משבר הדלק ברוסיה חוזר: הנפט לא אזל — יכולת הזיקוק נפגעה

הדיווחים מצביעים על שיבושים שהתפרסו על פני חלקים נרחבים של המדינה, אך המונח ״ארצי״ אינו אומר שכל הנהגים ברוסיה איבדו בו־זמנית את הגישה לדלק. המצב השתנה מאוד מאזור לאזור, לפי סוג הדלק ולפי התחנה. דיווחים מוקדמים יותר מצאו שיבושים כמעט בכל מחוזות רוסיה ובכל 11 אזורי הזמן, אך אין אומדן אמין ומפורסם למספר האנשים שלא הצליחו לרכוש בנזין.

צוואר הבקבוק: בתי הזיקוק

ההשבתה המחודשת המתועדת ביותר הייתה בבית הזיקוק Orsknefteorgsintez במחוז אורנבורג. לאחר תקיפת הכטב״מים ב־11 באוגוסט ושריפה שפרצה בעקבותיה, בית הזיקוק הפסיק את העיבוד. מושל המחוז אמר כי המפעל הושבת לחלוטין וכי התיקונים עלולים להימשך עד שישה חודשים — בין היתר משום שחלק מהציוד שנפגע יובא מחו״ל, והסנקציות עלולות להקשות על החלפתו.

השבתת אורסק הצטרפה להשבתות קודמות במתקנים גדולים. ביולי דיווחה רויטרס כי נזקי תקיפות עצרו את הפעילות בכמה בתי זיקוק מרכזיים, ובהם NORSI ואומסק — שניים מהיצרנים הגדולים ברוסיה של בנזין.

ההערכות לגבי היקף יכולת הזיקוק שנפגעה השתנו לפי המקור ולפי מועד המדידה, אך בדיווחים הוערך כי השיבוש הרחב פגע ביותר משליש מיכולת הזיקוק הרוסית. בתחילת יולי הייתה תפוקת הבנזין שקולה לכ־65% בלבד מהצריכה העונתית הממוצעת, בעוד שתפוקת הסולר הייתה בערך ברמת הביקוש המקומי.

הנתונים האלה מתארים את ההשפעה המצטברת של מערך התקיפות הרחב. הם אינם מספקים מדידה מדויקת של היכולת שנגרעה רק בתקיפות מסוף יולי ותחילת אוגוסט. ההבחנה חשובה: נזקי תקיפה, עבודות תחזוקה, ביקוש עונתי ובעיות הפצה עשויים להצטבר זה על זה, ולכן קשה לקבוע מספר יחיד ומהימן לגבי הנזק הנוסף.

מדוע יצואנית נפט נאלצה לייבא בנזין?

רוסיה עדיין הפיקה נפט גולמי. אולם נפט גולמי אינו יכול להגיע ישירות למכל הדלק של הנהג: יש לזקק אותו לבנזין או לסולר, ואז להעביר את המוצרים דרך רשת הפצה לאזורים שבהם הביקוש עולה.

לכן החלה מוסקבה לחפש בנזין מוגמר בחו״ל. אספקה הגיעה או הוזמנה מ־בלארוס, קזחסטן, הודו ומרוקו, באמצעות רכבות ונתיבי ים. לפי דיווחי רויטרס ונתוני שילוח, לפחות מטען אחד של בנזין מהודו נכנס לשוק המקומי ברוסיה עד אמצע אוגוסט.

רוסיה גם ייבאה כ־30 אלף טונות של בנזין AI-92 ממרוקו. המטען הועמס בטנג׳יר ונפרק במורמנסק, בצפון הרחוק של רוסיה — המחשה למרחקים שאליהם הייתה מוסקבה מוכנה להגיע כדי להשלים את הייצור המקומי החסר.

היפוך הכיוון בלט במיוחד ביחסי האנרגיה עם הודו. חברות אנרגיה רוסיות פנו לבתי זיקוק הודיים בבקשה לקבל בנזין נוסף לאחר שהתקיפות השביתו חלק משמעותי מיכולת הזיקוק במדינה. לפי הדיווחים, עד תחילת יולי נשלחו מהודו לפחות 60 אלף טונות, והמטען הידוע הראשון הגיע לרוסיה באוגוסט.

מה חשף המסלול נפט גולמי–הודו–רוסיה?

התנועה החריגה — נפט גולמי רוסי שממשיך להגיע לשווקים בעולם, במקביל לכך שרוסיה מייבאת מהודו בנזין מזוקק — המחישה את ההבדל בין מחסור בנפט לבין מחסור ביכולת זיקוק.

לרוסיה היו פחמימנים, אך לא מספיק יכולת זיקוק פעילה במקומות הנכונים כדי להפוך אותם במהירות למוצרים הדרושים בשוק המקומי. חלק מהדיווחים תיארו בנזין שסופק בידי Nayara Energy, בית זיקוק הודי המקושר לרוסנפט הרוסית, כאפשרות שיוצר מנפט רוסי. עם זאת, הראיות הזמינות אינן מוכיחות שכל מטען שיובא לרוסיה הופק מנפט רוסי.

המסקנה הזהירה יותר היא שהמסחר חשף צוואר בקבוק בעיבוד: רוסיה המשיכה לייצא או לשמור נפט גולמי, ובמקביל רכשה דלק מוגמר משום שכושר הזיקוק וההפצה המקומית הפכו למגבלות המרכזיות.

