על פי פרטים שפורסמו באמצעי התקשורת הממלכתיים של איראן, ההסכם אוסר על מעבר של כלי שיט אמריקאים או ישראליים במצר וקובע קנסות של עד 20% משווי המטען למפרים . נתיב השיט מתואר כהסדר זמני שאורכו חודשיים עד ארבעה חודשים, המותנה בשינויים בתגובה האמריקאית, ואינו מהווה פתיחה מחודשת מלאה
. סגן שר החוץ האיראני, כאזם ראריבאבאדי, אמר כי בעוד שאיראן ועומאן סיכמו על הנתיב, המנגנון ליישום ההסכם וסוגיות אחרות עדיין נמצאות במשא ומתן
.
איראן – טהראן אומרת שההסכם "על סף גיבוש סופי", אך מתעקשת שהמצר לא ייפתח מחדש עד שארצות הברית תעמוד במספר תנאים, ובהם הסרת המצור הימי על שילוח איראני ותשלום פיצויים . רשות מצר הורמוז של המפרץ הפרסי הכריזה ב-13 באוגוסט כי "מצר הורמוז נותר חסום ולא ייפתח מחדש עד לקבלת תנאיה של איראן"
.
עומאן – עומאן שימשה כמתווכת, והציעה בתחילה תוכנית מגובי מפרץ לניהול אזורי משותף ודמי מעבר וולונטריים, אותה דחתה איראן . מסקט ממשיכה לנהל שיחות ולחתור להודעה משותפת, אך עמדתה קרובה יותר לזו של מדינות המפרץ, המתנגדות למתן שליטה חד-צדדית לאיראן על המצר
.
ארצות הברית – ארה"ב אינה צד להסכם הבילטרלי. גורם אמריקאי אמר לרויטרס ב-9 באוגוסט כי כל הסכם בין איראן לעומאן "יצטרך לכלול את ארצות הברית" . הנשיא טראמפ הגיב בהסלמת דרישותיו שלו – ובכלל זה שאיראן תפצה על הרוגים במלחמות ובפיגועים – ובקביעה שארה"ב שולטת במצר צבאית
.
המשבר החל בסוף פברואר 2026 כאשר פעולות צבאיות אמריקאיות וישראליות נגד איראן עוררו תגובה איראנית, שכללה התקפות על ספינות סוחר במצר . ההתקפות הסלימו בצורה חמורה ביולי 2026. ב-7 ביולי, מכלית גז טבעי נוזלי קטארית הייתה בסכנת התפוצצות ומכלית נפט גולמי סעודית ניזוקה סמוך למצר, מה שגרם לרשויות הימיות להעלות את רמת האיום ל"חמורה" . רק שתי מכליות חצו את המצר ב-9 ביולי . ב-17 ביולי, רק שלוש אוניות סחורה חצו ביום אחד – המספר הנמוך ביותר מאז מאי – כאשר רוב האוניות עצרו או ביצעו פניות פרסה .
נכון ל-11 באוגוסט, תעבורת השילוח ירדה לשש אוניות בלבד, בהשוואה לממוצע של כ-11 ביומיים הקודמים . ב-14 באוגוסט, מספר המעברים עדיין היה "מוגבל" הרבה מתחת לממוצע החודשי על רקע טענות הריבונות המתחרות . כמה אוניות בודדות שילמו אגרה למשמרות המהפכה עבור מעבר בטוח, אך הרוב המכריע של ספינות הסוחר הפסיק להשתמש בנתיב המים .
מחלוקת הריבונות החריפה ברטוריקה ישירה ומסלימה באמצע אוגוסט 2026:
השיבוש תואר כהלם אספקת הנפט הגדול בהיסטוריה . מחיר הנפט מסוג ברנט זינק ב-8% מיד לאחר תחילת הפעולות האמריקאיות-ישראליות בסוף פברואר, מכ-71 ל-77 דולר לחבית, ובנקודת זמן אחת הגיע ל-144.42 דולר לחבית ב-7 באפריל, לפני שהתמוטט ל-69.35 דולר בתחילת יולי . המצר מטפל בדרך כלל בכ-20% מאספקת הנפט העולמית ובחלק ניכר מגז טבעי נוזלי .
סוכנות האנרגיה הבין-לאומית (IEA) קיצצה את תחזית הביקוש לנפט לשנת 2026 ב-1.6 מיליון חביות ליום בשל השיבוש בהורמוז . מחסור עולמי מתחיל לצוץ: מכון ברוקינגס תיאר את המצב כ"הלם אספקת הנפט הגדול בהיסטוריה", עם מחסור שצץ ברחבי אסיה מתאילנד ועד פקיסטן, ובאירופה שניצבת בפני זינוק במחירים ומחסור בסולר . נכון ל-12 באוגוסט, נפט ברנט נסחר קרוב ל-90 דולר לחבית, עלייה של 2% ביום אחד לאחר שהתקפות ערערו את התקוות לפתיחה מחדש .
ארה"ב שמרה על מצור ימי על ספינות הקשורות לאיראן, וטראמפ דרש פיצויים מאיראן, אך עד כה לא הוכרז על משטר סנקציות רשמי חדש הספציפי למשבר הורמוז מעבר לאמצעים הקיימים . דו"ח של שירות המחקר של הקונגרס (CRS) מציין כי האופציות האמריקאיות כוללות סנקציות נוספות על איראן ועל גורמים שמקלים על תשלומי אגרה בהורמוז .
השורה התחתונה: נכון ל-15 באוגוסט 2026, ההסכם בין איראן לעומאן נמצא טכנית ב"שלביו הסופיים" אך טרם נחתם. המצר נותר חסום למעשה לתנועה מסחרית, וטענות הריבונות המתחרות בין טראמפ לאיראן – כולל איום טראמפ להכריז על המצר כטריטוריה אמריקאית – הרחיקו את האפשרות לפתרון דיפלומטי. תעבורת השילוח היא בשפל היסטורי, שוקי הנפט נותרו תנודתיים ביותר, והשיבוש באספקת האנרגיה העולמית הוא החמור ביותר אי פעם.