בהמשך אמר טראמפ כי מחלקות המדינה והאוצר פועלות להסרת הסנקציות שהוטלו ב-2020. אבל הסרת הסנקציות וחזרה לתוכנית ה-F-35 הן שתי סוגיות נפרדות. ביטול הסנקציות, כשלעצמו, לא מבטל את האיסור החוקי על העברת המטוסים לטורקיה.
המשבר החל ב-2019, כאשר טורקיה רכשה מרוסיה את מערכת ה-S-400. וושינגטון טענה שהפעלת מערכת רוסית לצד מטוסי F-35 של מדינת נאט״ו יוצרת סיכוני אבטחה ותאימות — במיוחד בכל הנוגע להגנה על מידע רגיש הקשור ליכולות המטוס. הרכישה הובילה להדחת טורקיה מתוכנית ה-F-35 ולהטלת סנקציות אמריקאיות במסגרת חוק CAATSA, שנועד להתמודד עם רכישות משמעותיות של ציוד ביטחוני רוסי.
טורקיה הייתה שותפה בתוכנית ה-F-35 ותכננה לרכוש לפחות 100 מטוסים. לפי דיווחים, היא השקיעה בתוכנית כ-1.4 מיליארד דולר לפני שהודחה ממנה.
סעיף 1245 בחוק הרשאת ההגנה הלאומית לשנת הכספים 2020 אוסר על העברת מטוסי F-35 לטורקיה. כדי שניתן יהיה לעקוף את האיסור, על הרשות המבצעת לאשר שטורקיה כבר אינה מחזיקה במערכת ה-S-400 או בציוד הנלווה לה, שסיפקה התחייבויות אמינות שלא תרכוש אותה מחדש, ושלא ביצעה רכישה ביטחונית רוסית אחרת שעלולה להגדיל את הסיכון ליכולות ה-F-35 ולמערכות הקשורות אליו. גם לאחר האישור נדרשת תקופת המתנה של 90 יום.
לכן, הכרזה נשיאותית אינה מספיקה כדי להשלים את העסקה. במכתב ששלח משרד החוץ האמריקאי לקונגרס ביולי נאמר כי טורקיה עדיין לא עמדה בתנאים החוקיים הדרושים לקבלת מטוסי F-35.
גם הקונגרס מהווה חסם משמעותי. מחוקקים אמריקאים הביעו דאגה חריפה מאפשרות של מכירת המטוסים, והניסוח בחוק אינו מאפשר לממשל להתייחס להסרת הסנקציות כאילו היא שקולה לחזרתה של טורקיה לתוכנית.
השאלה המכריעה היא לא רק אם מערכות ה-S-400 פעילות או מאוחסנות, אלא אם טורקיה עדיין מחזיקה בהן מבחינה משפטית ומעשית. החוק האמריקאי מתייחס להחזקה במערכת ובציוד הנלווה, ודורש גם התחייבויות שלא לרכוש אותה מחדש.
בדיווחים פורסמו אפשרויות להעברת המערכות למדינה אחרת או לסילוקן בדרך אחרת, אך המקורות שסופקו אינם מצביעים על הסדר סופי ומאושר פומבית שעומד בדרישות החוק. דיווח מאוגוסט תיאר את רכישת מטוסי ה-F-35 כתקועה, כל עוד הדרישה הנוגעת ל-S-400 לא נפתרה.
עד שאנקרה תבהיר את מעמד המערכות וארצות הברית תבצע את האישורים הנדרשים, הבטחת טראמפ נותרת פתח למשא ומתן — לא עסקה שניתן להוציא אל הפועל.
הוויכוח על ה-F-35 מתנהל במקביל למאמץ של ארדואן להציג את טורקיה גם כבעלת ברית בנאט״ו וגם כמעצמה ביטחונית אזורית עצמאית. באוגוסט חתמו טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן על הסכם ההגנה המשותפת של מכה. לפי ההסכם, מתקפה חמושה על אחת המדינות תיחשב למתקפה על שלושתן — מסגרת של הגנה קולקטיבית בין שלוש המדינות.
