הנציבות האירופית ניהלה משא ומתן חשאי עם ישראל להעברת מידע רגיש – למרות אזהרות משפטיות חמורות

• הטיוטה כללה סעיף חריגה שיתיר שימוש בנתונים אישיים ב"אזורים גיאוגרפיים שנכנסו תחת ניהולה של מדינת ישראל אחרי 1967" – כלומר, השטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים .
• עורכי הדין של המועצה הזהירו שזו תהיה "הפעם הראשונה שהסכם בינלאומי בין האיחוד לישראל יחול על השטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967", ובכך יכשיר הלכה למעשה את הכיבוש .
• הנציבות נמצאה חרוגה ממנדט המשא ומתן שלה והפרה את כללי האמנות האירופיות, כולל חובת שיתוף הפעולה ההדוק עם מוסדות איחוד אחרים, בכך שלא התייעצה עם קבוצת העבודה הייעודית של המועצה במשך ארבע שנות משא ומתן (2018–2022) .

למרות ממצאים אלה, הנציבות מעולם לא תיקנה את הטיוטה והמשיכה במשא ומתן. גם המועצה לא עדכנה את מנדט המשא ומתן משנת 2018 .

הסיכונים שההסכם מציב לפלסטינים, לדברי המבקרים

• מודיעין המוביל להריגות: איתן דיימונד, מומחה משפטי בכיר במרכז המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הזהיר כי נתונים שיועברו במסגרת ההסכם "עלולים לשמש כמודיעין לתמיכה בהחלטות לסמן ולחסל פלסטינים" וכי "האיחוד האירופי עלול להיות שותף לשלילת חירותם של אנשים באופן שרירותי ולהעמידם בתנאי מעצר קשים ומערכתיים" .
• הפללה והגבלות תנועה: החוקר ג'אקומו זנדוניני ציין שהאיום הגדול יותר הוא סביב "הפללה, הגבלות תנועה והזנת מודיעין לסוכנויות ישראליות" – אך מידע שיועבר לשב"כ עלול גם להוביל לחיסולים ממוקדים .
• סכנה לפזורה הפלסטינית ולפעילים באירופה: ישנם חששות שמידע על פלסטינים באירופה יועבר לישראל וישמש לדיכוי פוליטי .
• הלבנת הכיבוש: ההסכם ירחיב רשמית את שיתוף הפעולה בין האיחוד לישראל לשטחים כבושים, בניגוד לעמדה המשפטית ארוכת השנים של האיחוד ולחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) מ-2024, שקבעה שישראל חייבת לשים קץ לנוכחותה הבלתי חוקית בשטח הפלסטיני .

תגובת הנציבות

• הנציבות סירבה להתייחס ל"תוכן של חילופי דברים חסויים, פגישות או עמדות משא ומתן הקשורות למשא ומתן בינלאומי, כולל עם ישראל" .
• כנשאלה אם הוכנה טיוטה מתוקנת או נקבע לוח זמנים, היא מסרה את אותה תשובה .
• בהצהרה פומבית קצרה שצוטטה על ידי Novara Media, הנציבות מסרה כי כל הסכם "יכיל הגנות לזכויות יסוד, לרבות הגנות על הגנת מידע, כגון הגבלות על השימוש בנתונים בקשר לעונש מוות" .
• הנציבות גם הפנתה להערכה מחדש של מעמדה של ישראל תחת ה-GDPR מ-2024–2025, בטענה ש"ניהלה משא ומתן על חיזוק משמעותי של הגנות הפרטיות וזכויות הפרט בישראל" כחלק מתהליך נפרד .

בסוף יולי 2026, 27 חברי פרלמנט אירופי הגישו שאלה בכתב בדרישה שהנציבות תבהיר את מטרת פגישותיה המתמשכות עם ישראל, את מצב המשא ומתן הנוכחי ואת הסיכונים לזכויות אדם . נכון לאמצע אוגוסט 2026, הנציבות לא פרסמה תשובה ציבורית מהותית.