ארבע פרצות שהמשפט הסיני לא סוגר

גואו מזהה ארבעה פערים עיקריים במערכת המשפטית הקיימת :

1. הכבלים הפיזיים לא מוגנים. חוק אבטחת המידע (Data Security Law) וחוק אבטחת הסייבר (Cybersecurity Law) של סין מסדירים איך מעבדים נתונים ואיך הם זורמים בין גבולות. אבל הם לא חלים על הכבלים הפיזיים עצמם – קווי הסיבים שמונחים על קרקעית הים. התשתית הממשית נמצאת מחוץ לשני הרגולציות האלה .

2. אמנת האו"ם לחוק הים (UNCLOS) לא מספיקה נגד חבלה באפור. אמנת 1982 מגנה את החופש להניח כבלים, אבל היא לא מספקת מנגנוני אכיפה יעילים כשספינות של מדינות זרות פוגעות בכוונה בכבלים במים בינלאומיים. הבעיה חריפה במיוחד כשהספינה טוענת לחסינות דגל – דוקטרינה משפטית שמגינה על כלי שיט מסמכותן של מדינות אחרות .

3. אין בסיס משפטי לאכיפה גם במים הטריטוריאליים של סין. מדינת חוף יכולה להעניש פגיעה בכבלים במים הטריטוריאליים שלה רק אם החוק הפנימי שלה מגדיר בבירור מעשים כאלה כעבירה פלילית. גואו טוען שלסין אין כרגע את הבסיס החקיקתי הזה, מה שיוצר ואקום אכיפתי אפילו במים שבהם יש לסין ריבונות .

4. הכבלים לא מוגדרים כתשתית מידע קריטית (CII). נכון להיום, כבלים תת-ימיים לא מוגדרים כתשתית מידע קריטית, ולכן הם לא זוכים להגנה המוגברת של המדינה שכבר חלה על מגזרים כמו רשת חשמל ומתקנים גרעיניים .

האיום החדש: אזור אפור, סיכון אמיתי

המאמר של גואו מתפרסם על רקע עלייה חדה בדיווחים על חבלה מתוכננת בתשתית האוקיינוסים: ספינות שגוררות עוגנים במכוון כדי לחתוך כבלים, פעילות חשודה ליד תחנות עלייה של כבלים, ודאגה במועצות ביטחון לאומי ברחבי העולם .

גואו מדגיש שסין פגיעה במיוחד בגלל תפקידה הכפול: היא גם מדינת חוף גדולה עם מים טריטוריאליים נרחבים, וגם משקיעה מרכזית בדרך המשי הדיגיטלית – זרוע התשתית של יוזמת החגורה והדרך, שבונה רשתות סיבים אופטיים ברחבי אסיה, אפריקה ומעבר להן . מבחינת בייג'ינג, השאלה אינה תיאורטית: לכבלים האלה יש חשיבות אסטרטגית עצומה, הרבה מעבר לתקשורת .

אז מה עושים? ההמלצות של גואו

גואו מציע במאמרו צעדים קונקרטיים שחוק סיני עתידי צריך לכלול :

• להגדיר כבלים תת-ימיים כתשתית מידע קריטית (CII): זה יפעיל אוטומטית חובות הגנה גבוהות יותר, מעקב ודיווח על אירועים.
• לקבוע אזורי עגינה אסורים: במצרים ימיים רגישים ואזורי דיג בסיכון גבוה, שבהם עיגון ומכמורות הם הגורם העיקרי לנזק מקרי.
• להרחיב את יכולת התיקון המקומית: הרבה מאחזקת הכבלים בעולם עדיין מבוצעת על ידי צי ספינות זר. גואו קורא להקטין תלות זו.
• להציב לווייני מעקב, רחפנים תת-ימיים וחיישנים: מערכת ניטור מבוססת טכנולוגיה, בשילוב תיאום בין רשויות, תספק התרעה בזמן אמת.

גואו קורא לבייג'ינג "להקים מערכת ממשל לאבטחת כבלים תת-ימיים בינלאומיים שתהיה לה לגיטימציה משפטית בינלאומית ויכולות הגנה מעשיות" .

הבעיה היא לא רק סינית

הפער המשפטי שגואו מזהה אינו ייחודי לסין. מומחים במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בוושינגטון תיארו את העונשים הקיימים באמנה לפגיעה מכוונת בכבלים כ"בלתי מספקים בעליל" ואת פרצות התביעה ככאלה שמאפשרות "לשחקנים רעים לחמוק מאחריות משמעותית" . מחקרים אקדמיים מציינים שהמסגרת המשפטית המסדירה פעולות סייבר והפרעה פיזית לכבלים נותרה "לא מפותחת ומפוצלת" בכל ההקשרים – שלום, אזור אפור ועימות מזוין .

מאמר משנת 2023 של מחלקת ההגנה האמריקאית המליץ להודו ובעלות בריתה לאבטח כבלים באמצעות ניטור, תכנון מגירה ושיתוף פעולה רב-צדדי – צעדים שחופפים במידה רבה להצעות של גואו . ומחקר משנת 2026 על הים הסיני הדרומי טען שתשתית הכבלים הפכה לזירה של "כוח תשתית מונע", שבו מדינות מנסות לעצב את רשתות הכבלים כבר בשלב הבנייה כדי להשיג יתרון עתידי .

הקונצנזוס שעולה מהניתוחים האלה – מבייג'ינג, וושינגטון, ניו דלהי ומאקדמיה – מלמד שהבעיה אינה סינית ולא אמריקאית. היא גלובלית. וקריאתו של גואו ראן לחוק ייעודי עשויה להיות חלק מהדיון רחב הרבה יותר על איך מגנים על עמוד השדרה הפיזי של האינטרנט.

