לכן מדובר יותר ב"ווסת" ביולוגי מאשר במתג גנטי שנשאר דולק לצמיתות: הקסטה הגנטית נשארת בגוף, אך ניתן להגביר או להפחית את פעילותה באמצעות הפעלה או הפסקה של השדה החיצוני.
עצם זיהויו של פרומוטר המגיב לשדה אלקטרומגנטי לא הסביר כיצד האות מגיע מהשדה החיצוני אל ויסות ה-DNA. כדי לחקור את המנגנון, החוקרים ביצעו סריקת אובדן תפקוד כלל-גנומית באמצעות CRISPR–Cas9. הסריקה זיהתה את cytochrome b5 type B, או Cyb5b, כמתווך חיוני של התגובה וכרכיב אפשרי במערכת החישה.
ניסויי המשך קישרו את החשיפה לשדה לתבנית ייחודית של דינמיקת סידן מחזורית. לפי רישום המחקר, הפעלת Ei הייתה תלויה באותות סידן תנודתיים, ולא רק בכניסת סידן כללית לתא. נראה שאותות אלה מחברים בין התגובה הראשונית לשדה האלקטרומגנטי לבין הפעלת השעתוק ברכיב Ei. לכן Cyb5b הוא מועמד מרכזי לחיישן או למתווך מולקולרי, אך שרשרת החישה המלאה עדיין דורשת אימות נוסף.
בצורה מפושטת, הרצף המוצע הוא:
שדה אלקטרומגנטי חיצוני ← איתות תלוי-Cyb5b ← תנודות סידן מחזוריות ← הפעלת פרומוטר Ei ← ביטוי הגן המטרה
היתרון המבני הוא שאפשר, באופן עקרוני, לחבר את אותו רכיב בקרה למטענים גנטיים שונים. השדה הוא הקלט; הגן שנבחר הוא הפלט.
החוקרים השתמשו בשליטה האלקטרומגנטית כדי לווסת פעילות של גנים הקשורים למחלה בעכברים, וליצור מודל שיכול לסייע להפריד בין מאפייני הזדקנות המוח לבין הצטברות רובדי עמילואיד-בטא. במודלים קונבנציונליים, שני התהליכים מתפתחים לעיתים במקביל וקשה להפריד ביניהם. ההדגמה תומכת ביצירת מודלים מחקריים מתוזמנים ומדויקים יותר — אך אינה מוכיחה שהמערכת מטפלת במחלת אלצהיימר.
הצוות הציב תוכנית תכנות-מחדש הכוללת את הגורמים Oct4-Sox2-Klf4, או OSK, תחת שליטת Ei. גירוי אלקטרומגנטי מחזורי בעכברים זקנים ובעכברים בעלי מאפייני הזדקנות מואצת שיפר כמה סמנים הקשורים להזדקנות, לפי הדיווח. בתנאי הניסוי לא זוהו תופעות לוואי ניתנות לגילוי, אך אין בכך הוכחה לבטיחות ארוכת טווח, להצערה יציבה או לתועלת קלינית בבני אדם.
תכנות-מחדש חלקי רגיש במיוחד למינון ולעיתוי: פעילות מועטה מדי עלולה שלא להשפיע, ואילו פעילות ממושכת או בלתי מבוקרת עלולה ליצור שינויים לא רצויים. מתג שאפשר לכבות עשוי להיות בעל ערך, אך הוא אינו מבטל את הסיכונים של המטען הגנטי או של מערכת ההחדרה.
בהדגמה נוספת שלטו החוקרים ב-Tph2, גן המעורב בייצור סרוטונין. הפעלת המערכת החזירה את רמות הסרוטונין והפחיתה התנהגויות דמויות דיכאון בעכברים. אלה תוצאות פרה-קליניות התנהגותיות, ולא ראיה לכך שהמערכת יעילה כטיפול בדיכאון אנושי.
רוב הטיפולים הגנטיים נועדו להחדיר הוראה טיפולית שנשארת פעילה לאורך זמן. עמידות כזו יכולה להיות שימושית, אך היא גם מקשה על התאמת המינון אם הביטוי גבוה מדי, נמוך מדי או מתרחש במקום הלא נכון. Ei מציעה מודל אחר: להחדיר את הקסטה הגנטית פעם אחת, ואז לווסת את פעילותה באמצעות אות פיזי חיצוני.
