ההתפרצות התרחבה ממוקדה במחוז איטורי לסך כולל של שישה מחוזות: איטורי, האוט-אול, טשופו, צפון קיבו, דרום קיבו, ולאחרונה גם באס-אול (אושר ב-13 באוגוסט 2026) . איטורי נותר האזור הפגוע ביותר, עם למעלה מ-3,400 מתוך יותר מ-4,660 המקרים הכוללים
.
ההתפרצות התפשטה ל-49 אזורי בריאות נכון לסוף יולי, והגיעה גם לאוגנדה השכנה (לפחות 2 מקרי מוות) ולצרפת (מקרה אחד הקשור לנסיעות) .
גורם קריטי שמחמיר את חומרת ההתפרצות הוא היעדר חיסונים מורשים או טיפולים ספציפיים לזן הבנדיבוגו . חיסוני האבולה הקיימים, כמו Ervebo, מיועדים לזן הזאיר (Zaire) ולא תוכננו עבור בנדיבוגו
.
בתגובה, ארגון הבריאות העולמי (WHO) מאיץ ניסויים בחיסונים, טיפולים ותרופות מונעות ניסיוניים ב"מהירות חסרת תקדים" . ב-12 באוגוסט 2026, ה-DRC הגישה רשמית בקשה למנות חירום של חיסון Ervebo מהמאגר העולמי לשימוש מחוץ להתוויה המקורית נגד בנדיבוגו – צעד שנבע מנתונים תצפיתיים שהראו כי אף אחד מ-242 מקרי המוות המתועדים עם סטטוס חיסון זמין לא היה מחוסן
.
ב-14 באוגוסט 2026, טום פלטשר, ראש הסיוע ההומניטרי של האו"ם, הכריז על 30.5 מיליון דולר נוספים מקרן החירום המרכזית של האו"ם (CERF) למאבק בהתפרצות . זאת בנוסף ל**-24 מיליון דולר שהוקצו קודם לכן** ל-DRC ולמדינות שכנות, בתוספת הקצאה של 60 מיליון דולר מ-CERF ביולי 2026
. מדינות תורמות תרמו כ**-300 מיליון דולר** בסך הכל לקרן ייעודית
, וארצות הברית הכריזה על יותר מ-242 מיליון דולר במימון נוסף
.
ההתפרצות מתרחשת באחת הסביבות ההומניטריות המורכבות בעולם, במזרח DRC:
מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, טדרוס אדהנום גברייסוס, הגדיר את ההתפרצות כמצב חירום בריאותי בעל חשיבות בינלאומית (PHEIC) . גורמי האו"ם קוראים בדחיפות להגברה מסיבית של התגובה הבינלאומית, ומזהירים כי ההתפרצות "מתפשטת מהר יותר ממה שהרשויות יכולות להכיל אותה" וכי היא בדרך להפוך להתפרצות האבולה הקטלנית ביותר בהיסטוריה אם המגמה לא תתהפך . פלטשר הצהיר בפשטות: "האבולה מנצחת"
.