היואן נכנס לאפריקה: כך סין בונה חלופה לתשלומים בדולרים

שתי המדינות הסכימו גם לבחון גישה של לוב לשוק האג"ח הסיני לצורך גיוון השקעותיה. בהקשר הזה הוזכרו גם אג"ח פנדה — אג"ח הנקובות ביואן ומונפקות בשוק הסיני על ידי מנפיקים זרים. אולם המקורות שסופקו אינם מאשרים תנאי הנפקה, סכום או עסקה שהושלמה. לכן נכון לתאר זאת ככוונה או כאפשרות, ולא כהנפקה שבוצעה בפועל.

המסחר והקלות המכס מספקים ליואן יותר שימושים

התשתית הפיננסית זקוקה להיקף עסקאות כדי לצמוח. כאן נכנסת מדיניות הסחר של סין: ב-1 במאי 2026 הסירה בייג'ינג מכסים על יבוא מ-53 מדינות אפריקניות.

דו"ח של שירות המחקר של הקונגרס האמריקני מתאר הרחבה של גישה פטורה ממכס לכל מדינות אפריקה, למעט אסוואטיני, בכפוף לתנאים ובהם הסכמים כלכליים עם סין וקיום יחסים דיפלומטיים עמה.

ככל שהמסחר הדו-צדדי גדל, כך גדל גם מספר החשבוניות, התשלומים, האשראי לסחר והצרכים להון חוזר שאפשר לבצע ביואן. לפי נתוני המכס הסיניים, המסחר בין סין לאפריקה גדל בכמעט 18% ב-2025.

המסחר הגיע גם להיקף חסר תקדים: לפי שירות המחקר של הקונגרס, המסחר של סין עם אפריקה ב-2025 היה גדול פי ארבעה מהמסחר בין ארצות הברית לאפריקה.

הקלות המכס עשויות להגדיל את זרימת הסחורות, אך הן אינן מבטיחות לבדן שימוש נרחב ביואן. כדי שהמטבע הסיני ישמש בפועל, נדרשים גם בנקים מחוברים, שוקי מימון, נזילות, אמון ויכולת לנהל את סיכוני שער החליפין.

מהמסחר אל קופת המדינה והחוב הלאומי

היואן מתחיל להופיע גם בזרמים פיננסיים שאינם מסתכמים בתשלום לספק סיני:

• זמביה: חברות כרייה סיניות החלו לשלם מסים ותמלוגים ביואן. בכך הפך המטבע הסיני לאמצעי שיכול להיכנס גם לערוץ הכנסות ממשלתי, ולא רק לתשלומי יבוא.
• קניה: ב-2025 המירה המדינה התחייבויות מהלוואות סיניות מדולרים ליואן, מהלך שלפי הדיווחים חסך לה כ-215 מיליון דולר בשנה.
• אתיופיה ומוזמביק: שתי המדינות נמנות עם המדינות שדווח כי הן בוחנות המרה דומה של מטבע ההלוואות. לפי הראיות שסופקו, מדובר במהלך שנבחן או נשקל — לא בהסדר שהושלם.

המרת חוב ליואן עשויה להוזיל את שירות החוב אם תנאי המימון ביואן נוחים יותר. אך היא אינה מעלימה את הסיכון: היא מעבירה את החשיפה משער הדולר לשער היואן, ועלולה להעמיק את התלות בתנאי המימון ובמדיניות הפיננסית של סין.

מה סין מרוויחה — ומה אפריקה מקבלת?

עבור חברות וממשלות באפריקה, סליקה ישירה ביואן עשויה להפחית עלויות המרה, לזרז תשלומים ולאפשר מימון שמתאים יותר למסחר עם סין. היא גם עשויה להפחית את הצורך להשתמש בבנק מתווך אמריקני או בדולר בכל עסקה.

מבחינת סין, התועלת רחבה יותר: יותר עסקאות יוצרות ביקוש ליואן, מחזקות את הקשרים עם הבנקים הסיניים ומרחיבות את השימוש בשוקי ההון של המדינה. במקביל, בייג'ינג מקבלת תשתית תשלומים שפחות חשופה לערוצים המבוססים על הדולר.

למה היואן עדיין לא מחליף את הדולר

התרחבות השימוש ביואן אינה שקולה לדומיננטיות מיידית שלו באפריקה. הדולר עדיין ממלא תפקיד מרכזי במסחר, בעתודות מטבע ובמימון בינלאומי, והיואן מוגבל בין היתר בשל השליטה ההדוקה של בייג'ינג בתנועות ההון ובמטבע.

גם מדיניות אפס-המכס אינה פותרת את הבעיה המבנית של הסחר. מדינות אפריקניות רבות מייצאות לסין מגוון מצומצם יחסית של סחורות, בעוד שהן מייבאות ממנה מוצרי תעשייה בעלי ערך מוסף גבוה יותר. לכן, גם אם המסחר יגדל והתשלומים יעברו בהדרגה ליואן, הדבר לבדו לא יסגור את הפער.

שיפור מתמשך ידרוש הגדלת כושר הייצור המקומי, עיבוד חומרי גלם בתוך אפריקה, תשתיות ולוגיסטיקה טובות יותר, עמידה בתקנים, מימון וגישה רחבה יותר לשוק הסיני עבור יצוא מגוון. המקורות תומכים בהרחבת הפטור ממכס ובגידול בסחר, אך אינם מכמתים כאן את הגירעון המסחרי או מציגים אומדן מסוים של אנליסט.

במילים אחרות, סין אינה רק מעודדת את אפריקה להשתמש ביואן — היא בונה את התנאים שיגרמו לכך להיות שימושי. השאלה הפתוחה היא עד כמה המהלך יפחית את התלות בדולר, ומתי הוא עלול להחליף אותה בתלות חדשה במערכת הפיננסית הסינית.