שני כטב״מי נפץ מאיראן תקפו את לשכתו של מסרור ברזאני ואת בית ראש המודיעין בארביל

מה קרה בפירמאם?

המנהל הכללי ללוחמה בטרור של חבל כורדיסטן מסר כי שני הכטב״מים שוגרו מהצד האיראני של הגבול ונשלחו לעבר שני היעדים. מדובר בכטב״מים מתפוצצים מסוג Hadid-110, לפי הודעת הרשויות והדיווחים המקומיים.

היעדים לא היו עמדות צבאיות שגרתיות. האחד היה משרדו הפרטי של ברזאני, והשני — ביתו של ראש פרסטין, גוף הביטחון והמודיעין של החבל. לכן, אם אכן מדובר בתקיפה שמקורה באיראן כפי שטוענות הרשויות הכורדיות, היא מסמנת ניסיון לפגוע ישירות בדרג הפוליטי והמודיעיני הבכיר של הממשלה האזורית הכורדית.

לפי הדיווחים, איש לא נהרג או נפצע. עם זאת, נגרם נזק למבנים שנפגעו, בלי שנמסר בשלב זה אומדן מפורט של היקף הנזק.

ברזאני: «הסלמה מסוכנת»

ברזאני אמר כי חקירת הרשויות הכורדיות ללוחמה בטרור קבעה ששני האתרים היו יעד לתקיפות כטב״מים מאיראן. הוא הגדיר את האירוע «הסלמה מסוכנת» ואיום ישיר על הביטחון והיציבות של חבל כורדיסטן.

נשיא חבל כורדיסטן, נצ׳ירוואן ברזאני, גינה גם הוא את התקיפה וקרא לממשלה הפדרלית בבגדאד למלא את אחריותה החוקתית להגנת ביטחונה של עיראק.

חשוב להבחין בין מה שנמסר כעובדה לבין מה שעדיין אינו מאומת: הדיווחים שהועברו קובעים כי הרשויות הכורדיות מייחסות את מקור הכטב״מים לאיראן, אך אינם כוללים הצהרה איראנית המאשרת אחריות או מסבירה את המניע המדויק לתקיפה.

חלק מהסלמה רחבה יותר

התקיפה מגיעה לאחר שורה של תקיפות שדווחו נגד ארגוני אופוזיציה כורדיים-איראניים הפועלים מחבל כורדיסטן בעיראק. ב-28 ביולי אמר מפקד באחד מארגוני האופוזיציה כי לפחות 14 תקיפות כטב״מים פגעו בעמדות של כמה ארגונים כורדיים. לפי אותו דיווח, טהראן מאשימה את הארגונים בקידום האינטרסים של המערב ושל ישראל.

ב-12 באוגוסט דווח על תקיפות נוספות של טילים וכטב״מים איראניים נגד יעדים של האופוזיציה הכורדית במחוז ארביל. יומיים לאחר מכן מסרו הרשויות הכורדיות כי כוחות הקואליציה יירטו לפחות שלושה כטב״מי נפץ בשמי ארביל, לפני שגרמו נזק.

האירועים האלה מספקים הקשר לתקיפה האחרונה, אך אינם מוכיחים כשלעצמם מדוע נבחרו דווקא האתרים בפירמאם. השינוי הבולט הוא בפרופיל היעדים: הפעם דווח על פגיעה במוקדים פוליטיים ומודיעיניים בכירים של הממשלה האזורית הכורדית, ולא רק במחנות של ארגוני אופוזיציה.

ישנם דיווחים וניתוחים שלפיהם התקיפות בחבל כורדיסטן נמשכו גם לאחר הפסקת האש בין ארצות הברית לאיראן. עם זאת, הטענה על יותר מ-1,000 תקיפות איראניות או פרו-איראניות באזור אינה ניתנת לאימות עצמאי על בסיס הראיות שסופקו כאן.