אילו צעדים נקטה מוסקבה?

תגובת הקרמלין שילבה הגדלת היצע, ניהול ביקושים ותמיכה כספית. בין הצעדים שדווחו:

• הסטת דלק מקומי לאזורים שנחשבו פגיעים במיוחד;
• הגדלת משלוחי הרכבת מבלארוס ומספקים שכנים אחרים;
• ארגון יבוא ימי מהודו וממרוקו;
• סבסוד מחירי דלק ויבוא;
• אישור מכירת בנזין באיכות נמוכה יותר, למרות החשש שהוא עלול לגרום נזק למנועים; וכן
• הגבלת יצוא של בנזין, סולר, דלק ימי ושמני גז.

ב־30 ביולי האריכה רוסיה את האיסור על יצוא בנזין וסולר עד 31 בינואר 2027. כלומר, נכון ל־18 באוגוסט, המדיניות כבר חרגה מסוף 2026 — ולכן אי אפשר לספק בדיעבד תיאור מאומת של צעדים שננקטו ״עד סוף 2026״, מועד שטרם הגיע.

הגבלות היצוא יכלו להשאיר יותר דלק עבור הנהגים ברוסיה, אך לא יכלו לתקן בתי זיקוק באופן מיידי. הן גם העבירו את עלות המשבר: רוסיה ויתרה על מכירות מוצרי דלק והכנסות מיצוא, ובמקביל שילמה על יבוא, סבסוד ולוגיסטיקה emergencyית.

יצוא הדלק המזוקק צנח — יצוא הנפט הגולמי נשמר

הנתונים ממחישים את הפיצול המבני. יצוא מוצרי הנפט המזוקקים של רוסיה דרך הים ירד ביולי ל־1.18 מיליון חביות ביום, לעומת 1.51 מיליון חביות ביום ביוני — הרמה הנמוכה ביותר בסדרה שצוינה, שנמשכת לפחות עשור. יצוא הנפט הגולמי, לעומת זאת, נותר גבוה, אף שירד משיא שנרשם ביוני.

במקביל, האספקה של בנזין וסולר מבלארוס לרוסיה הגיעה ביולי לשיא חודשי. השילוב בין המגמות מצביע על כך שרוסיה העדיפה להבטיח זמינות מקומית, לייבא מוצרי דלק חלופיים ולהמשיך להפיק הכנסות מנפט גולמי.

האסטרטגיה הזו יכלה לקנות זמן, אך לא להחליף תפוקת זיקוק. הבנזין המיובא נדרש לעבור מרחקים גדולים, להתחרות במחירים המקומיים המפוקחים ולהגיע דווקא למחוזות שבהם המחסור היה חמור ביותר. כך נוצרה מערכת רגישה במיוחד לכל תקיפה נוספת או שיבוש נוסף בתחבורה.

האם המשבר פגע באישור הציבור לפוטין או במימון המלחמה?

יש סימנים ללחץ פוליטי, אך אין מספיק ראיות כדי לייחס שינוי מסוים בסקרים למחסור בדלק. מדד של מרכז לבדה מחודש יולי, שצוטט ב־BBC, הציב את שיעור התמיכה בוולדימיר פוטין על כ־74% — נתון שתואר כירידה. באותו דיווח נאמר כי שיעור הרוסים הסבורים שהמדינה צועדת בכיוון הנכון ירד ל־52%, לעומת 61% במאי.

דיווחים אחרים הציגו נתון נמוך יותר, אך המקורות הזמינים אינם מספקים סדרת סקרים עקבית ומוסברת באופן עצמאי, המבודדת את השפעת המחסור בדלק. המסקנה שניתן לבסס היא שהמשבר יצר חיכוך מקומי גלוי — תורים, קיצוב, לחץ על המחירים והתערבות ממשלתית — אך לא הוכיח שינוי פוליטי מתמשך במעמדו של פוטין.

גם את ההשפעה על יכולתה של רוסיה לממן את המלחמה קשה לכמת. ירידה ביצוא מוצרי דלק, עלויות תיקון, חשבונות יבוא וסבסוד דלק עשויים להפחית הכנסות או להגדיל את הוצאות המדינה. אולם יצוא הנפט הגולמי נותר משמעותי, וחלון הזמן שעליו מתבססים הדיווחים קצר. לכן אין די ראיות לקבוע שהגל השני של המשבר החליש באופן מהותי את יכולת הקרמלין להמשיך במאמץ המלחמתי.

השורה התחתונה

הגל השני המחיש את גבולותיה של חלוקה מחדש emergencyית. מוסקבה יכלה להעביר דלק בין אזורים, לעצור יצוא ולרכוש בנזין מוגמר מעבר לים — אך צעדים אלה טיפלו בתסמינים, לא בבסיס הייצור שנפגע.

הלקח המרכזי פשוט: רוסיה לא נקלעה למשבר משום שאזל לה הנפט, אלא משום שפגיעה מספקת ביכולת הזיקוק הפכה עלייה עונתית בביקוש למחסור שהורגש כמעט בכל המדינה. השבתת אורסק, החזרת הקיצוב והזרימה החריגה של דלק מהודו לרוסיה הצביעו כולם על אותה מגבלה: יצואנית נפט שהולכת ונאלצת להתחרות על מוצרי הדלק המזוקקים שבעבר סיפקה לאחרים.