הפטנט מתייחס גם לפונקציות הקשורות לפרטיות, ובהן טשטוש של אנשים שלא אמורים להיות ניתנים לזיהוי. הדבר מצביע על כך שהבקשה מכירה בצורך לצמצם את החשיפה שנוצרת ממצלמות אוטומטיות.
אבל המסמך לבדו אינו עונה על השאלות שיקבעו אם ההגנה באמת יעילה:
גם סרטון מטושטש אינו בהכרח מבטל את הפגיעה בפרטיות, אם המערכת כבר זיהתה פנים, ניתחה אותם או המירה אותם לתבנית ביומטרית.
הפטנט זוכה לתשומת לב נוספת משום שהוא מתפרסם על רקע דיווחים נפרדים על תוכנה במשקפי Meta. חוקרים דיווחו כי מצאו באפליקציית Meta AI, המשמשת כמלווה למשקפיים, רכיבים רדומים של זיהוי פנים שנקראו בתוך החברה “NameTag”. לפי הדיווחים, הקוד כלל רכיבים לאיתור ולזיהוי פנים וכן מנגנון שנועד להפעיל התראה בנוסח “Person recognized”.
הפיצ’ר לא הושק לצרכנים, והקוד הרלוונטי הוסר מאוחר יותר בעדכון לאפליקציה לאחר הביקורת הציבורית. לכן מדובר בראיות מסוג שונה: הפטנט מתאר תכנית טכנולוגית רחבה, בעוד שבדיקת האפליקציה הצביעה לפי הדיווחים על רכיבי תוכנה קונקרטיים יותר. אף אחד מהמקורות, על בסיס הראיות שנמסרו, אינו מוכיח ש־Meta הפעילה זיהוי של זרים במשקפיים שלה.
דיווחים נוספים קישרו את עבודת הפיתוח של Meta בתחום המשקפיים לרישיון לטכנולוגיות זיהוי פנים וזיהוי “חיות” — בדיקה אם המצלמה רואה אדם אמיתי ולא תמונה, מסכה או סרטון — של חברת Rank One Computing. החברה מספקת טכנולוגיות גם ללקוחות ממשלתיים, צבאיים ואכיפת חוק.
רישיון אינו מוכיח ש־Meta פרסה את הטכנולוגיה, ואינו מלמד כיצד יפעל פיצ’ר צרכני עתידי. עם זאת, הוא מצביע על בחינה או פיתוח מול ספק ביומטרי מסוים, ולא רק על רעיון תיאורטי בפטנט.
השילוב בין הפטנט, קוד האפליקציה שעליו דווח והקשר לספק הטכנולוגיה מצביע על דפוס של בחינה. המסקנה הזהירה עדיין מוגבלת: החומרים מעידים על יכולת ועל פעילות פיתוח, לא על השקה ציבורית מאושרת.
Meta הודיעה בעבר שתסגור את מערכת זיהוי הפנים הרחבה של Facebook ותמחק יותר ממיליארד תבניות פנים. בהמשך הסכימה החברה להסדר של 650 מיליון דולר בתביעה שהגישו משתמשים באילינוי, לפי הדיווחים שסוכמו ברשומה שסופקה.
ב־2024 הסכימה Meta גם להסדר של 1.4 מיליארד דולר עם מדינת טקסס, בעקבות טענות שלפיהן אספה והשתמשה בנתונים ביומטריים של תושבי המדינה ללא האישור הנדרש בחוק.
הרקע הזה מסביר מדוע מערכת ביומטרית חדשה במשקפיים שנראים כמו משקפיים רגילים מעוררת יותר חשד מפיצ’ר צילום רגיל. משתמשים בדרך כלל יודעים מתי הם מצלמים בטלפון. משקפיים חכמים יכולים להפוך את הצילום לדיסקרטי יותר, רציף יותר וקל יותר להפעלה במפגשים יומיומיים.
זיהוי פנים משנה את הבעיה מ“ייתכן שמישהו מצלם” ל“ייתכן שמישהו מזהה ומתעד את האנשים שנמצאים מולו”. משרדו של הסנאטור אדוארד מרקי הזהיר כי שילוב בין מאגרי המידע של Meta לבין מצלמות במשקפיים עלול לקשר פנים לשמות, למקומות עבודה או לפרופילים אישיים — וליצור סיכונים של מעקב מטריד, הטרדה והפחדה ממוקדת.
ארגונים העוסקים בזכויות אזרח, אלימות במשפחה, זכויות רבייה, זכויות להט״ב ותמיכה במהגרים קראו גם הם ל־Meta לנטוש את התכניות המדווחות לזיהוי פנים במשקפיים. החשש שלהם הוא שמטרידים, עוקבים או תוקפים אחרים יוכלו לזהות אנשים במרחב הציבורי בלי לעורר תשומת לב.
מבנה המשקפיים מחריף את הסיכון: אדם שנמצא בשדה הראייה של הלובש לא בהכרח יודע אם המכשיר מצלם, אם מודל AI מנתח את פניו או אם התוצאה נשמרת לצורך התאמה עתידית. לעוברי אורח אין דרך מעשית לתת הסכמה מדעת בכל פעם שהם נכנסים לפריים.
הקריאה המדויקת ביותר של הראיות מחייבת להפריד בין שלושה דברים:
ההבחנה הזו צריכה להישאר במרכז הסיקור. לא נכון להציג את הבקשה כהוכחה לכך ש־Meta כבר השיקה משקפי זיהוי פנים. באותה מידה, לא נכון להתייחס אליה כאל תרגיל מחשבתי מנותק, כאשר היא מצטרפת לדיווחים על תוכנה ועל פעילות מול ספק טכנולוגיה.
השאלה הציבורית והרגולטורית היא אילו הגנות יידרשו אם המרכיבים האלה ישולבו אי פעם: הסכמה מפורשת, מגבלות מחמירות על שמירת מידע, הגנה יעילה על עוברי אורח, יכולת מחיקה אמיתית והגבלות ברורות על שימושים רגישים. עד ש־Meta תסביר אם וכיצד מערכת כזו תפעל, הפטנט הוא בעיקר אזהרה לגבי הכיוון שאליו עשויות להתפתח מצלמות AI לבישות — לא אישור לכך שתרחיש המעקב כבר הפך למציאות צרכנית.