ההאשמות של לברוב מציבות את אוקראינה, צרפת ו״חיל אפריקה״ הרוסי בלב המאבק על הסאהל

הטענה משתלבת בנרטיב הרוסי הרחב יותר, שלפיו מדינות מערביות משתמשות בקבוצות חמושות כדי להתנגד לממשלות הצבאיות באזור ולבחירתן להתקרב למוסקבה. לצרפת ולממשלות הסאהל יש גרסאות שונות בתכלית לגבי כשלי הביטחון באזור ויחסי החוץ שלו. לכן יש לראות בתיאור של לברוב עמדה פוליטית רוסית, ולא ממצא שאומת באופן עצמאי.

כיצד רוסיה מגינה על ״חיל אפריקה״

לברוב הציג את ״חיל אפריקה״, הכוח הנתון לשליטת משרד ההגנה הרוסי, כשונה במהותו מהתערבות זרה בלתי חוקית. לדבריו, הכוח פועל לבקשת ממשלות אפריקאיות שמוסקבה רואה בהן ממשלות לגיטימיות, ומבצע את המשימות שהן מטילות עליו.

ההגנה הזו חשובה משום שתפקידה הביטחוני של רוסיה הוא מרכיב מרכזי בשינוי הגיאופוליטי בסאהל. בורקינה פאסו, מאלי וניז׳ר ביקשו סיוע צבאי רוסי לאחר שהרחיקו את הכוחות הצרפתיים, ומוסקבה התחייבה לספק נשק ואימונים לכוח משותף מתוכנן, שימנה כ־5,000 חיילים.

השאלה אם ״חיל אפריקה״ הוא שותף ביטחוני לגיטימי או מכשיר להרחבת ההשפעה הרוסית תלויה במידה רבה בזהות הגורם שמעריך אותו — ממשלה, מוסד בינלאומי או יריבה גיאופוליטית. הצהרת לברוב הייתה אפוא גם הגנה משפטית־מדינית על הנוכחות הרוסית וגם קידום של תפיסת הריבונות שמוסקבה מעדיפה: שיתוף פעולה צבאי לבקשת ממשלות לאומיות, במקום שותפויות בהובלת המערב או מעצמות קולוניאליות לשעבר.

הסכסוך המוקדם יותר בין אוקראינה למאלי

הצהרת לברוב החזירה לשיח מחלוקת שהחלה לאחר קרבות קשים בצפון מאלי ביולי 2024. כוחות בהובלת בני טוארג טענו כי הביסו חיילים ממאלי ולוחמים הקשורים לקבוצת וגנר הרוסית סמוך לטינזאואטן. לאחר מכן ניתקה מאלי את היחסים הדיפלומטיים עם אוקראינה, בעקבות דברים של דובר מודיעין צבאי אוקראיני שהתפרשו בבמאקו כראיה למעורבות אוקראינית.

הטענות היו שנויות במחלוקת. נציג של קואליציית המורדים הטוארגים אמר כי הקבוצה לא קיבלה סיוע חיצוני, כולל לא מאוקראינה. גם אוקראינה הכחישה שסיפקה למורדים רחפנים. למרות זאת, בורקינה פאסו, מאלי וניז׳ר שלחו לאו״ם תלונה שבה האשימו את קייב בתמיכה בפלגים מורדים.

הרקע הזה מסביר מדוע להצהרה החדשה של לברוב יש משקל פוליטי באזור. היא מחברת בין תקרית שנויה במחלוקת מ־2024, שבה היו מעורבים כוחות מאליים ולוחמים הקשורים לרוסיה, לבין טענה רחבה יותר שלפיה אוקראינה מנסה להרחיב את העימות שלה עם רוסיה גם לאפריקה. הדיווחים שנבדקו אינם מאמתים באופן עצמאי את הפרשנות הזו.

הקרע של הסאהל מצרפת ומ־ECOWAS

ההאשמות נאמרו בתקופה של שינוי מוסדי עמוק מצד בורקינה פאסו, מאלי וניז׳ר. שלוש המדינות, הנשלטות בידי ממשלות צבאיות, פרשו רשמית מהקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה — ECOWAS — ב־29 בינואר 2025. הפרישה באה לאחר מחלוקת ממושכת סביב השלטון הצבאי ודרישות הגוש לחזרה לממשל חוקתי. בהמשך קידמו המדינות מסגרת עצמאית משלהן, ברית מדינות הסאהל.

