סטורונסקי העביר לעובדים הודעה פנימית על המכירה, שבלומברג והוול סטריט ג'ורנל דיווחו עליה, ושבה אישר את מחיר 2,017 דולר למניה. הוא אמר לעובדים כי המכירה משכה ביקושים משמעותיים ממשקיעים חדשים וקיימים, וייחס את אבן הדרך לביצועים החזקים ולצמיחה של החברה . הוא מחזיק כיום בכ-29% ממניות ריבולוט
.
בנפרד, הפייננשל טיימס דיווח בתחילת אוגוסט 2026 כי סטורונסקי מנהל מו"מ עם משקיעים על תכנית תמריצים מדורגת חדשה שתגדיל את אחזקותיו אם ריבולוט תגיע לשווי של 500 מיליארד דולר - מנגנון שהדיונים עליו החלו, לפי הדיווח, עוד לפני יעד הנפקה פוטנציאלי של 200 מיליארד דולר . במסגרת תכנית התמריצים הנוכחית שלו, אחזקותיו היו אמורות לעלות מכ-29% לכ-40% כשהחברה תגיע לשווי של 150 מיליארד דולר
.
ריבולוט עשתה התקדמות רגולטורית משמעותית שמחזקת את השווי העולה שלה:
ריבולוט משרתת למעלה מ-75 מיליון לקוחות קמעונאיים גלובליים ביותר מ-40 שווקים, מה שהופך אותה לפינטק הגדולה באירופה לפי שווי והיקף לקוחות . החברה דיווחה על רווח שיא לפני מס של 1.7 מיליארד ליש"ט (2.3 מיליארד דולר) בשנת 2025, עלייה של 57% לעומת השנה הקודמת .
השימוש החוזר של ריבולוט במכירות מניות משניות משקף את המציאות ששוק ההנפקות (IPO) התייבש במידה רבה עבור פינטקים בצמיחה גבוהה. במקום לחכות להנפקה ציבורית - שסטורונסקי אמר שעדיין עשויה להגיע, אך בלוח זמנים ארוך יותר - ריבולוט הציעה לעובדים ולמשקיעים מוקדמים נזילות תקופתית באמצעות מכירות בשוק הפרטי כל 8-12 חודשים בשווי עולה. דפוס זה הפך למודל לחיקוי עבור חברות טכנולוגיה פרטיות גדולות אחרות המתמודדות עם חלון הנפקות מאוחר. סבב ה-115 מיליארד דולר הופך את ריבולוט ליקרה יותר מרוב הבנקים האירופיים הגדולים, וכל זאת כשהיא נשארת פרטית .