ארה"ב מרחיבה את הדיפלומטיה מול איראן: אוסטריה ויוון נכנסות לתמונה

ממשל טראמפ הרחיב את הקשת הדיפלומטית במגעיו עם איראן וכלל בה את אוסטריה ויוון – שתי מדינות אירופיות בעלות נכסים אסטרטגיים ייחודיים, השונים בתכלית מהמתווכים המזרח-תיכוניים המקובלים . המהלך מגיע בשעה שהשיחות תקועות, מיצרי הורמוז כמעט משותקים לחלוטין, והמתווכים המסורתיים מיצו את האפשרויות שעמדו לרשותם . הנה מה שכל מדינה מביאה לשולחן, מדוע דווקא הן נבחרו, כיצד ארה"ב ואיראן מציגות את המהלך מנקודת מבטן, ומה חושפת תפנית דיפלומטית זו על עומק המשבר.

התפקידים שאוסטריה ויוון ממלאות

אוסטריה: מארחת נייטרלית עם קו ישיר לסוכנות הבינ"א

אוסטריה אירחה כבר מספר סבבים של שיחות טכניות גרעיניות בין ארה"ב לאיראן בוינה, שהיא גם מקום מושבה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) . נוכחות הסוכנות בוינה מעניקה לאוסטריה קרבה מתמדת לתיק הגרעין – נכס שכמעט בלתי אפשרי לשכפל באמצעות מדינה אחרת שאינה מעצמה גרעינית. שרת החוץ האוסטרית, באט מיינל-רייזינגר, בירכה בפומבי על מזכר ההבנות האמריקאי-איראני מיוני 2026 וכינתה אותו "צעד משמעותי לקראת שלום", תוך שהדגישה שההסכם עדיין דורש חתימה ושמיצרי הורמוז חייבים להיפתח מחדש . מזכיר המדינה מרקו רוביו נפגש עם שרת החוץ האוסטרית בוושינגטון ב-14 באוגוסט 2026, כחלק מהרחבת המגעים הזו .

יוון: מעצמה ימית ששומרת על תנועת המכליות

ליוון צי הסוחר הגדול בעולם, ומכליות שבשליטת יוון היו בין ספינות הנפט הבודדות שחצו את מיצרי הורמוז במהלך המשבר . גורמים יווניים תיארו את המצב כ"מדאיג" ודחפו לפתרון מקיף ובר-קיימא במקום הסדרי ספנות אד-הוק . אתונה שוקלת גם פריסת פריגטה מדגם MEKO וספינת סיוע לפעולות ניקוי מוקשים ואבטחה במיצרים . רוביו שוחח בטלפון עם שר החוץ היווני ב-14 באוגוסט 2026, במסגרת גל הפניות הדיפלומטי .

מדוע דווקא שתי מדינות אלו נבחרו

המתווכים המקובלים – עומאן, קטר, פקיסטן וטורקיה – ניסו ונכשלו לגשר על הפערים, והותירו את ארה"ב בחיפוש אחר ערוצים חדשים . לא אוסטריה ולא יון הן מתווכות שלום מזרח-תיכוניות טיפוסיות, וזה בדיוק הרעיון. כל אחת מציעה סוג של מינוף שהמסלולים המותשים של קטר-עומאן-פקיסטן אינם יכולים לספק:

• אוסטריה מספקת זירה אירופית נייטרלית (וינה) עם קשרים מוסדיים עמוקים למנגנון הפיקוח הגרעיני של הסוכנות הבינ"א, שהוא חיוני לכל הסכם גרעין סופי . היא גם נושאת אמינות בעיני טהרן כקול אירופי שאינו מזוהה עם צד בסכסוך. המודיעין האוסטרי העריך במאי 2026 שתוכנית הגרעין האיראנית "מתקדמת מאוד" וכי מערכות טילים בליסטיים מוכנות – תזכורת חדה למה שהמסלול הגרעיני חייב להתמודד איתו .
• יוון שולטת בצד הפרקטי של המשבר: בעלי האוניות שלה מפעילים חלק עצום מצי המכליות העולמי, וממשלתה כבר השמיעה קול ברור בדבר הצורך להשיב את חופש השיט . יוון גם שוכנת סמוך לתעלת סואץ – נקודת חנק ימית חלופית מרכזית המושפעת מכל שיבוש בהורמוז – מה שמעניק לה אינטרס אסטרטגי נוסף.

