סתיו 2027 בדונבאס: יעד רוסי, לא לוח זמנים ודאי

עמדת אוקראינה הפוכה: קייב אינה רוצה הפוגה זמנית שתותיר אותה חשופה למתקפה רוסית נוספת. לכן היא דורשת ערבויות ביטחוניות ברורות וניתנות לאכיפה כתנאי להסדר יציב.

כך נוצר מבוי סתום שבו ההתפתחויות הצבאיות אמורות לשנות את תנאי המו״מ. רוסיה מנסה, לפי הדיווחים, לשפר את עמדת הפתיחה שלה באמצעות המשך הלחץ; אוקראינה ובעלות בריתה מבקשות למנוע מצב שבו ויתורים טריטוריאליים יהפכו למחיר של הפסקת אש שאינה מגובה בערבויות אמינות.

הסיכון להסלמה לפני חידוש השיחות

גורמים מערביים ואנליסטים שצוטטו בדיווחים מעריכים כי המלחמה עלולה להפוך להרסנית יותר אם מוסקבה תמשיך לקדם את יעדיה הטריטוריאליים. הדבר עשוי לכלול החרפת התקיפות על עמדות צבאיות אוקראיניות ועל תשתיות אזרחיות.

נוסף על כך נדונה אפשרות לגיוס נוסף לאחר הבחירות לפרלמנט ברוסיה. עם זאת, אין לראות בכך החלטה מאושרת: חלק מהדיווחים מתארים אפשרות לגל גיוס חדש, בעוד אחרים מייחסים את ההערכות לגבי גיוס רחב יותר למודיעין האוקראיני. ההבדל חשוב — דיווח על תוכנית אפשרית או על תחזית אינו מוכיח שהקרמלין קיבל החלטה סופית, או שהיקף הגיוס הצפוי אכן יתממש.

מדוע הדדליינים הקודמים מטילים ספק ב-2027?

היעד ל-2027 מצטרף לשורה של מועדים רוסיים שאוקראינה טוענת כי שוב ושוב לא הושגו. הנשיא וולודימיר זלנסקי אמר ביוני כי מאז תחילת הפלישה המלאה קבעה מוסקבה ודחתה 15 פעמים את המועד לכיבוש דונייצק.

גם הערכות עצמאיות לגבי שדה הקרב הטילו ספק בלוחות הזמנים הרוסיים הקודמים. המכון לחקר המלחמה (ISW) תיאר את לוח הזמנים להשלמת הכיתור של רצועת ההגנה האוקראינית שנותרה בדונייצק כ״לא מציאותי ביותר״, בהתחשב בקצב ההתקדמות הרוסית ובהיקף המבצע הנדרש.

הערכות אלה אינן מוכיחות שרוסיה לא תוכל לכבוש שטחים נוספים בעתיד. הן כן מסבירות מדוע יש להתייחס בזהירות לסתיו 2027: התאריך משקף תוצאה רצויה מבחינת מוסקבה, בעוד שההתקדמות בפועל תלויה בכוח האדם הרוסי, בהתנגדות האוקראינית, בשחיקה בשדה הקרב ובקושי הכרוך במבצעים בערים גדולות.

מדוע צרפת, גרמניה ובריטניה בונות מסגרת נפרדת?

צרפת, גרמניה ובריטניה — המכונות בהקשר הזה E3 — פועלות לגיבוש מסגרת שתשאיר את אירופה מעורבת בשיחות עתידיות בין רוסיה לאוקראינה. גורמים אירופיים חוששים שממשל טראמפ ינהל שיחות עם מוסקבה בלי לכלול את ממשלות אירופה בתהליך.

החשש אינו רק עניין של פרוטוקול. כל הסדר ישפיע על הסנקציות האירופיות, על הסדרים טריטוריאליים, על מצבה הצבאי של אוקראינה לאחר המלחמה ועל הערבויות הביטחוניות שיידרשו כדי להרתיע תוקפנות מחודשת. לכן ממשלות אירופה רוצות להשפיע על הסכם שהן עשויות להידרש לממן ולאכוף.

יוזמת E3 נועדה גם לתאם עמדה אירופית לפני שייפתח חלון אפשרי למו״מ. עם זאת, היא אינה מייצגת אוטומטית את כל ממשלות אירופה. המדינות הבלטיות ומדינות נוספות הקרובות לרוסיה, לבלארוס או לאוקראינה הביעו ספקות באשר ליכולתם של צרפת וגרמניה לדבר בשם אירופה ללא מנדט רחב יותר.

מה מונח על כף המאזניים עבור מדינות אירופה שבחזית?

עבור מדינות באגף המזרחי והצפוני של אירופה, תוצאות המלחמה הן שאלה של הרתעה לא פחות מאשר שאלה של גבולות אוקראינה. הסדר שיתגמל שימוש בכוח טריטוריאלי, או שישאיר את אוקראינה בלי יכולת למנוע מתקפה רוסית נוספת, עלול להגדיל את תחושת החשיפה הביטחונית שלהן.

זו הסיבה שערבויות לאחר המלחמה עומדות במרכז הדיון האירופי. השאלה אינה רק אם אירופה תשב לשולחן הדיונים, אלא אם ההסכם יותיר את אוקראינה עם תמיכה צבאית מתמשכת ועם יכולת אמינה להגן על עצמה. הצעות אירופיות ואמריקאיות כוללות תמיכה ארוכת טווח בתקופה שלאחר המלחמה, אף שהבטחות כאלה עדיין אינן שקולות לערבות אוטומטית בסגנון נאט״ו.

השורה התחתונה

יש לראות בדדליין המדווח לסתיו 2027 ביטוי לשאיפות הקרמלין ונקודת ציון אפשרית לחידוש הדיפלומטיה — לא תחזית אמינה לכך שרוסיה תחזיק עד אז בכל שטח דונבאס. הדרישות הטריטוריאליות של מוסקבה, דחיית הפסקת אש פשוטה והאפשרות להסלמה משתלבות באותה אסטרטגיה: לשפר את עמדתה לפני הכניסה למו״מ.

ההתנגדות האוקראינית וההיסטוריה של הדדליינים הרוסיים שלא התממשו הופכות את התוצאה הצבאית לבלתי ודאית. במקביל, הדחיפה האירופית למסגרת מו״מ עצמאית מראה שכל הסדר עתידי ייבחן לא רק לפי השאלה אם הלחימה נפסקת, אלא גם לפי השאלה מי עיצב את תנאיו והאם אוקראינה מסוגלת להרתיע את המלחמה הבאה.