מדוע הנפט מסוג ברנט מתקרב ל־89 דולר — והאם משבר הורמוז עלול להוביל ל־120 דולר?

העלייה האחרונה במחירי הנפט משקפת בעיקר פרמיית סיכון גיאופוליטית: הסוחרים מתמחרים את האפשרות ששיבוש זמני באזור מצר הורמוז יהפוך לזעזוע פיזי ממושך באספקה. ברנט התקרב ל־89 דולר לחבית, בעוד שמחירי ברנט ו־WTI עלו ביותר מ־5% בשבוע האחרון, לאחר תקיפות מכליות, קיפאון במגעים בין ארצות הברית לאיראן ואיומים צבאיים מחודשים.

מדוע מצר הורמוז חשוב כל כך?

מצר הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם בתחום האנרגיה. בתנאים רגילים עוברת בו בערך חמישית מאספקת הנפט העולמית. שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי תיאר ירידה "חדה ביותר" בתנועת כלי השיט במצר, ואת השיבוש שנוצר בעקבותיה בשוקי האנרגיה העולמיים.

לפי Reuters, רק שש ספינות עברו במצר, לעומת ממוצע של כ־11 ספינות בעשרת הימים שקדמו לכך. נתוני מעקב אחרים הראו כי חמש ספינות מטען חצו את המצר בשבת — ואילו ביום שלאחר מכן לא נרשמה אף חצייה.

המשמעות מורגשת עוד לפני שאובדת אפילו חבית אחת של ייצור. כאשר מספר הספינות יורד, זמני האספקה מתארכים, ביטוח המלחמה וההובלה מתייקרים, מסלולי העקיפה נעשים יקרים יותר — וגוברת אי־הוודאות לגבי המועד שבו הנפט יגיע לבתי הזיקוק. ארצות הברית אף הזהירה כי המצור הימי שלה על איראן עלול להימשך ללא הגבלת זמן, בעוד שתקיפות על כלי שיט מסחריים מוסיפות לחץ על ענף הספנות.

השיבוש אינו מסתיים בהורמוז

הסיכון האנרגטי אינו מוגבל למפרץ הפרסי. תקיפות נפרדות שדווחו במפרץ עומאן ובכניסה לים האדום פגעו בשניים מנתיבי השיט המרכזיים של סחר הנפט והסחורות בעולם. ארצות הברית והחות׳ים, המזוהים עם איראן בתימן, דיווחו על תקיפות נפרדות נגד כלי שיט, בזמן שהמשא ומתן נקלע למבוי סתום.

כך נוצר זעזוע לוגיסטי רחב יותר. גם מטענים שעדיין יכולים לנוע עלולים לספוג עלויות ביטוח גבוהות יותר, מסלולים זהירים וממושכים יותר ועיכובים. זו אחת הסיבות שמחירי הנפט עלו מהר יותר מהראיות המאומתות לאובדן מוחלט של ייצור במפרץ: השוק משלם כבר עכשיו על האפשרות לשיבוש גדול בהרבה.

מדוע הדיפלומטיה לא הצליחה להרגיע את השוק?

ההסדר הזמני שנחתם ביוני נועד לאפשר מרחב למשא ומתן, אך שני הצדדים לא הצליחו להסכים כיצד להחיות אותו או ליישם את התחייבויותיו. Reuters דיווחה כי לא התקיימו שיחות להארכת הפסקת האש בת 60 הימים, בעוד שאיראן דרשה מוושינגטון לחזור למסגרת יוני ולקבוע לוח זמנים לקיום התחייבויותיה.

בהמשך פג תוקפה של הפסקת האש, ב־18 באוגוסט, ללא הסכם המשך רשמי. איראן מסרה גם כי היא מנהלת משא ומתן עם עומאן — ולא ישירות עם ארצות הברית — על הסדר זמני שיאפשר מעבר ספינות מסחריות במצר הורמוז.

המאמצים האלה נותרו עקיפים ושבריריים. איראן ועומאן תיארו את הדיונים על נתיבי שיט חלופיים או חדשים ככאלה שמתקרבים לסיום, אך ההסדר לא יושם, בעוד שהמחלוקת הרחבה יותר סביב הסנקציות, הלחץ הצבאי, הפיצויים ומעמדו העתידי של המצר נמשכה.

גם טענות בדבר ערוץ חשאי ישיר בין ארצות הברית למשמרות המהפכה האיראניים — IRGC — ראוי לבחון בזהירות. הדיווחים הפומביים כוללים טענות סותרות, וה־IRGC הכחיש כי מתקיימות שיחות כאלה. לכן הראיות הקיימות תומכות בתיאור הדיפלומטיה כמתווכת ושנויה במחלוקת, ולא כמשא ומתן ישיר ומאומת.

מי מרוויח ומי מפסיד ממחירי נפט גבוהים?

