מי שולט במוסדות בשועפט? המחלוקת בין אונר״א לישראל על בתי הספר והמרפאה

עיריית ירושלים: נכסים פרטיים שהוחזקו ללא הרשאה תקפה

עיריית ירושלים מכחישה שהמבנים נמצאים בבעלות אונר״א. לפי עמדתה כפי שדווחה, מדובר בנכסים פרטיים שהסוכנות השתמשה בהם ללא אישור מתאים וללא הסדרים נלווים, ובהם תשלום שכירות. מנקודת מבט זו, הפעולות העירוניות נוגעות להחזקה של נכס פרטי — ולא להחרמה של מתקני האו״ם.

הפער הראייתי כאן משמעותי: הדיווחים הציבוריים שנבדקו אינם מבהירים מהם מסמכי הבעלות המדויקים, מהם תנאי השכירות, האם קיים חוב שכירות ומה הייתה הסמכות המשפטית שעליה הסתמכו הרשויות בכניסה למבנים. לכן יש להתייחס לפרטים הללו כאל טענות שבמחלוקת, ולא כאל עובדות מוכרעות.

גם השירותים עצמם עומדים במרכז העימות

המחלוקת אינה מסתכמת בשאלה מי מחזיק במפתחות. היא נוגעת גם לעתיד השירותים שאונר״א סיפקה במקום. הסוכנות מציגה את הסגירות והכניסות למתקנים כאיום על שירותים מבוססים של חינוך לפליטים, רפואה ראשונית ותמיכה קהילתית. המדיניות הישראלית, לעומת זאת, ביקשה להחליף את תפקידה של אונר״א בשירותים שיינתנו באמצעות גופים ציבוריים ישראליים ומוסדות אחרים.

אלא שהחלפת ספק השירות אינה פותרת אוטומטית את הבעיה המעשית. שירות חלופי צריך להיות זמין, נגיש ורציף עבור האנשים שהסתמכו על בתי הספר, המרפאה והמשרד הקהילתי המקוריים.

כיצד שועפט משתלבת במדיניות הרחבה נגד אונר״א?

באוקטובר 2024 אישרה הכנסת חקיקה שנועדה להפסיק את פעילות אונר״א בשטח שישראל רואה בו שטח הנתון לריבונותה, ובכלל זה במזרח ירושלים, וכן לנתק את הקשר הרשמי בין רשויות המדינה לסוכנות. תיקון שאושר ב-29 בדצמבר 2025 הבהיר והרחיב את ההגבלות, ובהן הוראות הנוגעות לפעילות אונר״א ולקשריה עם הרשויות הישראליות.

הצעדים חרגו מאיסור על פעילות רשמית בלבד. ניתוח משפטי של המסגרת המתוקנת תיאר מנגנונים הנוגעים לזכויות ולחסינויות של אונר״א וכן לאספקת שירותים חיוניים, כמו מים וחשמל. לפי דיווחים שהתבססו על טענות הסוכנות, ב-27 וב-28 בינואר 2026 נותקו מים וחשמל למתקנים הקשורים לאונר״א בשועפט. בין המבנים שנפגעו היו בתי ספר, מרכז בריאות ונקודות שירות נוספות.

ההסלמה הבולטת ביותר התרחשה במטה לשעבר של אונר״א בשייח׳ ג׳ראח. הרשויות הישראליות השתלטו על המתחם, וב-20 בינואר 2026 נהרסו בו מבנים. גורמי או״ם וקבוצת ממשלות זרות גינו את המהלך, בעוד ישראל טענה שההגבלות שהטילה על אונר״א מצדיקות את ההתערבות.

במאי 2026 אישר קבינט ישראל תוכניות להקמת מתחם ביטחוני במקום המטה לשעבר. לפי ההודעה, המתחם אמור לכלול מוזיאון צבאי, מרכז גיוס ומשרד של משרד הביטחון. יחד, האירועים בשועפט, ההגבלות על תשתיות המים והחשמל, צווי הסגירה והפיתוח מחדש בשייח׳ ג׳ראח מצביעים על מדיניות שמשפיעה הן על יכולתה של אונר״א לפעול והן על האתרים הפיזיים שבהם פעלה.

ההשלכות ההומניטריות

ההשפעה חורגת בהרבה משאלת הבעלות על המבנים. סגירת בתי ספר של אונר״א במזרח ירושלים שיבשה את שגרת הלימודים של ילדים פלסטינים ממשפחות פליטים. באפריל 2025 מסרה אונר״א כי גורמים מעיריית ירושלים, בליווי כוחות ביטחון ישראליים, נכנסו לשישה מבתי הספר שלה במזרח ירושלים והוציאו צווי סגירה שייכנסו לתוקף כעבור 30 יום. לפי פרופיל המחנה של אונר״א, שלושת בתי הספר בשועפט — שניים לבנות ואחד לבנים — משרתים יחד כ-1,500 תלמידים, אף שמספר התלמידים שנפגעו מכל צו תלוי בעיתוי ובהיקף שלו.

גם שירותי הבריאות נפגעו. מזכ״ל האו״ם גינה את הכניסה ב-12 בינואר 2026 למרכז הבריאות של אונר״א בירושלים ואת סגירתו הזמנית, וציין כי מאות מטופלים פלסטינים ממשפחות פליטים קיבלו בו טיפול מדי יום וכי עבור רבים מהם זו הייתה הגישה היחידה לרפואה ראשונית.

ההפרעות הללו מתרחשות על רקע משבר גישה רחב יותר בגדה המערבית. האו״ם מסר שעבודת הסיוע ההומניטרי מתעכבת ומוגבלת בשל רשת של יותר מ-900 מכשולים פיזיים, בהם מחסומים, שערים וחסימות כבישים. לפי נתוני משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), כפי שדווחו באל-ג׳זירה, תועדו 3,033 תקיפות של מתנחלים בין 1 בינואר 2025 ל-30 ביוני 2026.

התוצאה מצטברת: ילדים מתמודדים עם קטיעה של רצף הלימודים, מטופלים מאבדים שירותי רפואה מקומיים ומוכרים, וסוכנויות סיוע נדרשות לפעול בסביבה שבה התנועה מוגבלת יותר ויותר. לכן המחלוקת בשועפט חשובה לא רק בגלל השאלה מי שולט בכמה מבנים, אלא מפני שהשליטה בהם קובעת אם שירותים חיוניים ימשיכו להינתן — ומי יהיה אחראי להחליפם.