גורמים טורקים תיארו את ההסכם כהסדר הגנתי שאינו מכוון נגד איראן או נגד מדינה מסוימת אחרת. ארדואן אמר כי המסגרת פתוחה להצטרפותן של מדינות נוספות באזור וכי חזונה אינו מוגבל לשלוש החתומות המקוריות. מצרים הוזכרה בדיווחים כיעד אפשרי לפנייה דיפלומטית, אך במקורות שסופקו היא אינה מוצגת כחברה מאושרת בהסכם.
הדיווחים הקיימים תומכים בתמונה רחבה יותר: ארדואן מבקש לקדם שיתוף פעולה ביטחוני אזורי ולחזק את תחושת הבעלות של מדינות האזור על הסדרים ביטחוניים. עם זאת, הם אינם מוכיחים התחייבויות חדשות ומפורטות בנוגע לביקור בסוריה, להסדרי תמיכה בסוריה או לחבילת שיקום מוגדרת לעזה. לכן יש להפריד בין הטענות הללו לבין ההתפתחויות המתועדות בנושא ה-F-35 והסכם מכה.
ארדואן אומר שטראמפ הבטיח לטורקיה מסלול חזרה לתוכנית ה-F-35. טראמפ אכן התחייב להסיר את הסנקציות וסימן שמכירת המטוסים עשויה להישקל. אך טורקיה עדיין לא עברה את המשוכה החשובה ביותר: החוק האמריקאי דורש שהיא לא תחזיק עוד במערכת ה-S-400, ומשרד החוץ האמריקאי קבע שהתנאים המשפטיים עדיין לא התקיימו.
במילים אחרות, קיים פער בין המסר הפוליטי לבין המציאות המשפטית. כדי שטורקיה תחזור לתוכנית יהיה צורך בפתרון שניתן לאמתו לסוגיית ה-S-400, באישורים של הרשות המבצעת ובעסקה שתוכל לעמוד בבחינה של הקונגרס — לא רק בהבטחה שניתנה בפסגת נאט״ו.
בהמשך אמר טראמפ כי מחלקות המדינה והאוצר פועלות להסרת הסנקציות שהוטלו ב-2020. אבל הסרת הסנקציות וחזרה לתוכנית ה-F-35 הן שתי סוגיות נפרדות. ביטול הסנקציות, כשלעצמו, לא מבטל את האיסור החוקי על העברת המטוסים לטורקיה.
המשבר החל ב-2019, כאשר טורקיה רכשה מרוסיה את מערכת ה-S-400. וושינגטון טענה שהפעלת מערכת רוסית לצד מטוסי F-35 של מדינת נאט״ו יוצרת סיכוני אבטחה ותאימות — במיוחד בכל הנוגע להגנה על מידע רגיש הקשור ליכולות המטוס. הרכישה הובילה להדחת טורקיה מתוכנית ה-F-35 ולהטלת סנקציות אמריקאיות במסגרת חוק CAATSA, שנועד להתמודד עם רכישות משמעותיות של ציוד ביטחוני רוסי.
טורקיה הייתה שותפה בתוכנית ה-F-35 ותכננה לרכוש לפחות 100 מטוסים. לפי דיווחים, היא השקיעה בתוכנית כ-1.4 מיליארד דולר לפני שהודחה ממנה.
סעיף 1245 בחוק הרשאת ההגנה הלאומית לשנת הכספים 2020 אוסר על העברת מטוסי F-35 לטורקיה. כדי שניתן יהיה לעקוף את האיסור, על הרשות המבצעת לאשר שטורקיה כבר אינה מחזיקה במערכת ה-S-400 או בציוד הנלווה לה, שסיפקה התחייבויות אמינות שלא תרכוש אותה מחדש, ושלא ביצעה רכישה ביטחונית רוסית אחרת שעלולה להגדיל את הסיכון ליכולות ה-F-35 ולמערכות הקשורות אליו. גם לאחר האישור נדרשת תקופת המתנה של 90 יום.