היתרונות האפשריים כוללים:
בעתיד הרחוק, מכשיר שדה המופעל בידי רופא — ואולי גם מכשיר לביש שעבר תיקוף — עשוי לאפשר התאמת ביטוי הגנים לאחר הטיפול. זהו תרחיש קליני אפשרי, לא דבר שהודגם במטופלים.
כל ההדגמות המדווחות בוצעו בעכברים. יעילות ההחדרה, תגובות מערכת החיסון, חדירת השדה, היכולת למקד אותו ודינמיקת הביטוי עשויות להיות שונות בבעלי חיים גדולים יותר ובבני אדם. לפני מעבר לניסויים קליניים יהיה צורך לבחון את המערכת במינים, ברקמות ובפלטפורמות החדרה רלוונטיים.
שדה ממוקד יכול להגביל את ההפעלה לאזור אנטומי מסוים, אך הוא אינו מבטיח שהביטוי יתרחש רק בסוג תא אחד בתוך אותו אזור. כאשר נדרשת דיוק ברמת התא, עדיין יהיה צורך בפרומוטרים ספציפיים, בנגיפים או בשיטות החדרה בררניות.
Cyb5b נמצא חיוני בסריקת CRISPR, ותנודות סידן נקשרו להפעלה, אך ממצאים אלה אינם מוכיחים לבדם כל שלב בשרשרת שבין שדה של 60 הרץ ובעוצמה של 2.0 מיליטסלה לבין שעתוק ספציפי של הפרומוטר. שחזור עצמאי ומחקר מכניסטי מעמיק יהיו חשובים.
בניסוי הדיווח, החזרה לכיוון רמת הבסיס ארכה בערך יממה — לא אלפיות שנייה. פרק זמן כזה עשוי להספיק לתוכניות ביולוגיות מסוימות, אך הוא אינו מנגנון חירום שניתן לכבות מיד. גם חלבונים טיפוליים עשויים להישאר פעילים לאחר שהשעתוק יורד, וזמן התגובה עלול להשתנות בהתאם לרקמה, לגיל, למצב המחלה ולמספר העותקים של הווקטור.
Ei עשויה להפוך את הביטוי לשליט יותר, אך אינה מסירה את הסיכונים הקשורים לפלטפורמת ההחדרה. בהתאם לאופן החדרת הקסטה, החששות עשויים לכלול תגובות חיסוניות, סיכונים הקשורים להשתלבות בחומר הגנטי וחוסר יכולת להסיר פיזית את החומר הגנטי מהגוף. מחקרים ארוכי טווח יצטרכו לבחון גם חשיפה חוזרת לשדות אלקטרומגנטיים, השפעות שעתוק לא מכוונות, חימום רקמות, חשיפה אפשרית של תאי נבט וסיכונים ייחודיים למטען — כגון סיכון לגידולים במהלך תכנות-מחדש חלקי.
ברשומת הפרסום מופיעה גם רשומת תיקון, erratum, הקשורה למאמר בכתב העת Cell. מי שמעריך את המנגנון או את ההשלכות הקליניות האפשריות צריך לעיין ברשומה המתוקנת ולחפש שחזור עצמאי של התוצאות.
התפקיד הסביר ביותר של Ei בטווח הקרוב הוא כלי מחקר לשליטה במודלים של מחלות ולחקר פעילות גנטית מתוזמנת. יישום טיפולי ידרוש הרבה מעבר להדגמה ששדה אלקטרומגנטי יכול להפעיל פרומוטר בעכברים.
השלבים הבאים כוללים מחקרים ארוכי טווח בבעלי חיים גדולים, בדיקות פיזור בגוף ותגובות חיסוניות, מחקרי חשיפה כרונית, אישור עצמאי למסלול Cyb5b, מדידות טובות יותר של תגובת המינון ומערכת ניטור שתוכל לוודא בזמן אמת כמה חומר טיפולי מיוצר. כל מערכת קלינית תצטרך גם מנגנוני כשל בטוחים ותקני אבטחה למכשיר שיוצר את השדה.
המשמעות הרחבה יותר היא האפשרות לעבור מטיפול גנטי חד-פעמי עם ביטוי קבוע לטיפול גנטי שניתן לכוונן מבחוץ. Ei היא הדגמת היתכנות מוקדמת של הרעיון — לא הגעתו של טיפול כזה למרפאות. נכון לעכשיו, המסקנה החזקה ביותר היא שמדובר בהוכחת עיקרון מבטיחה בעכברים לשליטה מרחוק והפיכה בביטוי גנים, בעוד שהבטיחות, הדיוק והאמינות הנדרשים לטיפול בבני אדם עדיין פתוחים לשאלות.