המחלוקת נותרה במבוי סתום. איראן הסלימה את העניין בפנייתו ל-ICRC, בעוד קטאר מתעקשת שהתיק סגור. אף צד שלישי בלתי תלוי לא אימת את גרסתו של אף אחד מהצדדים.
הסכסוך על הטייסים אינו אירוע מבודד. בג'רזאדה גם האשים את כווית בהסתרת מידע על ארבעה איראנים המוחזקים בשטחה, והציג את שני המקרים כחלק מאותה דפוס של חסימה מצד מדינות המפרץ .
הגרסה הכוויתית: ב-1 במאי 2026, ארבעה חמושים המזוהים עם משמרות המהפכה האסלאמית של איראן (IRGC) ניסו לנחות באי בוביאן הכוויתי באמצעות סירת דיג שכורה . כוחות כווית פתחו באש (חייל כוויתי אחד נפצע), לכדו את הארבעה, ולאחר מכן דווח כי העצורים "הודו בשיוכם למשמרות המהפכה"
. כווית זימנה את שגריר איראן והעבירה את החשודים לבית המשפט ביוני באשמת הסתננות
.
הגרסה האיראנית: איראן גינתה את ההאשמות כ"חסרות בסיס" וכינתה את האירוע כתקיפה כוויתית על סירה איראנית שנשאה אנשי צוות בסיור ימי שגרתי שסטה בטעות למים הכוויתיים עקב תקלה במערכת הניווט . שר החוץ עבאס אראקצ'י אמר כי לטהראן "שמורה הזכות להגיב" ודרש לשחרר את העצורים
. כעת טוען בג'רזאדה שכווית מסתירה במכוון מידע על גורלם
.
שתי מחלוקות המעצר הללו יוצרות כעת אתגר דו-חזיתי לדיפלומטיה האיראנית מול מדינות ערביות במפרץ.
גם סכסוך הטייסים עם קטאר וגם פרשת המעצר בכווית מתרחשים על רקע מלחמת ארה"ב-ישראל-איראן ב-2026, הפסקת אש שעצרה את הלחימה בקנה מידה גדול אך לא את המתיחות הבסיסית, ומסגרת דיפלומטית ששני הצדדים בוחנים.
המלחמה: בפברואר 2026, ארצות הברית וישראל פתחו בתקיפות נגד איראן, הרגו את המנהיג העליון עלי חמינאי ופגעו בתשתית גרעינית וצבאית . הפסקת אש בתיווך פקיסטן באפריל עצרה את הלחימה הרחבה, אך שני הצדדים המשיכו בתקיפות הדדיות בטענות להפרות
.
הסכם איסלאמאבאד: ב-18 ביוני 2026, ארה"ב ואיראן חתמו על הסכם הבנות (MOU) בן 14 סעיפים ("הסכם איסלאמאבאד") , בתיווך פקיסטן, שסיים את פעולות האיבה הפעילות . ההסכם מורה על סיום כל הלחימה, חידוש יצוא הנפט ומסלול משא ומתן להסדר קבוע
. עם זאת, ההסכם נותר שברירי—נקודות מחלוקת מרכזיות כוללות את פתיחת מצר הורמוז, השפעתה האזורית של איראן ומעצר אנשי צבא איראניים על ידי מדינות המפרץ
. אנליסטים מתארים אותו כ"הפסקת אש מתשישות" עם סיכון משמעותי להתמוטטות
.
חוסר יציבות אזורי: מחלוקות הטייסים ומעצר אנשי משמרות המהפכה הם חלק מדפוס רחב יותר של מדינות המפרץ המממשות את ריבונותן כנגד מה שהן תופסות כחדירה צבאית איראנית במהלך ואקום הכוח שלאחר המלחמה . במקביל, איראן מנסה להשתמש במסגרת הסכם איסלאמאבאד כדי ללחוץ על המדינות האזוריות לקבל "מנגנון ביטחון אזורי" חדש שיפחית את ההשפעה האמריקאית במפרץ
.
גורלם הלא-ידוע של הטייסים ושל העצורים מאי בוביאן הופך לנקודות מינוף ולמוקשים פוטנציאליים להסלמה מחודשת. אם גרסת איראן מדויקת, המשמעות היא שמדינה במפרץ מחזיקה בשבויי מלחמה במשך שישה חודשים ללא הודעה או גישה—הפרה ברורה של אמנות ז'נבה. אם גרסת קטאר מדויקת, איראן לוחצת על טענה כוזבת שעלולה לערער את מסגרת הסכם איסלאמאבאד השברירית ממילא.
בהיעדר אימות בלתי תלוי באופק, האזור נותר על סף התלקחות. ה-ICRC טרם אישר בפומבי אם יפעל על פי בקשת איראן, וגם קטאר וגם כווית לא הראו שום סימן לשינוי בעמדתן. לעת עתה, שלוש משפחות איראניות ממתינות לבשורה, והפסקת אש תלויה על בלימה.