המדינה המלאכותית: איך עמק הסיליקון משתלט על הדמוקרטיה – ונידון לכישלון

בספרה הקרוב The Rise and Fall of the Artificial State (יוצא לאור ב-25 באוגוסט 2026), ג'יל לפור, היסטוריונית מהרווארד וכתבת ב'ניו יורקר', טוענת שחברות הטכנולוגיה של עמק הסיליקון משתלטות בשקט על תפקידי הליבה של הממשלה הדמוקרטית ומחליפות אותם בשלטון תאגידי-אלגוריתמי – מערכת שהיא מכנה "המדינה המלאכותית" (the Artificial State) . להלן עיקרי הטיעונים שלה:

החלפת הממשלה הדמוקרטית בתאגידים פרטיים

• לפור מזהירה שחברות טכנולוגיה נוטלות יותר ויותר תפקידים שבעבר היו שמורים לממשלות דמוקרטיות: שפיטה של דיבור, קביעת גישה למידע ועיצוב השיח הציבורי . היא מתארת את השינוי הזה כ"חזרה לעריצות ולמיסטיפיקציה בדמות שלטון של אלגוריתמים, תאגידים ומכונות" .

קריאה שגויה של מדע בדיוני כתוכניות עבודה

• לפור מבקרת את מנהיגי הטכנולוגיה, במיוחד אילון מאסק וסם אלטמן, כ"קוראים גרועים" שמפרשים לא נכון סיפורי מדע בדיוני דיסטופיים – שנכתבו כאזהרות מפני השתלטות טכנולוגית – ומתייחסים אליהם כתוכניות עבודה או הנדסה שיש לבצע אותן כלשונן . לדבריה, מנכ"לי ההייטק לוקחים סיפורי אזהרה (כמו "שליחות קטלנית" ו"בלייד ראנר") ומתייחסים אליהם כמדריכים מעוררי השראה במקום כסיפורי מוסר .

רגעים היסטוריים מכריעים: פרסומת אפל מ-1984 וחוק התקשורת מ-1996

• לפור מתארת כיצד עלייתה של המדינה המלאכותית התאפשרה דרך שני אירועים מרכזיים. פרסומת אפל המיתולוגית מ-1984 (שהציגה את מחשב המקינטוש) הציגה את החברה כמשחררת מהמונופול של "האח הגדול" – מהלך ששינה את תפיסת הציבור מחברות טכנולוגיה כישויות מסחריות לכוחות משחררים . חוק התקשורת האמריקאי מ-1996, לעומת זאת, ביטל רגולציה בענף התקשורת והמדיה, ואיפשר את ריכוזיות הכוח התאגידי ועלייתן של פלטפורמות מונופוליסטיות .

הפרכת המיתוס: טוויטר אינה "כיכר עיר דיגיטלית"

• לפור דוחה בתוקף את המטאפורה של עמק הסיליקון, שלפיה פלטפורמות מדיה חברתית, ובראשן טוויטר, הן מעין כיכר עיר מודרנית או פורום ציבורי דמוקרטי. לטענתה, פלטפורמות כאלה מציגות תמונה מעוותת לחלוטין של ציבור הבוחרים, והן מרחבים בבעלות פרטית המנוהלים על פי אינטרסים תאגידיים – לא דיון דמוקרטי . מיתוס זה, היא טוענת, מסתיר עד כמה חברות פרטיות שולטות בשיח הציבורי.

מדוע המדינה המלאכותית נידונה לכישלון: ניתוק מהעולם הטבעי

• לפור טוענת שהמדינה המלאכותית אינה בת-קיימא מיסודה, משום שהיא כרוכה בניתוק של האנושות מהעולם הטבעי . מנהיגי ההייטק, בהשפעת פילוסופיות "לונג-טרמיזם", נטשו במידה רבה את המאמץ לצמצם את משבר האקלים בכדור הארץ, ובמקום זאת חולמים על עתיד שבו האנושות תברח מכוכב גוסס למאדים או למושבות חלל אחרות . הפנטזיה הזו של בריחה מהתמוטטות אקולוגית דרך התעלות טכנולוגית, היא טוענת, היא מושחתת מבחינה מוסרית ובלתי אפשרית פיזית בהיקף נרחב – מה שהופך את המדינה המלאכותית לפרויקט נידון שמאיץ את ההרס שממנו הוא מתיימר לברוח .

קריאה לשיתוף פעולה בין היסטוריונים לטכנולוגים

• לאורך הספר, לפור קוראת להיסטוריונים ואנשי מדעי הרוח לעסוק באופן ישיר יותר עם טכנולוגים ומקבלי החלטות . היא טוענת שמנהיגי תעשיית הטכנולוגיה פועלים מתוך בורות עמוקה בהיסטוריה, בתיאוריה פוליטית ובממשל חוקתי – ולבורות הזו יש השלכות מסוכנות. שיתוף פעולה הדוק יותר, לדעתה, יביא פרספקטיבה היסטורית ביקורתית להחלטות בנושא אוטומציה, ממשל בינה מלאכותית ועיצוב מערכות שמנהלות יותר ויותר את חיי האנשים .