מחירי נפט גבוהים יכולים לשפר במהירות את תזרים המזומנים של חברות שמפיקות כמויות גדולות של נפט וגז. The Kobeissi Letter העריך כי ExxonMobil, Chevron, Shell, TotalEnergies ו־BP ייצרו יחד כמעט 70 מיליארד דולר בתזרים מזומנים חופשי ברבעון השני של 2026. מדובר באומדן שוק — לא בתחליף לדוחות הכספיים המבוקרים של כל חברה — אך הוא ממחיש כיצד זינוק במחירי הנפט עשוי להיטיב עם מפיקות גדולות.

הצד השני של המשוואה כולל צרכנים, חברות הובלה ועסקים עתירי אנרגיה. נפט יקר יותר מעלה את עלויות הדלק וההובלה, ושיבוש ממושך בספנות עלול להוסיף הוצאות ביטוח ואספקה. אם העלויות יישארו גבוהות לאורך זמן, הסיכון המרכזי לכלכלה העולמית יהיה התחדשות של אינפלציה שמקורה באנרגיה. מצב כזה עלול לגרום לבנקים מרכזיים לנהוג בזהירות רבה יותר בהורדת ריבית ולפגוע בביקוש הצרכני. תחזיות נמוכות יותר לביקוש לנפט ב־2026 הגבילו עד כה את העלייה במחירים.

גם כרית הביטחון האמריקאית דקה יותר מכפי שהייתה לפני המשבר. עתודת הנפט האסטרטגית של ארצות הברית הצטמצמה ב־6.1 מיליון חביות, ל־298.7 מיליון חביות בשבוע שדווח ב־10 באוגוסט — הרמה הנמוכה ביותר מאז ינואר 1983.

אין פירוש הדבר שארצות הברית עומדת להיגמר מנפט. המשמעות היא שלממשל יש פחות מלאי זמין כדי למתן שיבוש ממושך, ולכן השוק עשוי לייחס ערך רב יותר לכל הפרעה נוספת באספקה.

מדוע יש מי שמכנים את העימות "מלחמה לנצח"?

הביטוי מתאר את מבנה העימות, ולא בהכרח תחזית מדויקת למשכו. ארצות הברית ואיראן עדיין רחוקות זו מזו בתנאים להסדר קבע, ולשתיהן יש כלים להמשך הפעלת לחץ: מצור, תקיפות על ספינות, סנקציות, פעילות של כוחות שלוחים ופעולות תגמול.

השילוב הזה עלול ליצור רצף של הסדרים זמניים שמתמוטטים, במקום סיום דיפלומטי חד וברור. כל צד יכול לגבות מחיר מהצד השני בלי לבחור מיד בהסלמה מכרעת שתאלץ את הצדדים להגיע להסדר סופי. עבור סוחרי הנפט, המשמעות היא שפרמיית הסיכון עלולה לחזור בכל פעם שהשיחות נתקעות או שספינה מותקפת — גם אם העימות הישיר אינו מתרחב באופן דרמטי.

מה מאותתים השווקים?

התגובה בין סוגי הנכסים הייתה מעורבת, ולא הסתכמה במכירת חיסול עולמית. הזהב הגיע לשיא של תשעה שבועות במקביל לעליית הנפט, החוזים העתידיים על מניות באירופה נחלשו, ואילו שוקי המניות באסיה נעו בין יציבות לעליות.

הדפוס הזה מצביע על כך שהמשקיעים מפרידים בין הנהנים המיידיים ממחירי אנרגיה גבוהים לבין הסקטורים החשופים לאינפלציה ולביקוש חלש יותר. השאלה המרכזית היא אם המשבר יישאר הפרעה קצרת טווח לשיט — או יהפוך לשיבוש מתמשך באספקת הנפט הגולמי.

האם ברנט יכול להגיע ל־120 דולר?

כן — אך לפי הראיות הקיימות, 120 דולר הם תרחיש סיכון כלפי מעלה, ולא תרחיש בסיס מיידי. אנליסטים בגולדמן זקס אמרו כי ברנט עשוי לעבור את רף 120 הדולר אם השיבושים במצר הורמוז יימשכו, בעוד שתרחיש הבסיס שלהם נמוך משמעותית.

מהלך אל 120 דולר ידרוש ככל הנראה שילוב מתמשך של כמה תנאים:

• השבתה ממושכת או כמעט מוחלטת של התנועה במצר הורמוז;
• אובדן רחב יותר של יצוא מהמפרץ או פגיעה בתשתיות אנרגיה;
• יעילות מוגבלת של צינורות חלופיים ונתיבי שיט אחרים;
• מלאים, כושר ייצור עודף או שחרור מתואם של עתודות שלא יספיקו; וכן
• ביקוש שלא ייחלש במידה מספקת כדי לאזן מחדש את השוק.

בשלב זה השוק מגיב לסיכון ששרשרת האירועים הזו תתממש — לא להוכחה שכל התנאים כבר התקיימו. המדדים החשובים ביותר למעקב הם מספר הספינות העוברות במצר הורמוז, תקיפות על מכליות ועל ספנות בים האדום, מצב השיחות על הפסקת האש והאם מלאי הנפט מתחיל לספק קיזוז משמעותי. אם כל האיתותים האלה יידרדרו יחד, הסבירות לזינוק חד יותר במחירי הנפט תגדל.