ארבע פרצות שהמשפט הסיני לא סוגר

גואו מזהה ארבעה פערים עיקריים במערכת המשפטית הקיימת :

1. הכבלים הפיזיים לא מוגנים. חוק אבטחת המידע (Data Security Law) וחוק אבטחת הסייבר (Cybersecurity Law) של סין מסדירים איך מעבדים נתונים ואיך הם זורמים בין גבולות. אבל הם לא חלים על הכבלים הפיזיים עצמם – קווי הסיבים שמונחים על קרקעית הים. התשתית הממשית נמצאת מחוץ לשני הרגולציות האלה .

2. אמנת האו"ם לחוק הים (UNCLOS) לא מספיקה נגד חבלה באפור. אמנת 1982 מגנה את החופש להניח כבלים, אבל היא לא מספקת מנגנוני אכיפה יעילים כשספינות של מדינות זרות פוגעות בכוונה בכבלים במים בינלאומיים. הבעיה חריפה במיוחד כשהספינה טוענת לחסינות דגל – דוקטרינה משפטית שמגינה על כלי שיט מסמכותן של מדינות אחרות .

3. אין בסיס משפטי לאכיפה גם במים הטריטוריאליים של סין. מדינת חוף יכולה להעניש פגיעה בכבלים במים הטריטוריאליים שלה רק אם החוק הפנימי שלה מגדיר בבירור מעשים כאלה כעבירה פלילית. גואו טוען שלסין אין כרגע את הבסיס החקיקתי הזה, מה שיוצר ואקום אכיפתי אפילו במים שבהם יש לסין ריבונות .

4. הכבלים לא מוגדרים כתשתית מידע קריטית (CII). נכון להיום, כבלים תת-ימיים לא מוגדרים כתשתית מידע קריטית, ולכן הם לא זוכים להגנה המוגברת של המדינה שכבר חלה על מגזרים כמו רשת חשמל ומתקנים גרעיניים .

האיום החדש: אזור אפור, סיכון אמיתי

המאמר של גואו מתפרסם על רקע עלייה חדה בדיווחים על חבלה מתוכננת בתשתית האוקיינוסים: ספינות שגוררות עוגנים במכוון כדי לחתוך כבלים, פעילות חשודה ליד תחנות עלייה של כבלים, ודאגה במועצות ביטחון לאומי ברחבי העולם .

גואו מדגיש שסין פגיעה במיוחד בגלל תפקידה הכפול: היא גם מדינת חוף גדולה עם מים טריטוריאליים נרחבים, וגם משקיעה מרכזית בדרך המשי הדיגיטלית – זרוע התשתית של יוזמת החגורה והדרך, שבונה רשתות סיבים אופטיים ברחבי אסיה, אפריקה ומעבר להן . מבחינת בייג'ינג, השאלה אינה תיאורטית: לכבלים האלה יש חשיבות אסטרטגית עצומה, הרבה מעבר לתקשורת .

אז מה עושים? ההמלצות של גואו

גואו מציע במאמרו צעדים קונקרטיים שחוק סיני עתידי צריך לכלול :

• להגדיר כבלים תת-ימיים כתשתית מידע קריטית (CII): זה יפעיל אוטומטית חובות הגנה גבוהות יותר, מעקב ודיווח על אירועים.
• לקבוע אזורי עגינה אסורים: במצרים ימיים רגישים ואזורי דיג בסיכון גבוה, שבהם עיגון ומכמורות הם הגורם העיקרי לנזק מקרי.
• להרחיב את יכולת התיקון המקומית: הרבה מאחזקת הכבלים בעולם עדיין מבוצעת על ידי צי ספינות זר. גואו קורא להקטין תלות זו.
• להציב לווייני מעקב, רחפנים תת-ימיים וחיישנים: מערכת ניטור מבוססת טכנולוגיה, בשילוב תיאום בין רשויות, תספק התרעה בזמן אמת.

גואו קורא לבייג'ינג "להקים מערכת ממשל לאבטחת כבלים תת-ימיים בינלאומיים שתהיה לה לגיטימציה משפטית בינלאומית ויכולות הגנה מעשיות" .

הבעיה היא לא רק סינית

הפער המשפטי שגואו מזהה אינו ייחודי לסין. מומחים במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בוושינגטון תיארו את העונשים הקיימים באמנה לפגיעה מכוונת בכבלים כ"בלתי מספקים בעליל" ואת פרצות התביעה ככאלה שמאפשרות "לשחקנים רעים לחמוק מאחריות משמעותית" . מחקרים אקדמיים מציינים שהמסגרת המשפטית המסדירה פעולות סייבר והפרעה פיזית לכבלים נותרה "לא מפותחת ומפוצלת" בכל ההקשרים – שלום, אזור אפור ועימות מזוין .

מאמר משנת 2023 של מחלקת ההגנה האמריקאית המליץ להודו ובעלות בריתה לאבטח כבלים באמצעות ניטור, תכנון מגירה ושיתוף פעולה רב-צדדי – צעדים שחופפים במידה רבה להצעות של גואו . ומחקר משנת 2026 על הים הסיני הדרומי טען שתשתית הכבלים הפכה לזירה של "כוח תשתית מונע", שבו מדינות מנסות לעצב את רשתות הכבלים כבר בשלב הבנייה כדי להשיג יתרון עתידי .

הקונצנזוס שעולה מהניתוחים האלה – מבייג'ינג, וושינגטון, ניו דלהי ומאקדמיה – מלמד שהבעיה אינה סינית ולא אמריקאית. היא גלובלית. וקריאתו של גואו ראן לחוק ייעודי עשויה להיות חלק מהדיון רחב הרבה יותר על איך מגנים על עמוד השדרה הפיזי של האינטרנט.