טענות מרכזיות:
התביעה בבריטניה הוגשה על ידי פעילת הצרכנים אלכס ניל כמייצגת הקבוצה בפני בית הדין לערעורים בנושאי תחרות (Competition Appeal Tribunal) בלונדון . היא טוענת שסוני הפרה את דיני התחרות הבריטיים בכך שהפעילה "מערכת אקולוגית סגורה" שמנעה משחקנים לרכוש משחקים דיגיטליים מכל חנות מלבד חנות פלייסטיישן, וכתוצאה מכך גבו מחירים "מוגזמים ולא הוגנים" .
התביעה מכסה כ-12 מיליון צרכנים בבריטניה שרכשו משחקים דיגיטליים או תוכן נוסף מאז 2016 . היא מבקשת פיצויים של כ-1.97 מיליארד ליש"ט (2.7 מיליארד דולר), עם החזרים אישיים של כ-122 ליש"ט לתובע .
סוני חלקה על הטענות וטענה שאין לה מונופול . בית הדין שמע שסוני ניצלה את מעמדה הדומיננטי כדי לגבות מחירים גבוהים מהתחרותיים במשך כמעט עשור . משפט התביעה הסתיים בתחילת 2026 (הדיונים התקיימו במרץ 2026), ופסק דין צפוי בהמשך 2026 .
ב-1 ביולי 2026 הודיעה סוני רשמית כי היא תפסיק לייצר דיסקים פיזיים למשחקים חדשים בפלייסטיישן החל מינואר 2028 . ההחלטה חלה על גם על משחקים מבית סוני וגם על משחקי צד שלישי. לאחר המועד הזה, כל המשחקים החדשים יימכרו באופן בלעדי דרך חנות פלייסטיישן או בקודים להורדה בחנויות קמעונאיות .
סוני נימקה את המהלך במעבר העדפות הצרכנים לדיגיטל ובהתכווצות מכירות הדיסקים . ההחלטה עוררה ביקורת חריפה מצד צרכנים, פעילי שימור ואנליסטים. המבקרים מציינים כי סוני מרוויחה הרבה יותר על מכירות דיגיטליות (ללא עלויות ייצור, הפצה קמעונאית או שוק יד שניה) וכי המהלך מאיים על שוק משחקי היד השנייה המוערך בכ-7 מיליארד דולר .
למרות הביקורת, סוני אינה מתכוונת לסגת. סמנכ"ל הכספים לין טאו אמר כי החברה "תתקדם בזהירות" עם התוכנית למרות "דעות חזקות" .
שתי התביעות – בהולנד ובבריטניה – מאתגרות ישירות את יכולתה של סוני להחזיק חנות דיגיטלית סגורה. העיתוי של הפסקת ייצור הדיסקים (2028) מעצים את טענות התובעים: לטענתם, ביטול הדיסקים הפיזיים יחסל את מנגנון תחרות המחירים היחיד שקיים (הנחות בחנויות על עותקים פיזיים) וינעל את כל הצרכנים לחנות של סוני במחיריה של סוני . אם אחת התביעות תצליח, הרגולטורים עשויים להורות לסוני לאפשר לקמעונאים צד שלישי (כמו אמזון, GameStop או חנויות דיגיטליות אחרות) למכור קודים דיגיטליים תחרותיים – ובכך לשבור את שליטתה המוחלטת של סוני בתמחור המשחקים הדיגיטליים בפלטפורמה שלה .