כיצד ארה"ב ואיראן מציגות את הפנייה באופן שונה

ארה"ב מציגה את ההרחבה כמאמץ פרגמטי להגביר את הלחץ על טהרן במקום שבו המתווכים המסורתיים לא הצליחו . המסר הברור: איראן הופכת למבודדת יותר, וושינגטון מוכנה לבנות קואליציה רחבה יותר.

איראן מציגה את אותה הפנייה כסימן לייאוש אמריקאי. גורמים איראניים הדגישו שהם מנהלים משא ומתן בעיקר דרך עומאן, שטהרן רואה בה מתווכת אוהדת יותר, והציגו את הפנייה למדינות אירופיות כהוכחה לכך שמסע הלחץ האמריקאי נכשל .

הצהרות סותרות העמיקו את הבלבול. גורמים אמריקאים טענו לעיתים שעסקה "קרובה", בעוד איראן הכחישה שמתקיימים משאים ומתנים רשמיים . בינתיים, נתוני ספנות מהשטח מאפריל 2026 מראים שתנועת האוניות במיצרים עומדת על פחות מ-10% מהנפח הרגיל – חודשים לאחר שהפסקת האש הייתה אמורה להיות בתוקף .

מדוע המעורבות האירופית המורחבת משקפת דחיפות גוברת

כמה גורמים מצטברים מסבירים מדוע ארה"ב נאלצה לחפש מעבר למתווכים הרגילים:

• כישלון התיווך המסורתי. עומאן, קטר, פקיסטן וטורקיה ניסו כולן ונכשלו לסגור עסקה. השיחות נתקעו שוב ושוב, והותירו את ארה"ב בחיפוש אחר ערוצים דיפלומטיים חדשים .
• שיבוש מתמשך בשוקי האנרגיה. למרות הפסקת אש ומזכר ההבנות מיוני 2026, תנועת האוניות במיצרי הורמוז נותרה כמעט משותקת לחלוטין מכיוון שאיראן ממשיכה לאכוף את שליטתה על ידי אזהרת אוניות להישאר במימיה הטריטוריאליים . שוקי הנפט נותרים תחת לחץ כבד.
• אותות סותרים בנוגע להסכם. מזכר ההבנות מ-17 ביוני קבע מסגרת של 60 יום לפתיחה מחדש, אך הוא לא יושם במלואו . במקביל, איראן מנהלת משא ומתן דו-צדדי נפרד עם עומאן על הסכם ספנות, מה שמעלה שאלות האם המסלול האמריקאי-איראני הוא בכלל הערוץ המרכזי .
• השעון הגרעיני מתקתק. המודיעין האוסטרי העריך במאי 2026 שתוכנית הגרעין האיראנית "מתקדמת מאוד" וכי לאיראן יש טילים בליסטיים "מוכנים לשאת ראשי נפץ גרעיניים למרחקים ארוכים" . הערכה זו מעניקה למימד הגרעיני של השיחות דחיפות חריפה.

הפנייה לוינה ואתונה היא, למעשה, ניסיון להזריק שני סוגים חדשים של מינוף – נייטרליות דיפלומטית עם קרבה גרעינית (אוסטריה) ועוצמה ימית-כלכלית (יוון) – לתוך תהליך שבו המתווכים הרגילים מיצו את דרכם, ההצהרות הפומביות סותרות זו את זו, ומיצרי הורמוז נותרים סגורים למעשה חרף הסכם חתום.