראניים הרשמיים יכולים לספק התחייבויות המקובלות על הממסד הצבאי.
• סדר הפעולות: איראן רואה בפיצויים, בהקלות בסנקציות, בנסיגת הכוחות ובתנאים לפתיחת מצר הורמוז תנאים מוקדמים; ארצות הברית מבקשת להתקדם תחילה בהסדרי הפסקת אש ובחופש השיט.

כל עוד המחלוקות על סמכות, על סדר הפעולות ועל אכיפת ההסכמות לא ייפתרו, הדיווחים על ערוצים חשאיים יהיו בעיקר מדד לחוסר האמון ההדדי — ולא הוכחה לתנופה דיפלומטית.