המלחמה ההיברידית של רוסיה באירופה כבר החלה — אבל האם זו אזהרה למלחמה כוללת?

מאיום עתידי למערכה שמתנהלת בהווה

האזהרה של נשיא לטביה אדגרס רינקביצ'ס משקפת שינוי בתפיסה האירופית: לא רק חשש מפני מתקפה רוסית עתידית, אלא תגובה למערכה פעילה — מוגבלת, ניתנת להכחשה ומתנהלת מתחת לסף של מלחמה גלויה. ממשלות במערב מתארות דפוס הולך ומתרחב של חבלה, מתקפות סייבר, פעילות השפעה, הצתות ולחץ הקשור למרחב האווירי ברחבי אירופה.

עם זאת, אין בכך הוכחה פומבית לכך שרוסיה מתכוננת לפלישה כוללת ומיידית לאגף המזרחי של נאט״ו. החשש הקרוב יותר הוא ניסיון מוגבל ועמום לבחון את הלכידות הפוליטית והצבאית של הברית.

מה עומד מאחורי המונח «מלחמה היברידית»?

סקירה של שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי מציינת כי גורמים אמריקאים ואירופים מייחסים לרוסיה, במיוחד מאז הפלישה לאוקראינה ב-2022, פעילות עוינת מתמשכת וחמורה יותר ויותר. הרשימה כוללת חבלה, התנקשויות, התערבות פוליטית וניסיונות השפעה, מתקפות סייבר והפרות של המרחב האווירי.

רינקביצ'ס אמר כי מידע מודיעיני שמגיע מלטביה, מליטא וממדינות נוספות בנאט״ו מצביע על ניסיונות רוסיים לבצע פעולות חבלה ולערער את הביטחון במדינות האזור.

היתרון של שיטות כאלה עבור מוסקבה ברור: הן מאפשרות לגרום נזק, לשבש תשתיות ולוגיסטיקה, לייצר פחד ולבחון את נחישותן של ממשלות — תוך שמירה על מרחב להכחשת אחריות.

מדוע רחפנים, הצתות ודיסאינפורמציה הם חלק מאותו סיפור?

פעולות הצתה, קמפיינים של דיסאינפורמציה ושימוש ברחפנים אינן בהכרח אירועים נפרדים. הן יכולות לשמש כדי להכביד על תשתיות קריטיות, לפגוע בשרשראות אספקה, להרתיע חברות ואזרחים ולבחון את מהירות התגובה של הרשויות.

הרחפנים מדגישים גם פערים מעשיים: ניטור, הגנה אווירית בגובה נמוך ומערכות נגד רחפנים. בצבאות נאט״ו מתייחסים לפעילות רחפנים גם כאמצעי לבחינת מערכי ההגנה האירופיים ולאיתור נקודות חולשה.

המשמעות אינה שכל רחפן הוא כלי רוסי או שכל אירוע הצתה הוא פעולה מדינתית. המסקנה הזהירה יותר היא שרחפנים זולים וגמישים הם פגיעוּת מוכחת, ולכן הפכו לעדיפות בתכנון הביטחוני.

ההבדל החשוב: מלחמה היברידית אינה פלישה כוללת

המידע הפומבי תומך בדאגה מפני הסלמה היברידית — אך לא בטענה שהתקבלה החלטה רוסית לפלוש למדינות הבלטיות, או שלרוסיה יש כיום יכולת מוכחת לבצע מתקפה רחבת היקף כזו.

רינקביצ'ס עצמו הבחין בין הדברים: ייתכן שלרוסיה אין כעת את היכולת לפלישה למדינות הבלטיות, ובכל זאת היא מנהלת פעילות היברידית עוינת. ההבחנה הזו חשובה. היא מצדיקה חיזוק חוסן והרתעה, אך אינה מצדיקה הצהרות שמלחמה קונבנציונלית כבר עומדת לפרוץ.

למה קלינינגרד והמעבר דרך ליטא נכנסים לתמונה?

הסדרי המעבר המקל בין רוסיה לקלינינגרד — מובלעת רוסית השוכנת בין ליטא לפולין — נובעים ממסגרת של האיחוד האירופי שאומצה ב-2003. המסגרת נועדה להגביל את זמן המעבר, והגבול המקובל שנקבע הוא 24 שעות.

חבר הסיימאס הליטאי ושר ההגנה לשעבר ארווידס אנושוסקאס הציע לשנות את החוק הליטאי כך שהזמן המותר יקוצר לשש שעות. לדבריו, ניתן לעשות זאת בלי לשנות באופן חד-צדדי את חוקי האיחוד האירופי.

לפי דיווחים, מספר הפרות כללי המעבר עלה מ-360 בשנת 2024 ל-1,493 בשנת 2025. באותה שנה עברו בליטא כמעט 13 אלף מכוניות עם לוחיות רישוי רוסיות במסגרת מסמכי מעבר מפושטים.

הנתונים משמשים בסיס לטענה שחלון של 24 שעות מקשה על הפיקוח ומגדיל את האפשרות לפעילות לא מורשית. אבל הם אינם מוכיחים כשלעצמם שמי מהנוסעים ניצל את המעבר לריגול או לחבלה.

מה אומרים הדיווחים המודיעיניים על השנים הקרובות?

דיווחי מודיעין אמריקאיים עדכניים מציינים כי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עשוי לבחון את נחישות נאט״ו בשנים הקרובות. התרחישים שנבחנים נעים ממתקפת סייבר ועד חדירה קרקעית מוגבלת.

לפי הדיווחים, חלון הזמן האפשרי עשוי להתחיל בסתיו 2026 ולהימשך עד 2029. מזרח אירופה — ובעיקר המדינות הבלטיות ופולין — נתפסת כזירה סבירה, משום שפרובוקציה מוגבלת יכולה לבחון את מחויבות נאט״ו לסעיף 5 בלי לחצות מיד את הסף למלחמה רחבת היקף.

חשוב להדגיש: מדובר בהערכות תרחיש המבוססות על מידע מודיעיני מסווג, לא בתחזית שלפיה מתקפה אכן תתרחש. גם טענות ספציפיות שלפיהן רוסיה תשתמש ב«רחפנים אוקראיניים» נגד תשתיות קריטיות באירופה אינן מבוססות די הצורך על הראיות הפומביות הזמינות.

המבחן האמיתי: למנוע «חוליה חלשה»

עבור לטביה, ליטא, אסטוניה ופולין, המענה אינו חייב להיות בחירה בין התעלמות לבין הכנה לפלישה כוללת. מוקד המדיניות הוא הפחתת סיכונים משותפת:

• שיפור הפיקוח על הגבולות ועל תנועת הנוסעים לקלינינגרד וממנה;
• שילוב מערכי הגנה אווירית ומערכות נגד רחפנים;
• הגנה על תשתיות, נמלים, מסילות ונתיבי לוגיסטיקה;
• שיתוף מהיר יותר של מידע מודיעיני;
• גיבוש כללים אירופיים שמונעים פערים בין מגבלות לאומיות.

המטרה היא לא לאפשר לרוסיה מבחן קל, עמום וניתן להכחשה של אחדות נאט״ו. במילים אחרות, האזהרה של רינקביצ'ס אינה בהכרח הכרזה שמלחמה כוללת כבר החלה — אלא טענה שהמאבק על הביטחון האירופי כבר מתנהל, רק באמצעים שקשה יותר לזהות ולהגיב להם.