ניצים מול יונים: הפיצול חסר התקדים בין הרטוריקה והמעשה של הפד והבנק המרכזי של בריטניה

בנקים מרכזיים נוספים במצב העלאה או בעלי נטיות ניציות כוללים את הבנק המרכזי של ניו זילנד (RBNZ), הבנק המרכזי של שוודיה (Riksbank, שנמצא במחנה היוני ומחזיק ריבית של 1.75%), ואחרים שהשהו את ההעלאות אך עם נטייה להדק .

הפדרל ריזרב: 'המתנה ניצית' עם שלושה מתנגדים

ועדת השוק הפתוח הפדרלית (FOMC) הצביעה ב-9–3 ב-29–30 ביולי 2026 על השארת הריבית הפדרלית בטווח של 3.50%–3.75% . אנליסטים מיד הגדירו את ההחלטה כ**"המתנה ניצית" (hawkish hold)** משום ששלושה נשיאי פד אזוריים התנגדו לה והעדיפו העלאה של רבע נקודת אחוז :

• לורי לוגן (פד דאלאס)
• בת' האמאק (פד קליבלנד)
• ניל קשקארי (פד מיניאפוליס)

לטענת המתנגדים, ריבית גבוהה יותר כעת תמקם טוב יותר את הפד להתמודד עם אינפלציה מושרשת . יו"ר הפד, קווין וורש, התחייב לספק יציבות מחירים, וחיזק את הטון הניצי, אך סירב לתת כל כיוון קדימה . הפעם האחרונה שבה שלושה מתנגדים הצביעו יחד בעד מדיניות ניצית יותר הייתה ב-2016 .

למרות ההמתנה, נתוני CME FedWatch הראו שהסיכוי להעלאה בספטמבר עומד על 57% מיד לאחר ההחלטה . פגישת ספטמבר נקבעה ל-16–17 בספטמבר 2026 .

הבנק המרכזי של בריטניה: הצבעה ניצית יותר בחבילה יונית

הוועדה למדיניות מוניטרית (MPC) של ה-BoE הצביעה ב-6–3 ב-30 ביולי 2026 על השארת הריבית הבנקאית (Bank Rate) על 3.75% . זה היה פילוג רחב יותר מזה שציפו לו רוב הכלכלנים, שצפו התפצלות של 7–2 . שלושת המתנגדים שהצביעו בעד העלאה של 25 נ"ב ל-4% היו:

• יו פיל (הכלכלן הראשי של ה-BoE)
• מייגן גרין (חברה חיצונית ב-MPC)
• קתרין מאן (חברה חיצונית ב-MPC) — שעברה ממחנה ההמתנה, מה שהפך את ההצבעה לצמודה יותר

חששם התמקד בהשפעות אינפלציה מדרגה שנייה (second-round effects) הנובעות מהסכסוך המחודש בין ארה"ב לאיראן. התחזיות של ה-BoE עצמן מראות שהמדד CPI צפוי להגיע לשיא של כ-3.2% מאוחר יותר השנה . עם זאת, הנגיד אנדרו ביילי (Andrew Bailey) הדגיש באופן מפורש שהוא ממעיט בחשיבות ההתנגדות, וטען שהוועדה "לא מתקרבת להעלאה" ושלהמתנה הנוכחית יש ערך של "ביטוח לעת עתה" לפני חידוש אפשרי של קיצוצים .

ING תיאר את ההחלטה כנוטה ליונית בסך הכל, והתקשורת הנלווית רמזה כי יהיה צורך בהפתעות אינפלציה משמעותיות כדי להעביר קולות נוספים למחנה התומך בהעלאה .

הליבה של הפער: הצבעות ניציות מול פעולה יונית

גם הפד וגם ה-BoE ממחישים פער מדהים בין ניצנות רטורית לבין חוסר מעש מדיניותי:

• הפד: שלושה מתנגדים להעלאה, הנחיות עתידיות ניציות, אך המשך המתנה. השווקים מתמחרים 57% סיכוי להעלאה בספטמבר, אך דעת הרבה בוועדה נותרה בהמתנה במשך חמש ישיבות רצופות .
• ה-BoE: מספר הקולות בעד העלאה גדל מ-2 ל-3, אך התקשורת של הנגיד הייתה יונית באופן בולט, ואנליסטים ב-FXStreet תיארו "פער חד" (stark divide) בין ההצבעה 6–3 לבין הטון היוני של ההודעות הרשמיות .

נוצר מצב שבו הצבעות ניציות ושפה ניצית (במיוחד לאחר הסכסוך באיראן) מתקיימות במקביל ללא הידוק בפועל, מכיוון שרוב קובעי המדיניות רואים את רמת הריבית הנוכחית כמגבילה מספיק . המתנגדים מאמינים שסיכוני האינפלציה מצדיקים פעולה מונעת; הרוב מעדיפים להמתין ולראות.

מה שספטמבר 2026 עשוי להביא

שני הבנקים המרכזיים יקיימו את פגישותיהם הבאות בתאריכים חופפים באמצע ספטמבר: הפד ב-16–17 בספטמבר וה-BoE ב-17 בספטמבר .

הפד (16–17 בספטמבר): פגישה חיה לאפשרות העלאה

פגישת ספטמבר היא באמת חיה להעלאה:

• CME FedWatch רמז על הסתברות של 57% להעלאה מיד לאחר החלטת יולי .
• אם נתוני האינפלציה לא יתמתנו, שלושת המתנגדים עשויים לזכות בתמיכה נוספת – ואולי אף להפוך את הרוב.
• אם המתיחות במזרח התיכון תדעך, תיקון יוני בתמחור עשוי להפחית את הסיכויים להעלאה בספטמבר, כפי שנראה בתחילת אוגוסט במספר בנקים מרכזיים .

ה-BoE (17 בספטמבר): רף גבוה לפעולה

תחזית ה-BoE מעורפלת יותר:

• ההצבעה 6–3 מאותתת על לחץ גובר להדק, ועוד מצביע אחד מתנדנד עשוי להטות את הכף להעלאה .
• אך הדחיפה היונית של הנגיד ביילי והתחזיות של ה-BoE עצמו לאינפלציה שתשיא סביב 3% מצביעות על כך שהרף להעלאה בספטמבר גבוה .
• השווקים והאנליסטים – כולל מייקל פפיסטר מקומרצבנק – רואים שה-BoE צפוי לדחות העלאות כמה שיותר, כאשר כל מהלך צפוי יותר לקראת סוף השנה או 2027, בהיעדר הפתעת אינפלציה גדולה .

התמונה הרחבה יותר: מבחן לחץ לפער

ספטמבר יהווה מבחן לחץ לדינמיקה של סנטימנט ניצי מול פעולה יונית. אם האינפלציה תישאר דביקה עקב זעזועי אנרגיה גיאופוליטיים, גם הפד וגם ה-BoE עלולים לבצע העלאות שהרטוריקה הנוכחית שלהם כבר צופה, אך המדיניות שלהם טרם מימשה. אם תהליך הדיס-אינפלציה יחודש, הקולות הניציים עשויים להישאר עמדות מיעוט, והשווקים עלולים לפרוק בחדות את תמחור העלאות הריבית .

נתוני האינפלציה, התעסוקה וההתפתחויות הגיאופוליטיות במזרח התיכון שיתפרסמו בקרוב יהיו מכריעים. לעת עתה, הבנקים המרכזיים של שתי הכלכלות הגדולות בעולם מדברים בקשיחות – אבל שומרים את האבק שרוף יבש.