הן גם החלו בתהליך יציאה מבית הדין הפלילי הבינלאומי. בית הדין אישר כי שלוש המדינות הגישו הודעות פרישה והחלו בהליך בן שנה ליציאה מאמנת רומא, האמנה שהקימה את בית הדין. ממשלותיהן תיארו את בית הדין כמכשיר לדיכוי ניאו־קולוניאלי, בעוד שמבקרים הזהירו כי היציאה עלולה לצמצם את האפשרויות להעמדת מפרי זכויות לדין.

רוסיה מיצבה את עצמה כשותפת הביטחון החיצונית המועדפת על הברית החדשה. הממשלות הצבאיות הרחיקו את הכוחות הצרפתיים ופנו לסיוע רוסי, בשעה שהאלימות הג׳יהאדיסטית באזור נמשכת. התמיכה הרוסית בנשק, באימונים ובכוח סאהלי משותף מעניקה ליחסים ממד צבאי מעשי — לא רק אידיאולוגי.

במקביל, רוסיה מנסה להתקרב גם ל־ECOWAS

המדיניות של לברוב מורכבת יותר מתמיכה בשלוש הממשלות הצבאיות נגד ECOWAS. רוסיה אמרה כי היא מוכנה לסייע במאמצים לשקם את היחסים בין הגוש האזורי לבין מדינות הסאהל, ודנה עם ECOWAS במזכר שיתוף פעולה.

כך נוצרת עבור מוסקבה אסטרטגיה דו־מסלולית: מצד אחד, לשמר קשרי ביטחון הדוקים עם בורקינה פאסו, מאלי וניז׳ר; מצד שני, להציג את רוסיה בפני חברות ECOWAS כשותפה אפשרית לביטחון האזור ולפיוס. המעורבות של גאנה בשיח עם רוסיה היא חלק מהערוץ הדיפלומטי הזה, אף שאקרה עצמה העלתה בפני מוסקבה גם את ההשלכות של המלחמה באוקראינה.

גאנה העלתה את סוגיית גיוס אזרחיה למלחמה באוקראינה

במהלך השיחות העלתה גאנה את הטענה כי אזרחיה גויסו להילחם עבור רוסיה באוקראינה. שר החוץ אבלקו אמר כי 62 אזרחים מגאנה נהרגו ו־15 נוספים נעדרים. לברוב השיב כי רוסיה תבחן את בקשת גאנה, וציין שהנושא נמצא בתחום סמכותו של משרד ההגנה הרוסי.

הסוגיה הוסיפה מתח בולט לפגישה. רוסיה האשימה את אוקראינה בייצוא אלימות הנתמכת בידי המדינה לאפריקה, בעוד גאנה דרשה ממוסקבה להתייחס לגיוס הנטען של אזרחים אפריקאים למלחמה הרוסית. אין לראות בשני הנושאים הוכחה להתנהלות זהה, אך הופעתם באותו מפגש דיפלומטי ממחישה כיצד המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מסתבכת יותר ויותר עם סוגיות של ביטחון, גיוס וריבונות באפריקה.

מה עומד מאחורי ההצהרות

להצהרות של לברוב יש כמה מטרות במקביל:

• להציג את אוקראינה וצרפת כגורמים מערערי יציבות באזור שבו רוסיה מבקשת להגדיל את השפעתה;
• למסגר את ״חיל אפריקה״ הרוסי כחלופה מוזמנת וחוקית לשותפויות צבאיות מערביות;
• לחזק את הנרטיב הפוליטי של ממשלות בורקינה פאסו, מאלי וניז׳ר, המתרחקות מצרפת, מ־ECOWAS ומבית הדין הפלילי הבינלאומי;
• לאפשר למוסקבה להציג את עצמה גם כספקית ביטחון לממשלות הסאהל וגם כמתווכת אפשרית מול ECOWAS.

הסייג המרכזי נוגע לייחוס האחריות. ההאשמות של לברוב בדבר השתתפות חיילים אוקראינים ותמיכה צרפתית בקבוצות חמושות הן טענות, והחומר שנבדק כאן אינו מוכיח אותן באופן עצמאי. המגמה הרחבה יותר ברורה: ממשלות הסאהל התרחקו ממוסדות הקשורים למערב, רוסיה הרחיבה את תפקידה הביטחוני באזור, וסכסוכים הקשורים למלחמה באוקראינה מעצבים כעת יחסים דיפלומטיים הרחק מגבולות אירופה.