איטליה נגד ספרד: כך הפך גל ההגירה מסאוטה לעימות שנגן

איטליה הציגה את הצעד כאמצעי מניעה: חשש שתנועות משניות של מהגרים — כלומר, המשך תנועה ממדינה אירופית אחת לאחרת — יגיעו גם לשטחה, לצד טענות לסיכון ביטחוני ולכשל בניהול הגבול הספרדי.

ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני, סגן ראש הממשלה מתאו סלביני ושר החוץ אנטוניו טאיאני אף קראו לבחון השעיה של הסדרי שנגן ביחס לספרד, ובחלק מהמקרים העלו אפשרות להוצאתה מאזור התנועה החופשית.

איך הגיבה ספרד?

לאחר שאיטליה סירבה לבטל את הבדיקות, ספרד הודיעה על ביקורות משלה בכניסות האוויר והים מאיטליה. הבדיקות החלו ב-8 באוגוסט ונקבעו עד 7 בספטמבר. הנימוק הרשמי כלל איום על הסדר הציבורי והביטחון הפנימי, וכן צורך להתמודד עם תנועות בהיקף גדול של אזרחים ממדינות מחוץ לאיחוד האירופי בתוך אזור שנגן.

ביום הראשון נבדקו כ-200 נוסעים שהגיעו מאיטליה בששת נמלי התעופה הגדולים בספרד. מדריד טענה שהתגובה האיטלקית אינה מוצדקת, נגועה בשיקולים פוליטיים ופוגעת בעיקרון האירופי של חופש התנועה. מבחינת ממשלתו של ראש הממשלה פדרו סנצ'ס, ספרד אינה צריכה להיענש על כך שניצבה מול מצב חירום בגבול החיצוני של האיחוד.

מה אמר טאיאני על מרוקו?

הוויכוח הדיפלומטי החריף כאשר טאיאני אמר שאיטליה אינה "נלחמת" בספרד, אלא בודקת בקפידה את הנכנסים כדי למנוע גל חדש של הגעות. לדבריו, "במקום לדאוג לנו, ספרד צריכה לדאוג למרוקו" — כלומר, להתמקד במדינה שממנה יצא גל החצייה לסאוטה.

האמירה ממחישה את המחלוקת סביב האחריות למשבר. איטליה טוענת שהאיחוד האירופי צריך להפעיל לחץ רב יותר על מדינות המעבר, ובמקביל לבנות איתן מנגנוני שיתוף פעולה מסודרים. ספרד, מצדה, תלויה במרוקו כדי למנוע חציות, לנהל את הגבול ולהחזיר אליו אנשים שנכנסו לשטחה.

למרוקו יש אפוא תפקיד מכריע גם לאחר גל הכניסה. דיווחים על כך שהרשויות המרוקאיות עצרו יותר ממאה בני אדם שניסו להגיע לסאוטה מאזור פנידק מדגישים עד כמה אכיפת הגבול המרוקאית משפיעה על המצב במובלעת.

האם שנגן הושעה?

לא במובן של סילוק ספרד או ביטול קבוע של חופש התנועה. מדובר בהחזרה זמנית של ביקורות גבול לאומיות, המותרת בתנאים מוגבלים ובכפוף לכללי האיחוד האירופי ולבחינה של הנציבות האירופית. לשני המהלכים נקבעו תאריכי סיום ברורים.

עם זאת, העימות משמעותי מבחינה פוליטית. אזור שנגן מבוסס על ביטול ביקורות הגבול הפנימיות בין המדינות המשתתפות, ולכן ביקורות הדדיות בין שתי מדינות מרכזיות באיחוד עלולות לפגוע באמון בעקרון חופש התנועה — במיוחד אם אמצעים כאלה יחזרו על עצמם או יוארכו בעקבות משברי הגירה וביטחון.

המחלוקת הרחבה יותר באירופה

שרי הפנים של האיחוד האירופי קראו לאחר המשבר להגביר את המאבק ברשתות הברחה, לשפר את מדיניות ההחזרות ולחזק את שיתוף הפעולה עם מדינות המוצא והמעבר. איטליה וממשלות בעלות עמדה דומה מקדמות גם רעיונות כמו מרכזי החזרה במדינות שלישיות במימון אירופי. מתנגדיהן מזהירים מפני קשיים משפטיים, הומניטריים ומעשיים.

לכן העימות בין רומא למדריד אינו רק מחלוקת נקודתית על בדיקות בנמלי תעופה ובנמלים. הוא משקף פער אידיאולוגי בין ממשלת הימין של מלוני, המדגישה הרתעה והעברת ניהול ההגירה אל מחוץ לאירופה, לבין ממשלתו המרכז-שמאלית של סנצ'ס, המדגישה אחריות אירופית משותפת וכלים חוקיים ומוסדרים יותר לניהול ההגירה.

בשלב זה, המשבר הוא עימות זמני ומוגבל בזמן. אך אם ביקורות הגבול יהפכו לכלי קבוע בתגובה לכל גל הגירה, הן עלולות להפוך את החריגה מכללי שנגן לשגרה — ולשנות בהדרגה את משמעותו של אזור התנועה החופשית באירופה.