הפסקת האש והמזכר בין ארצות הברית לאיראן

הרקע האזורי נותר שנוי במחלוקת ומשתנה במהירות. לפי ציר הזמן שסופק, ארצות הברית ואיראן הסכימו ב-8 באפריל 2026 על הפסקת אש בת שבועיים. מזכר מאוחר יותר, שנחתם ב-17 ביוני, קבע תקופה של 60 יום למשא ומתן על התנאים הסופיים. אותו דיווח טוען כי הסדר הפסקת האש קרס לאחר חידוש התקיפות ביולי.

בדיווח נפרד נאמר כי התקיפות נגד קבוצות אופוזיציה כורדיות נמשכו חרף הסדרי הפסקת האש או סיום המלחמה. ביוני דיווחה קבוצה כורדית מתנגדת על תקיפה איראנית חדשה במחנה שלה סמוך לארביל, ותיארה אותה כתקיפה הראשונה מאז ההסכם עם וושינגטון.

התמונה המצטברת מצביעה על כך שמסגרת הפסקת האש לא מנעה את המשך הלחץ האיראני על ארגוני האופוזיציה הכורדיים בעיראק. עם זאת, אין בראיות שסופקו הוכחה לכך שהתקיפה בפירמאם הייתה קשורה באופן רשמי לפקיעת מזכר מסוים בין ארצות הברית לאיראן.

ומה הקשר למצר הורמוז?

התקיפה בארביל התרחשה במקביל להסלמה נפרדת סביב מצר הורמוז. רויטרס דיווחה כי התנועה הימית במצר התקרבה ב-14 באוגוסט לעצירה כמעט מוחלטת, לאחר ששתי ספינות נוספות הותקפו, בעוד ארצות הברית איימה להמשיך ולהגביר את הלחץ על איראן.

דיווחים נוספים מסרו כי איראן דרשה שינויים במדיניות האמריקאית כתנאי לפתיחה מלאה של המצר, וכי ספינות אזוריות הותקפו — או הואשמו בכך שהותקפו — בעת שעברו בנתיב הימי. זהות התוקפים והנסיבות המדויקות השתנו בין האירועים ובין המקורות.

לכן, הקשר בין תקיפת הכטב״מים בארביל לבין העימות הימי הוא בשלב זה אסטרטגי, לא קשר מבצעי מוכח. שני האירועים מצביעים על התרחבות דפוס הלחץ המערב את איראן, ארצות הברית, הספנות במפרץ, חבל כורדיסטן וארגוני האופוזיציה הכורדיים-איראניים. אך אין בראיות שסופקו כדי להראות שאותה שרשרת קבלת החלטות הורתה ישירות על כל התקיפות.

מה ידוע ומה עדיין לא ברור?

הנקודות שעליהן קיימת הסכמה בין כמה מקורות:

• שני כטב״מי נפץ מדגם Hadid-110 פגעו בלשכתו הפרטית של ברזאני ובביתו של ראש פרסטין בפירמאם.
• הרשויות הכורדיות אמרו כי הכטב״מים שוגרו מעבר לגבול האיראני בסביבות השעה 00:28.
• לא דווח על נפגעים, אך נגרם נזק למבנים.
• ברזאני הגדיר את התקיפה הסלמה מסוכנת ואיום על הביטחון והיציבות בחבל.

השאלות שנותרו פתוחות:

• מה הייתה תגובתה הרשמית של איראן ומה היה המניע המדויק שלה.
• האם התקיפה קשורה ישירות לקריסת הפסקת האש או לפקיעת המזכר בין וושינגטון לטהראן.
• האם הטענה על יותר מ-1,000 תקיפות איראניות או פרו-איראניות בחבל כורדיסטן מדויקת.
• האם התקיפה בארביל והתקיפות נגד ספינות במצר הורמוז היו חלק ממערכה מתואמת אחת.

המשמעות המיידית של האירוע ברורה גם בלי לפתור את כל השאלות האלה: לפי הרשויות הכורדיות, תקיפה חוצת גבול באמצעות כטב״מים הגיעה עד ללשכתו הפרטית של ראש הממשלה האזורית ולביתו של ראש המודיעין. בכך הפך דפוס תקיפות שכבר היה מסוכן לאתגר ישיר יותר כלפי ההנהגה הפוליטית והביטחונית של הממשלה האזורית הכורדית.