לכן, הכרזה נשיאותית אינה מספיקה כדי להשלים את העסקה. במכתב ששלח משרד החוץ האמריקאי לקונגרס ביולי נאמר כי טורקיה עדיין לא עמדה בתנאים החוקיים הדרושים לקבלת מטוסי F-35.
גם הקונגרס מהווה חסם משמעותי. מחוקקים אמריקאים הביעו דאגה חריפה מאפשרות של מכירת המטוסים, והניסוח בחוק אינו מאפשר לממשל להתייחס להסרת הסנקציות כאילו היא שקולה לחזרתה של טורקיה לתוכנית.
השאלה המכריעה היא לא רק אם מערכות ה-S-400 פעילות או מאוחסנות, אלא אם טורקיה עדיין מחזיקה בהן מבחינה משפטית ומעשית. החוק האמריקאי מתייחס להחזקה במערכת ובציוד הנלווה, ודורש גם התחייבויות שלא לרכוש אותה מחדש.
בדיווחים פורסמו אפשרויות להעברת המערכות למדינה אחרת או לסילוקן בדרך אחרת, אך המקורות שסופקו אינם מצביעים על הסדר סופי ומאושר פומבית שעומד בדרישות החוק. דיווח מאוגוסט תיאר את רכישת מטוסי ה-F-35 כתקועה, כל עוד הדרישה הנוגעת ל-S-400 לא נפתרה.
עד שאנקרה תבהיר את מעמד המערכות וארצות הברית תבצע את האישורים הנדרשים, הבטחת טראמפ נותרת פתח למשא ומתן — לא עסקה שניתן להוציא אל הפועל.
הוויכוח על ה-F-35 מתנהל במקביל למאמץ של ארדואן להציג את טורקיה גם כבעלת ברית בנאט״ו וגם כמעצמה ביטחונית אזורית עצמאית. באוגוסט חתמו טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן על הסכם ההגנה המשותפת של מכה. לפי ההסכם, מתקפה חמושה על אחת המדינות תיחשב למתקפה על שלושתן — מסגרת של הגנה קולקטיבית בין שלוש המדינות.
גורמים טורקים תיארו את ההסכם כהסדר הגנתי שאינו מכוון נגד איראן או נגד מדינה מסוימת אחרת. ארדואן אמר כי המסגרת פתוחה להצטרפותן של מדינות נוספות באזור וכי חזונה אינו מוגבל לשלוש החתומות המקוריות. מצרים הוזכרה בדיווחים כיעד אפשרי לפנייה דיפלומטית, אך במקורות שסופקו היא אינה מוצגת כחברה מאושרת בהסכם.
הדיווחים הקיימים תומכים בתמונה רחבה יותר: ארדואן מבקש לקדם שיתוף פעולה ביטחוני אזורי ולחזק את תחושת הבעלות של מדינות האזור על הסדרים ביטחוניים. עם זאת, הם אינם מוכיחים התחייבויות חדשות ומפורטות בנוגע לביקור בסוריה, להסדרי תמיכה בסוריה או לחבילת שיקום מוגדרת לעזה. לכן יש להפריד בין הטענות הללו לבין ההתפתחויות המתועדות בנושא ה-F-35 והסכם מכה.
ארדואן אומר שטראמפ הבטיח לטורקיה מסלול חזרה לתוכנית ה-F-35. טראמפ אכן התחייב להסיר את הסנקציות וסימן שמכירת המטוסים עשויה להישקל. אך טורקיה עדיין לא עברה את המשוכה החשובה ביותר: החוק האמריקאי דורש שהיא לא תחזיק עוד במערכת ה-S-400, ומשרד החוץ האמריקאי קבע שהתנאים המשפטיים עדיין לא התקיימו.
במילים אחרות, קיים פער בין המסר הפוליטי לבין המציאות המשפטית. כדי שטורקיה תחזור לתוכנית יהיה צורך בפתרון שניתן לאמתו לסוגיית ה-S-400, באישורים של הרשות המבצעת ובעסקה שתוכל לעמוד בבחינה של הקונגרס — לא רק בהבטחה שניתנה בפסגת נאט״ו.